שראוי להתאבל עליהם כאשר יתבאר בסימן שע"ד:

ועונשו מיתה בידי שמים כתב הרמב"ן דקריעה מדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא ומיתה זו שאמרו כענין שאמרו העובר על דברי חכמים חייב מיתה:

וצריך שיקרע מעומד דכתיב ויקם דוד ויקרע את בגדיו (וצריך לקרוע קודם שיסתום פני המת סמ"ק עכ"ה):

ומקום הקריעה בכל מקום כו' פי' לאורך הבגד מימין ומשמאל עיין בב"י שהביא לשו' הרמב"ן ופירשו אבל לכאורה היה נלע"ד לפרש דאיירי בבגדים שהן סתומין מכל צד ואין להם מקום פתוח כ"א מקום שמכניסין שם הראש שהוא עגול סביבו ומקום שמכניסין שם הידים ובזה יתיישב יותר כל מה שכתוב בסימן זה וק"ל: (אבל לא מן הצדדין של בית הצואר מכאן ומכאן כגון תחת בתי הידים עכ"ה):

ושיעורה טפח דכתיב ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם ואין אחיזה פחות מטפח:

כך קורע על מת שמת לקרובו לקמן בסימן שע"ד תמצא היתר למנהג שלנו מ"ו.

ופירש"י שעדיין היה זה יכול ללמוד כו' וא"כ לפירש"י משמע דקורעין אף על קטן אבל רש"י פ' האורג ומהר"ם והרא"ש הביאוהו בד' מ"ב לפי שאין לך אדם ריק שאין בו תורה ומצות וא"כ משום זה קורעים נמי על אשה ולא על קטן וכן נ"ל עיקר מ"ו (ובפ' אלו מגלחין פי' שנשמה קרויה נר דכתיב כי נר מצוה וגומר וכתיב נר אלהים נשמת אדם עכ"ה):

וכתב הרמב"ן ולפ"ז א"צ לקרוע על אשה וכתב עליו דקשה לומר דיקרע ע"ש העתיד.

כעל ס"ת שנשרף שנשמה בגוף כאזכרות בגוילין:

יראה שאינו חייב אלא בפניו ב"י תמה עליו והכריח דגם הרא"ש ס"ל כהרמב"ן דהא שניהן העתיקו ל' הראב"ד ועל ל' הראב"ד שכתב העומדים עליו בין מיתה כו' כתב הרמב"ן לפניו ממינא גם הרא"ש ס"ל כן והעומדים שם בין מיתה לקבורה מקרי לפניו כו' ע"ש בב"י ודבריו קצת תמוהין עמ"ש ע"ז בדרישה. וראבי"ה פסק דא"צ לקרוע על אדם כשר אא"כ עומד עליו בשעת יציאת נשמה אבל חייב לבכות ולהתאבל וכן נהגו להקל רמ"א וב"י תמה על המנהג שהוא נגד שאר כל הפוסקים ע"ש:

ועל חכם ות"ח ששואלים כו' עיין בא"ח סימן תקע"ה מ"ש שם:

יקרע בשעה שעוסקין בהספד ולא בנתיים ולא לאחר ההספד אשר"י:

שקורע לעולם כשישמע פי' אפי' לאחר ל' יום:

עד שמגלה לבו משום מצות כבוד שבטלה ממנו:

וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל וז"ל ב"י לא ידעתי מנין לו שהרי לא הכריע: (ואפי' לאחר כמה ימים ואפילו לאחר ל' ומש"ר בסימן שצ"ו מיירי בשאר מתים והכא באביו ואמו ב"י עכ"ה):

ובעל הערוך פי' שהוא לבוש התחתון הוא החלוק ועיין בדרישה:

אלא שהאשה קורעת התחתון ותחזירתו כו' דחיישינן להרהורא דאנשים שאינם מבני האבל דלא עת צרה להו ומגרי בהו היצה"ר כשהיא גלויה וא"ל למה כתב שקורעת התחתון ומחזירתו כו' ולא איפכא דאין דרך לחזור ולהפך בגד העליון וק"ל:

מכניס ידו תחת חלוקו פי" וקורע בבגד העליון כדלעיל:

מחליף ואינו קורע וה"ה שמחזיר הקרע לאחוריו ובאב ואם אסור ראב"ד:

(שולל פי' תופר תפירה בלתי שוה. מאחה פי' תפירה כעין אריגה עכ"ה) ומוציא כתפו חוץ לקרע לכאורה משמע לקרע דקאמר היינו הקרע שעושין בשעת קריעה אבל א"א לומר כן דהא מסתמא אין קורעין אלא במקום אחד ולא בשתי מקומות דחדא קריעה מצינו ולא מצינו שיקרע ב' קריעות ובסמוך כתב שעל נשיא חולץ מכאן ומכאן וכן באב ואם אם רוצה חולץ מכאן ומכאן ועוד דקריעה אינו אלא בשעה שמניחין המת בקבר וחליצת כתף הוא בשעת הוצאת המת ועוד אכתוב בשם מ"ו דבאב ואם נוהגין לקרוע מימין ובסמוך כתב באב ואם רצה חולץ מכאן או מכאן אלא ודאי חוץ לקרע דקאמר ר"ל במקום שהוא פתוח:

ולא לשאר דבר ז"ל ב"י אינו מדוקדק שהרי שוה לו ג"כ לענין איחוי כו' ע"ש:

שאינו מאחה לעולם כדפרישית לעיל בסימן זה ובסימן רמ"ב:

וכתב הרמב"ן אבל שולל מיד ביום השני כצ"ל וכן ב"י כתב שהוא הרמב"ן ואף ע"ג שרבינו כתב לעיל דלהרמב"ן אפי' מאחה היינו לאחר ל' או ז' או ג"כ ביום שני:

ונוהג עליו אבילות מקצת היום פי' בין יום הקבורה בין יום השמועה:

חולץ מימין ועל אב ב"ד כו' מכאן משמע דחכם עדיף מאב ב"ד אבל לקמן ס"ס שמ"ד בא משמע הכי דמתאבלין טפי על אב ב"ד מעל חכם ע"ש:

ועל נשיא מכאן ומכאן בזה מחמירין יותר בנשיא מבאב ואם משום שהוא דבר של פרהסיא לכבוד הנשיא:

ונזדמן לו חלוק תוך שבעה פי' תוך שבעה מיום המיתה או מיום השמועה אם הוא שמועה קרובה שמתאבל עליה. דאין קריעה בלא שבעה בשאר מתים אבל באביו ואמו יש קריעה בלא ז' גמרא. נמצא הרמב"ם דס"ל דגם באביו ואמו אינו קורע אלא שלשים אינו חולק אלא במי שלא היה לו חלוק ונזדמן לו אח"כ דבשאר מתים מיד שעברו ז' ימים הראשונים והתאבל בהן אם נזדמן לו חלוק אח"כ א"צ לקרוע. ובאביו קורע כל ל' ותו לא אבל אם לא שמע שמת גם בשאר מתים קורע כל ל' דהא אף גם בהן יש ז' מיום השמועה תוך ל' וממילא באביו קורע בכה"ג לעולם לכ"ע אבל מלשון רבינו משמע דפליג הרמב"ם גם אההוא וכן דעת הראב"ד והביאו ב"י לקמן בסימן ת"ב בד"ה אין קורעין על שמועה רחוקה כו' עד והראב"ד כתב דאפי' על אביו ואמו אינו קורע בשמועה רחוקה לפי שהיה מפרש הסוגיא בע"א וכתב עליו הרמב"ן דסוגיא משובשת הוא בפירוש זה וסתר דבריו כו' עד והרמב"ם סתם דבריו בפ"ז דאינו קורע בשמועה רחוקה ולא חילק בין אביו ואמו לשאר מתים ובודאי שדעתו לומר שאינו קורע בשמועה רחוקה אפי' באביו שהרי הוא סבור במי שאין לו חלוק בשעה שמת אביו ונזדמן לו אח"כ אינו קורע אלא עד ל' יום עכ"ל הרי לפנינו דס"ל לב"י דרמב"ם יש לו פירוש אחר בגמ' וכהראב"ד ומדמה דין שמועה לדין אין לו חלוק ודו"ק ועד"ר:

ובעל הלכות כתב לעולם כו' דכן מצינו באיחוי שאסור לעולם ואינו בדין שימות אביו ולא יקרע בנו עליו כ"כ הירושלמי רמב"ן:

עד שידע שאינו מקרעין שאין מתאחין שרגלים לדבר שזה מהקרעין שאינן מתאחין דאל"כ לא היה מוכרו כשהוא מקורע שהקורע פוחת בדמיו ומ"מ צריך המוכר להודיע ללוקח תחלה שמא יטעה הלוקח בשעת המקח ויהיה בו אונאה רמב"ן:

הקורע מתוך המלל כו' ע"ל ס"ס זה כתבתי פירושו:

ובאיחוי אלכסנדרי פי' באותו איחוי דוקא יצא:

והרמב"ן פי' כצ"ל:

וא"א הרא"ש ז"ל הסכים לפי' הראב"ד וז"ל שדברי הראב"ד הם עיקר שאין תפירה שאינה בולטת מלמטה וסתם איחוי היא התפירה שתופרים מבפנים ואיחוי אלכסנדרי שעושין תפירה אחרת מבחוץ ומשוה התפירה שאינה ניכרת ודומה לארוג עכ"ל והוא שקורין בל"א איבר נאד כמו שעושין בתפירת הכתונת וי"מ אותו כמו התפירה שעושיו החייטין בבתי שוקיים שחוזרין וכופפין הבגד היוצא מהתפירה לשני צדדי התפירה ותופרין אותו בשני צדדיו ומותחין אותו עד שאין ניכר התפירה.

תוך שבעה קורע קרע אחר ר"ל או מוסיף בקרע זה טפח כמ"ש בסמוך ומ"ש קורעקרע אחר היינו אם אינו רוצה להוסיף טפח:

הגיע לטיבור מרחיק פירוש בצד אותו קרע:

נתמלא לפניו מחזירו לאחוריו וקורע מלפניו:

נתמלא מלמעלה הופכו למטה פירוש מהפך כל החלוק מה שיש למעלה ישים למטה ויעשה לו בית צואר אחר ויקרענו:

והלכתא כוותיה מ"ט אמר רב נחמן לפי שאינן בתוספת פירוש לפי שקרע של אביו עד הלב ושל שאר טפח ואין נכון לעשות קרע של אחרים עיקר ושל אביו תוספת ואיפכא לא דפעמים קורע על אביו יותר מעד לבו ואין קריעה שנית ניכרת.

ולא פליג אלא בסיפא וגם אסיפא דרישא דהיינו מת בנו וקרע מת אביו כו' ס"ל לרבינו דפליג כמ"ש בסמוך מת מהקרובים ואח"כ מת אביו אפי' לאחר זמן מרחיק כו' (ומטעם דאין נכון לעשות קרע של אחרים עיקר ושל אביו תוספת כ"ש בשקורע של שניהם יחד שנראה קרע של אביו טפל אבל הסברא דפעמים קורע על אביו כו' לא סבירא ליה לר' יהודה לפירוש הר"א עכ"ה) ועיין בב"י שמתמה על רבינו שזהו דלא כמ"ש הרא"ש והרמב"ן ועוד תמה עליו דפעם אחד פסק כהראב"ד ופעם שנית כרש"י וכן לא יעשה עכ"ל:

כלל הדברים כו' כ"כ הרמב"ן בת"ה:

מת אביו או אמו ואחד משאר קרוביו כו' פירוש בבת אחת:

וקורע מן הצד בשפת הבגד היינו לומר דכשקרע על שאר קרובים אם לא הבדיל קומי שפה כשבא לקרוע על אביו ואמו קורע בשפת הבגד שהרי כו' ב"י:

או שאמרו לו מת סתם וב"י פסק בזה אפי' אחר כ"ד יצא ע"ש:

דכיון ששמע לאחר כ"ד פירוש שמיעה שנייה היתה אחר כ"ד מקריעה והואיל שהפסיק בינתיים הוי כאילו השתא בשעת שמיעה שנייה מת והוי כאילו לאחר כדי דיבור לקריעה מת:

והנה היא כתובה בספרו זהו לשין רבינו ור"ל התשובה כתוב בספרו של הרמב"ן:

עולין לו נראה לי דר"ל שאפי' הימים שביטל עולין לו וא"צ להשלים אחרים וז"ש ואין תשלומין לאבילות ר"ל שא"צ להשלים וכן משמע מדברי הרא"ש לקמן סימן שצ"ו:

כתב הרי"ץ גיאת ואם הגיע לחינוך כו' פירוש אפי' היכא שמת לו מת דליכא למיחש ביה לעגמת נפש ב"י ול"נ דר"ל דמחנכין אותו כדין קריעה בגדולים מה שאין כן לטעמא דעגמת נפש דבקריעה כל דהו באיזה אופן שיהיה סגי ועיין בדרישה:

אין קורעין לכבוד אשתו כו' פירוש אף על גב דכשם שקורעין על קרובו שמתאבל עליו כך קורע למת שמת לקרובו באשתו א"צ לקרוע על קרוביה אלא על כו':

ומשני התם העיקר עבירה ברם הכא הוא עבר עבירה כצ"ל פירוש גוף החלוק אינו עבירה אלא שהוא עבר בו עבירה וחילל שבת לא מקרי מש"ה מצוה הבא בעבירה לאפוקי חלוק גזול שגם כן עיקר חלוק הוא העבירה שהיא גזולה:

ביום שלשים דלא קים לן ביה דכלו חדשיו לאפוקי בעל ופירש מיד דקי"ל דכלו חדשיו דקורעין אפי' תוך שלשים:

יש אומרים שקורעין עליו כו' דסבירא ליה דקריעה דאורייתא וספיקא לחומרא:

ודאי קורע אבל כצ"ל:

והרמב"ן כתב שהוא קורע ברגל דדוקא בשמועה רחוקה אינו קורע אפי' על אב ואם כיון דליכא שבעה אפי' לא הוי רגל אין כאן קריעה: (הרי זה גוזל בזה שמרמה הכל שמראה להם שקרע על המת רש"י עכ"ה):

כגון שנקבצו רוב הציבור כדכתיב ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם על שאול ועל עם ה' כי נפלו בחרב ומ"ש רוב הציבור כן אמרו בגמרא וז"ל לא אמרו אלא ברוב הציבור וכמעשה שהיה: (ושמעו שנגפו וה"ה שהלכו בשבי נ"י עכ"ה):

מישראל ואפי' בכינוי אפי' בזמן הזה כצ"ל פירוש אפי' בזמן הזה שאנו בין העכו"ם ושמעינן כינויים כל היום:

אבל השומע מעכו"ם (ובזמן הזה מומר דינו כנכרי עכ"ה) בכינוי אינו חייב שא"כ יתמלאו כל הבגדים קרעים אבל שם המיוחד לא גמירי כולי האי:

כגון ששמע מהעדים כו' אבל השומע מפי ששמע מהעדים אינו חייב לקרוע רמב"ן:

או אפי' מגילה אחת כו' כמעשה שהיה ביהויקים ששרף המגילה וכתיב ולא קרעו בגדיהם מכלל דהו"ל למקרע:

קורע ב' קריעות אחד על הגויל ואחד על הכתב שנאמר ויהי דבר ה' אל ירמיה אחרי שרוף את המגילה ואת הדברים (את המגילה זה הגויל ואת הדברים זה הכתב עכ"ה) סוף מ"ק:

הרואה ערי יהודה כו' אבל לא אערי שאר ישראל ב"י (וכבר כתבאר כ"ו בא"ח סימן תקס"א ע"ש עכ"ה):

וקורע על הראשונה ודיו כלומר אף ע"פ דרואה אחר כך עוד מערי יהודה:

ציון היתה מדבר שממה וקורע ר"ל חוזר וקורע:

ואם פגע במקדש תחילה כגון שנכנס למקדש דרך שידה תיבה ומגדל רש"י ורמב"ם כתב כגון שבא דרך המדבר שפוגע במקדש תחילה קודם ירושלים והביאו ב"י בא"ח סימן תקס"א:

וכל אלו הקרעין רשאין למוללם כו' פי' רבי' ירוחם לשוללן פירוש תפירה רחבה שתפר הרבה במשיחה אחד. לנוקטן פירוש שאורג כל הקרע ראשו על סופו ותוחב במחט ב' או ג' פעמים למוללן פי' שאוחז שני ראשי הקרע בין האצבעות וכורכן יחד ותוחב ב' או ג' תפירות. כמין סולמות פירוש כמעלות הסולם שתופר ב' תפירות ומפסיק וחוזר ותופר למטה ומניח בין תפירה לתפירה הפסק. נראה דר"ל לשוללן שתוחב כאן מעבר זה לעבר השני ונמשך החוט משם כשיעור אצבע וחוזר ותוחב וכן תוחב ונמשך עד סוף הקריעה. למוללן הוא שעושה שני צידי הקריעה כעין שני צידי הכיס לאחר שנמשך ונסתם במשיחותיו ועשוי שנצין יחד שקורין גיפעלטלט בל"א ובהיותו כן תוחבן יחד בכמה תכיפות באופן שנאחזין יחד וללקוט הוא שכורך זו לזו יחד כדרך:

לאחר שבעה וב"י הוכיח דמותר מיד למחר לשוללן ופי' כן גם דברי הרא"ש עיין שם: