Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אבל אסור לקרות בתורה כו' אלא אסור כל שבעה דכתיב בהו משמחי לב:
וכתב הרמב"ן כיון שאין האבל יוצא לבית הכנסת הלשון אינו מדוקדק דמשמע שפשוט שאינו יוצא לב"ה אבל בתורת הבית כתב הרמב"ן בזה הלשון ולדעתינו שאין האבל יוצא כל ז' לב"ה אצ"ל שישראל כו' והוא יותר נכון:
אצ"ל שאינו עומד וקורא ואין כאן כו' ומ"מ איכא נ"מ מדבריו בשבת שהלך לב"ה (ונראה דה"ה הו"ל לומר דיש נ"מ כגון שמביאין בחול ס"ת אצל האבל ומתפללין שם ב"י) דאפ"ה אם הוא כהן ואין כהן אחר לשם שאינו הולך לקרות וכן במרדכי (ע"ל סימן ת') אלא שר"ת היה הולך מעצמו לשלישי בלא קריאת החזן שאם לא היה הולך הוי מילתא דפרהסיא ובמהרי"ל כתב שלא אסר לקרות אלא בשבת דהוא מילתא דפרהסיא אבל בחול וכגון שמתפללים בבית האבל שרי לקרות וצריך לחלק מאחר שהוא חובת היום אינו דומה לשונה בתורה מ"ו (והא דבשבת אסור משום דשם רבים וצריך שלא להראות שהוא אבל גם שלא להראות שהוא אינו אבל אלא שב ואל תעשה עדיף עכ"ה) ומ"ש הרמב"ן כיון שאין האבל יוצא לב"ה אצ"ל שאינו עומד וקורא כו' מדבריו שמביא ב"י כאן משמע שס"ל להרמב"ן שהאבל אפי' בשבת אינו יוצא לב"ה אע"ג דלקמן סימן שצ"ג מביא ב"י דברי הרמב"ן שכתב דבשבת יוצא לב"ה לא כתב שיהא דעתו כן אלא שכתב על דברי רב האי שמחלק בין שבת לחול ז"ל אבל תשובת רבינו האי שכתבנו למעלה אפשר שהוא עולה כו' וכן נהגו כדעת הזאת לצאת שם בשבת כו' ע"ש ונראה דהרמב"ן אשמועינן בהאי אצ"ל כו' דלדברי הרי"ץ גיאת דס"ל דהאבל יוצא לב"ה קשה למה אמר הגמרא סתם ואם רבים צריכין לו מותר היה לה לחלק ולפרש דלענין לעלות לקרות בתורה אף ע"פ שהוא צורך רבים אסור לעלות לקרות ולכן כתב הרמב"ן ולדעתינו שאין האבל יוצא כו' כלומר שהגמרא אינה צריכה לפרש זה דאינו הולך לב"ה כל ז' ואף שאפשר שמביאין ס"ת אצלו ומתפללין שם בי' מ"מ מילתא דלא שכיחא הוא:
כתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובת כשמתפללין בבית האבל כו' אין אומרין בבית האבל והוא רחום ואין נופלין על פניהם אלא אחר גמר כל התפלה (ועיין בא"ח סימן קל"א מדינים אלו ובד"מ בשם הכלבו עכ"ה) ואין קורין שם בבית האבל הלל בר"ח כי הנשמות אנינות לשם לכך אין אומרים (אותו וגם שכתיב) לא המתים יהללויה משום לועג לרש רוקח:
אע"ג דבאבל רבתי משמע שהוא אסור דתניא התם רב ת"ח כו' כצ"ל וכן באשיר"י ובאבל רבתי ראיתי וז"ל חכם או תלמיד חכם שמת כו':
ומיירי כשאין רבים צריכין לו אבל אם צריכין לו כו' א"ל דילמא מיירי אפילו אם רבים צריכין לו והא דאסור משום דמיירי ע"י עצמו ורבים צריכין לו דמותר היינו דוקא ע"י אחר כמ"ש בריש סימן זה די"ל מדקאמר ואם רצה מדבר ע"י עצמו כו' אבל לשאול אינו שואל כלל משמע להדיא שמיירי אפילו על ידי אחר ולכן ע"כ צ"ל שמיירי כשאין רבים צריכין לו:
אפי' בהלכות אחרות מותר לדרוש כו' מכאן משמע של"ד לדרוש הוא מותר אם רבים צריכין לו אלא אפילו להגיד הלכה וכדומה לזה אבל מ"מ אין מכאן ראיה אם לא ע"י אחר וכן כתב המרדכי להדיא דף ת"ג רע"ג דכ"ש דע"י עצמו אסור ע"ש וכן מוכח שם ברי"ף דף שצ"ד ע"א דמייתי הא דריב"א דדרש כל היום כולו ופירש דלחש לאחר והאחר למתורגמן וכן מוכח שם בגמרא ג"כ מדקאמר אלא היכי ליעבד כו' משמע דאסור על ידי עצמו גם בר"ן כתב שם הטעם שלא יעמוד תורגמן כבשאר ימות השנה משמע דבזמן הזה דדורש ע"י עצמו פשיטא דאסור: