Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
תניא המלקט עצמות אביו ה"ז מתאבל עליהם כל היום כולו בכל דין אבילות המפורש לעיל רבינו ירוחם וכ"כ רבינו בסמוך:
אפי' צרורות לו בסדינו פירש"י אפי' צרורין לו בסדינו שאינו מלקטן ואינו רואה אותן ה"ז מתאבל עליהן כל זמן שלא נקברו. והתוס' כתבו דיותר נראה לפרש דה"ק אפי' צרורים לו בסדינו אינו מתאבל לערב וכן נראה שהוא דעת רבינו מדכתבו אחר ולערב אינו מתאבל עליהן וק"ל:
לפיכך אין מלקטין אותן סמוך לחשיכה שלא יהא נמצא שלא התאבל על עצמות אביו:
בקריעה ובכל דיני אבילות דתניא כל שקורעין כו' עיין בב"י:
ואין מברין עליהן בחבר עיר ע"ל בסי' שנ"ה פירושו:
אבל מברין עליהן לעצמו לשון הרמב"ן בתוך ביתו במקום לעצמו:
מפני ששמחת רגל עליו לכאורה משמע שהוא טעם למה שאמר ואינו מתאבל עליהן כלל ר"ל שאינו מתאבל עליהן לפי שהוא מצווה ועומד בשמחת הרגל (ובזה מיושב גם כן מה שפריך בגמרא אר"מ ע"ש בב"י עכ"ה) אבל בגמרא בפ"ק דמ"ק דף ח' ע"א איתא ג"כ כך והוא טעם למלקטין במועד ופי' שם רש"י כלומר הרבה הוא עוסק בשמחת הרגל ואינו מצער בליקוט עצמות אביו ואמו ופירוש זה מוכרח שם שא"א לפרש שם כמו שפירשתי דמאי שהוא מצווה ועומד בשמחת רגל אינו טעם שילקוט עצמות ועיין בב"י שמביא לשון הגמרא ופירש"י:
אבל הרמב"ם כתב אין מלקטין כו' ס"ל כרבי יוסי דפליג וס"ל הכי וב"י הביאו ע"ש: (ואצ"ל עצמות שאר קרוביו דבעצמות אביו אינו לוקט אע"פ שחייב לכבדו וכ"ש עצמות שאר קרוביו שאינו חייב לכבדן ומצד אחר אינו כ"ש דשמא דוקא בעצמות אביו אינו לוקט מטעם דמתאבל עליו יותר וק"ל עכ"ה):
אין מפרקין העצמות כו' אלא אם כן נפרקו כו' פירוש אם התחיל לפרק אזי מותר לגמרי. והיותר נראה דאליקוט עצמות כדי לקוברן קאי דאין קוברין אותן אלא אמר שנפרק ואזה קאמר דבעינן שבשעת קבורה יהיה מפורקין מעצמן:
אלא אחרים ילקטו לו שלא יהיו בזוין בידו:
כלה הבשר אין הצורה ניכרת בעצמות לפיכך מותר שאינו ניכר שהם של אביו ואף ע"פ כן יעשה כצוואת ר"א בר צדוק דבסמוך: (ואפרסקל פירוש בגד אחד שנקרא אפרסקל וכן משמע בסמוך שאמר ופירש עליה את האפרסקל עכ"ה):
וסוף עצמות להתערב אלא כצ"ל:
ונותנין כל אחד לעצמן בארון של ארזים אפשר דשניהן נותנין בארון אחד דהא ר"ע לא קאמר אלא דסוף אפרסקל להתעכל ולהתערב ולא קאמר דאסור אף אם לא יתערבו משום דלאחר שיתעכל יהיה מונחין עצמות שניהן בגומא אחד וכל אחד תופס מקומו לבדו אלא ודאי בעצמות לא אמרינן הכי אלא דחשש שיתערבו כשיניחו שניהן ביחד דאין הפסק ביניהן כי אם האפרסקל ומש"ה קאמר דיניחו שניהן רחוקין זה מזה ואפי' בארון אחד וק"ל וע"ל סימן שס"ב:
ואל תלקטם אתה בידך כו' אף ע"ג שכתב לעיל בסמוך שהלכה כר"י בן נורי מ"מ מוטב שילקטם ע"י אחרים אלא שאם ירצה יכול ללקטם בעצמו:
וכשם שעשה אבא לאביו כו' אפשר דכתב והעתיק רבינו דברים הללו משום דקמ"ל דאע"ג דקי"ל כר"י בן נורי דיכול ללקטן בידו מ"מ עשה הוא כן בצוואת אביו כמו שעשה אביו לאביו משום קבלה שהיה בידיהן:
בין בחול בין בשבת ר"ל אע"ג דמי שמתו מוטל לפניו בשבת חייב בכל המצות מ"מ אם עוסק במצוה כגון זה שמשמר עצמות בשבת פטור מכל המצות:
ואפי' אם הם מלקטין רבים נדאה דדוקא קאמר שהמלקטין הן רבים אבל אם המשמרים הן רבים זה משמר וזה הולך משם וקורא וכמ"ש באורח חיים ולעיל:
ואם רצה להחמיר על עצמו לא יחמיר עיין באורח חיים סימן ע"א בב"י:
ואם היה מתירא מפני גנבים ולסטים מותר ע"ל סימן רפ"ב שם כתבתי לשון הגמ' דלהפשיל ס"ת או עצמות מת לאחוריו מותר בלא יראת גנבים:
דיספד כו' פירש רש"י דיספד יתן אל לבו שאף הוא יספדוהו ואל ירע לו אם נהג כן ועיין בדרישה:
דיטעון יטענוניה פירוש מי שטוען אותו לקבורה רש"י מ"ו:
דדלאי ידלוניה רש"י ורמב"ן פירש המרים קול בהספד. וס"א בגמרא ואדם די לא דל ידלוניה פי' מי שלא מרים עצמו בגסות רוח אבל הוא מטופל למתים מרחמים לו מן השמים: