Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
או אפי' אינו לפניו האי אפי' כו' נלע"ד משום סיפא נקטה דהיינו אינו מיסב ואוכל ואינו אוכל בשר כו' ולא משום רישא דכיון שאינו לפניו דהיינו שהוא ברשות ובחדר אחד נראה דא"צ לילך לבית אחר וסגי בהכי והא ראיה שכתב אין לו בית לחבירו עושה מחיצה ולא קתני שאוכל בחדר אחר באותו בית אלא ודאי חדר אחר באותו בית מחשב כבית אחר:
אין בית לחבירו עושה לו מחיצה אפי' סדין רק שיעשה שלא יהא ניטל ברוח (וסימן לדבר והבדילה הפרוכת לכם עכ"ה) רשב"א:
ואינו מיסב ואוכל פירוש על השלחן או מטה:
ואינו מברך ברכת המוציא וכל אלו דברים אסורים אפי' בלילה שמת אף על פי שאינו נקבר אלא ביום שאחריו כדמוכח מתשובות הרא"ש שבסמוך וה"ט כתב הרא"ש אף ע"פ שאינו עוסק מ"מ כיון שיש בידו לעסוק יש עליו דין אנינות משום כבודו של מת שיהא לבו פנוי לחשוב על צרכי המת ויחשב בהם תמיד משא"כ בשבת שאינו יכול לעסוק בצורכי המת אלא להחשיך בעלמא דוקא בשעה שהוא מחשיך פטור אבל כל היום חייב:
ובשבת וי"ט אוכל בשר כו' בבית אחר או ע"י מחיצה:
ואם צריך להחשיך על התחום עיין מ"ש ב"י ע"ז בא"ח סימן ע"א ומ"ש שם עליו שייך כאן.
ליאסר בכולן בשעה שמחשיך כלומר משעה שמתחיל ללכת כדי להחשיך ב"י:
וכ"ש בי"ט שני כולי פירוש דוקא אם קוברו בו ביום ועיין בדרישה:
שהוא בעצמו יכול לקוברו דכחול שויוה רבנן גבי מת אשיר"י:
התפלל תפלת שחרית אפשר שק"ש וברכותיה לא היה אומר לפי שהיה אחר שלשה שעות עיין בא"ח סימן נ"ח ופ"ט מ"ו ואפשר לומר דק"ש הוא בכלל התפלל דקאמר והא ראיה דכתב ובמ"ש לא הבדיל ולא התפלל ולא אמר ולא קרא ק"ש אלא ודאי שהוא בכלל ולא התפלל ואף ע"ג דלענין קדשים אין האנינות בטל כל היום לענין שאר דברים נהגו לבטלו מיד אחר שנקבר אפי' מת ביום הקבורה סמ"ג וע"ל סימן שצ"ז:
ולא דמי לשכח ולא התפלל ערבית כו' עיין בדרישה:
שצריך להבדיל דקי"ל מי שלא הבדיל במ"ש כו' בא"ח סימי רצ"ט שכן דעת התוספות ור"ת שמבדיל עד סוף יום ג' ומ"ש כל השבת כולה ר"ל כל הימים השייכין לשבת זה דהיינו עד סוף יום ג' וכמ"ש לעיל בסימן ר"ץ ובא"ע סימן קמ"ד ואף ע"ג דתפ לה אמרינן דאין לו להתפלל שחרית שתים היינו משום דהתם עבר זמנה אבל הבדלה עד יום ג' נחשב הכל זמנה: (דשוב אינו מוטל כו' כצ"ל עכ"ה):
שלא חל האנינות על הקרובים כו' כיון שאין טרודין בענין קבורה ואע"פ שלא נתייאשו מלבקש להתפשר עם השלטון בכל יום אין זה נקרא טרדא לחייש עליו שיתעצלו בכבודו רבי' יונה:
מ"מ לא חל עליהם אבילות כו' שעכוב הקבורה מחמת ממין שאסור לפדותו מפני תיקון עולה ואפשר שיתפייס בדמים מועטים אבל הרוגי ביתר גזירת מלכות היה מחמת שנאה ולא מחמת ממון ילא עשויה לבטל לכך חל עליהן אבילות מיד רמב"ן:
מיום שנתייאשו מלקוברו פירוש מלבקשי:
אינו אסור בכל הדברים שאבל אסור בהן וכתב שמטעם זה רחץ דוד וסך כשמת הולד טרם שנקבר ועיין בדרישה:
דלכ"ע בחול אסור פי' אע"פ שהרמב"ם אוסר אף בשבת מ"מ כתב אע"פ שיש חולקין ע"ז (רשב"ג פליג את"ק ומתיר בשבת עיין בב"י עכ"ה) אבל בחול כ"ע מודו אבל העיקר כדלעיל דאף בשבת אסור וק"ל מ"ו:
ק"ו מאכילת בשר ושתיית יין פי' שיש בהן חיי שעה אפ"ה אסור בהם:
ואסור בהנחת תפילין פי' דהרמב"ם כתב שאינו אסור בכל הדברים שאבל אסור בהן וזה ודאי אינו דהא ודאי אסור בהנחת תפילין:
אי במלאכת עצמו אף אחרים אסורים פי' אסורים להתעסק במלאכת האונן אפי' יש חבורתא ואם אין חבורתא אפי' כל העולם במלאכתן אסור כמ"ש לקמן סימן שמ"ג ושס"א:
היינו משום שאינו מוטל עליו לקברו אבל מ"מ בעידונים כו' כצ"ל ופי' אלמא כל זמן שלא נקבר אינו אסור באבילות דאי הוה אסור לא הו"ל למשרי לשמוח בבשר ויין אפי' אינו מוטל עליו לקברו ובטל ממנו שאר אנינות מ"מ לא הו"ל לשמוח ומשני אבל מ"מ אסור בשמחה. ובשר ויין לחוד אינם חשובין שמחה ולא אסרוהו אלא משום אנינות וכאשר הגהתי מצאתי בספרי ת"ה. ולעד"נ דה"ק אף ע"פ שמותר כו' ולעיל לא אסר רחיצה וסיכה אלא מכח ק"ו מאכילת בשר אבל מ"מ י"ל כשנמסר לכתפים שמותר באכילת בשר יהא מותר ג"כ ברחיצה וסיכה לכך קאמר דמ"מ בעידונים אסור והאי נמי רחיצה וסיכה עידון הוא ואסור וא"ל נימא דיו ולא נחמיר ברחיצה וסיכה יותר מבבשר ויין די"ל הואיל שהתחיל האיסור מכח ק"ו שוב אין לו היתר הואיל שאחר הקבורה הם אסור שזה נראה כחוכא וטלולא שיהיו אסור שעה אחד ואח"כ יהיו מותר ויחזרו אח"כ להיות אסור: