ואם חלב שעל היתר סותם הנקב כשירה פי' הקיבה עשויה כמין קשת כזה וחלב שעליה מבחוץ נקרא דאקשתא וחלב שבפנים לעיגול נקרא דאייתרא כלומר חלב שבמקום יתר של קשת ועיין דרישה:

ואיזהו כרס הפנימי י"א היכא דפרעי טבחי פלוגתא דאמוראי הוא:

כרס החיצונה נקרא חיצונה לפי שהוא לצד חוץ לר"ה ובאותו צד משערים אם ישנו יותר משני טפחים דינו לאסור בטפח ואם אינו שני טפחים דינו ברוב ובמקום דפרעי הוא לצד פנים לארץ:

וכרס החיצונה כו' פי' קרום עב כו' ר"ל הבשר דק וקליש נקרא קרום:

והקרב שקורין פנצ"א נ"ל לגרוס והכרס וכן הוא ברש"י:

ולהכי קאמר החופה את רוב הכרס פי' ולא קאמר החופה את הכרס:

שרואין כמה יש מן הקרום כנגד אותו רוב הכרס י"ל שדיני הקרע שמבאר והולך אין נוהגין בכל אותו הקרום רק בזה הקרום שחופה רובו של כרס רואין אם הוא יותר משני טפחים דינו לאסור בקרע בטפח ואם הוא פחות משני טפחים דינו ברוב:

אם נקרע בו קרע באורך טפח או ניטל טריפה אבל אין שיעורם שוה דבנקרע שיעורו באורך טפח אבל בניטל משערינן חוט המקיף העיגול של מקום הניטל לטפח וכמו שיתבאר בסמוך ולכן לא כללם רבינו לומר אם נקרע בו קרע או ניטל באורך טפח טריפה אלא כנקרע ביאר ששיעורו עד טפח ובניטל הוא ג"כ שיעורו טפח אבל בע"א וקיצר כאן וסמך על מה שיתבאר לקמן:

ואם נתמסמס כו' והאידנא לא בקיאינן בזה מרדכי:

נאסר ברובו פי' בין ברוב אורכו או רחבו ב"י:

נקדר הבשר בעיגול או באורך ר"ל או שנקדר ונחסר באורך דבין אם נקדר ונחסר בעיגול ובין אם נקדר ונחסר באורך משערינן אם יש בחסרון סלע משום דבקרע שלא נחסר כלום דינו בטפח אם יש בקרע אורך טפח שהוא אינו אלא סדק ארוך טפח ושיערו חכמים דבחסרון כסלע בעיגול או באורך אם נמתח העיגול או האורך יהיה ארוך טפח ולכן אסור והא ששינה בלשונו דלעיל אמר ניטל וכאן אמר נקדר אפשר לפרש שמ"ש נקדר ל' הגמרא ולעיל אמר ניטל שהוא לשונו או אפשר לומר דלעיל שאמר ניטל ר"ל אע"פ שלא ניטל כל עובי הקרום ולא נעשה הנקב מפולש שיעורו בטפח לאסור וכאן נקדר היינו נקב מפולש לאשמועינן דאפילו בנקב מפולש לא נאסר עד שינטל כשיעור טפח אם ימתח הקרע יהיה ארכו טפח והוא שיעור סלע ועד"ר:

המסס ובית הכוסות כו' פירש"י בית הכוסות סוף הכרס שקורין כנצ"א עשוי ככובע וקרוי בית הכוסות והמסס מחובר בו וסביב סביב לחיבורן כשאתה מבדילן יש דופן לזה ודופן לזה ובאמצעי הם שופכין זה לתוך זה והמאכל נכנס מבית הכוסות להמסס ומהמסס לקיבה ומהקיבה לדקין:

ורש"י אסר בהמסס אפי' אין הנקב מפולש הטעם משום שעורו דק חיישינן שכולו ניקב אלא שהבריא תוס' ובתרומת הדשן כתב דיש להחמיר כרש"י:

מחט שנמצא כו' הופכין אותו ובודקין אותו מבחוץ לפי מ"ש בדרישה שנראה ליושב קושיית ב"י דאינו נאסר בניקב מצד אחד אא"כ נמצא עליו קורט דם מבחוץ א"ש מש"ר ובודקין אותו מבחוץ דאף אם נמצא דם מבפנים לא יזיק:

ומ"ש רבינו אם נמצא עליו קורט דם לפי מ"ש ב"י ישוב לקושייתו שמחלק דבניקב מצד אחד לא נאסר אלא אם כן נמצא עליו קורט דם ולא סביבו א"ש מש"ר ונמצא עליו ועיין כל זה בדרישה (ומ"ש ואפילו ראש העב שלו לצד חוץ ר"ל לצד חלל הבהמה והול"ל שמא נכנסה לחלל הגוף ונקבה להמסס או לבית הכוסות. ומפרש בגמרא הטעם דאימור אוכלין ומשקין דחקוהו ופרש"י ומתוך הדחק נכנס הקופא בבשר הילכך אע"ג דקופא לבר כשירה עכ"ה):

אם נמצא קורט דם סביב המחט וה"ה חלודה בחודה של מחט: (ודוקא בחודה של מחט אבל באמצע המחט כשירה כ"כ רש"ל בשם מהר"ם מ"צ עכ"ה):