Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בענין (שחל עליו אבילות ר"ל אפי' לא קברוהו קודם הרגל אלא מסרו לנכרי לקברו או ששגרו למקום אחר בענין שחל אבילות שניה אחת כמ"ש לעיל סימן שע"ה עכ"ה)
אלא אף מתורת אבל רצה לומר כדין שלשית לכך עולין לשלשים ולא עולין לז' ראשונים שלא נהג ברגל כדין ז' ב"י ע"ש: (ונוטל צפרניו במספריים ר"ל ע"י נכרי אבל הוא בעצמו אסור בח"ה עכ"ה):
ומדברי א"א הרא"ש ז"ל יראה שאינו אסור כלל מתורת אבילות אלא בדברים האסורים לו מתורת הרגל כצ"ל (ומ"מ עולין למנין ל' כדלקמן בסמוך עכ"ה) וע"ל בסימן שמ"ב מ"ש שם:
הקובר מתו ברגל בחוה"מ כו' דקדק לכתוב בחוה"מ דאילו בי"ט אינו נוהג דין אנינות כמו שנתבאר בסימן שמ"א ואע"ג דבי"ט שני נוהג דין אנינות וכן נוהג ג"כ בי"ט ראשון אם רוצה לקברו על ידי עממין כמ"ש שם. רבינו מילתא פסיקתא נקט דבח"ה ודאי נוהג אנינות ובדין הוא דהו"ל לכתוב דבי"ט שני נמי נוהג אנינות אלא שסמך על מ"ש בסימן הנזכר ב"י:
ולא אמרינן דחג שמיני עצרת מבטל וכתב הרא"ש והטעם מפני שלא נהג כלל דין ל' אע"ג דגיהוץ ותספורת אסורים במועד מ"מ מטעם אבילות לא נאסר ובזה אזיל לשיטתיה כדלעיל דלא אסר במועד כלל משום אבילות וצ"ע מ"ש משבת שחל להיות ערב הרגל דאמרינן כיון שנהג בו דין ז' בדברים שבצינעה שנתבטל ממנו דין ז' כמ"ש לעול ריש סימן זה ה"נ הא כתב רבי' על הרמב"ם דל"נ דבריו ושדברים שבצינעא נוהג וצ"ל כיון שמת ברגל והכל שם אחד לו ואין כאן סיכוי כמו התם שהיה שבת אחר כך רגל לכך אינו עולה ועיין בדרישה:
ואין רבים מתעסקין בו לנחמו היינו לענין תנחומין וברכה בשורה ולענין הבראה אבל מבקרין אותו כל ימי אבלו ב"י ע"ש ועיין בדרישה: (ומותר לגלח אחר הרגל דאמרינן הואיל ונהג מקצת ביום השבת דין שלא לבש בגדים מגוהצין אמרינן רגל מבטל גזירת ל' עכ"ה):
ואם חל יום שביעי או יום ראשון שלו ערב הרגל מותר לספר ולכבס כו' כן נ"ל לגרוס ומ"ש מותר לספר ולכבס לצדדים קתני ר"ל מותר לספר אם חל ביום שביעי ולכבס אם חל ביום א' (ור"ל לכבס הבגדים ולהניחן עד הרגל דיכול ללובשן אינן מגוהצין אבל רחיצת גופו שרי ברגל כמ"ש בסמוך שרחיצה אינה אסורה אלא בז' ימים עכ"ה) ועיין בדרישה:
ורבינו יב"א כתב כמו שאסור לרחוץ כך אסור לכבס כל היום כו' לכאורה דגם בשביל זה צריכין להגיה שביעי במקום ששי דהא רבינו כתב לעיל בסימן שפ"ט דריב"א סבר דכיבוס אסור כל שלשים כמו גילוח וא"כ אם הוה הגירסא ששי היאך כתב הריב"א דבערב סמוך לחשיכה מותר בכיבוס הא לא נתבטל ממנו עדיין גזירת ל' וא"כ לפי זה א"א למחוק תיבת לספר ולהניח תיבת ששי ועיין בדרישה:
ומיהו בערב סמוך לחשיכה מותר בשניהם כו' ולא כרש"י שפי' הערב עד י"ט ממש וכן ברמב"ם ולכן כתב רש"י ולערב בי"ט רוחץ בצונן או ימתין עד ח"ה וירחץ בחמין ואנו לא קי"ל הכי אלא אחר המנחה נוהגין היתר:
והרמב"ם כתב שאינו מותר לא לגלח ולא כולי נ"ל טעות דגם הרמב"ם לא כתב בהאי לישנא אלא לגלח אסור אף במועד דהא לא בטל ממנו רק גזירת שבעה וכ"כ הרמב"ם להדיא ואח"כ כתב ואינו מותר לרחוץ כו' וק"ל מ"ו. ונראה דאין כאן טעות כלל בגירסא שכתב רבינו ואע"פ שאין הגירסא כן במיימוני מ"מ רבינו כתב כוונתו ומ"ש לא לגלח ולא לרחוץ כו' ר"ל כל חדא כדינו לא לגלח תוך שלשים ולא לרחוץ תוך ז' וסבר רבינו דבכלל מ"ש הרמב"ם ז"ל ואינו מותר לרחוץ ולסוך ולעשות דבר עד שיכנס י"ט בכלל לעשות דבר נכלל ג"כ גילוח לפי זמנו ודינו וק"ל:
אבל אם עברו שלשים ואח"כ פגע בו הרגל כו' ב"י פסק לאיסור אף בכה"ג: (אם חל יום ב' ברגל בא"ח סימן תקמ"ח כתב בערב הרגל עכ"ה):
אע"פ שאינה אלא יום אחד בעצרת כמ"ש בסמוך:
שעה אחת לפני ר"ה מבטל ממנו גזירת ז' ור"ה הרי י"ד ומגלח בעי"כ כו' הקשו התוס' מה אנו צריכין שיהא ר"ה כו' בלאה"נ מותר לגלח עי"כ דהוי קובר את מתו ח' ימים קודם הרגל דמבטל ממנו גזירת ל' ומתרצין דהא דאמרינן ח' ימים קודם הרגל מבטל ממנו גזירת ל' דוקא היכא דנוהג אבילות ז' ימים אבל זה שלא נהג אבילות כ"א יום אחד לא אמרינן י"כ תבטל שלשים עכ"ל פי' הואיל שלא נהג אלא יום אחד בתורת שבעה דהיינו היום שלפני ר"ה ומיד נתבטל ממנו גזירת ז' ואחר ר"ה לא נהג אבילות של תורת ז' לכן אי לא הוי ר"ה כשבעה לא היה י"כ מבטל ממנו גזירת ל' והוי גרע מאילו התחילו האבילות אחר ר"ה. ותירצו עוד דנ"מ דר"ה נחשב כז' לענין דחשבינן אחר ר"ה שבת שלישית לישב במקומו כמבואר לעיל בסימן שצ"ג:
ושמיני עצרת שהוא רגל בפני עצמו חשוב כו' הרי כ"א ולא אמרינן מאחר דכבר נתבטל ממנו גזירת ז' קודם החג והחג נחשב לז' הרי י"ד יבטל ממנו שמיני עצרת גזירת ל' כמו שאמרינן בשעה אחת קודם ר"ה או קודם י"ה דשאני הכא שלא נוהג בחג דין שלשים כלל ואע"ג שגיהוץ ותספורת אסורים במועד מ"מ מטעם אבילות לא נאסר כדאמרינן לעיל בקובר מתו ברגל בח"ה ועיין מ"ש שם:
אין י"כ מבטל ממנו גזירת ל' כו' וגרע מאילו קוברו אחר ר"ה כמ"ש בסמוך לעיל גבי שעה אחת לפני ר"ה:
בענין שיושב במקומו ואינו מדבר כדלעיל בסימן שצ"ג:
ביום שני שהוא י"ט האחרון פי' ביום שני מי"ט אחרון דהיינו י"ט אחרון של פסח ושל חג דהוא ש"ע ובזה לא נכלל יום שני דעצרת ולכן כתב אח"כ או ביום שני דעצרת וק"ל:
וכתב וכבר פירשנו ר"ל הרמב"ן:
אבל חכמים האחרונים כתבו כמ"ש לעיל בסימן שצ"ח: