Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
השוחט לשם דבר כו' ואשם תלוי רבינו פסק כר"א דאמר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום וכן משמע בטור א"ח סימן א' ע"ש ודלא כהרמב"ם שפסק כחכמים:
שחיטתו פסולה דאיכא למיחש שמא עתה הקדישו. נראה מדבריו שטעמו דחיישינן שמא באמת עתה הקדישו אבל רש"י מפרש הטעם משום מראית עין ועד"ר וצ"ל דגם (רבינו סובר הטעם משום מראית עין שכתב בסמוך בשם הרשב"א שאפי' היא בעלת מום פסולה ושם ליכא למימר הטעם שמא עתה הקדישו דהואיל ובעלת מום היא הוי קדשים בטעות ואינו הקדש כמבואר בי"ד סימן רנ"ח אלא הטעם משום מראית עין והא דלא הזכיר רבינו שם הטעם של מראית עין לפי שהביא דברי הרשב"א כהווייתן וטעם של הרשב"א משום מראית עין לחוד כמ"ש ב"י בשמו ולעיל שכתב רבינו הטעם שמשום דחיישינן שמא עתה הקדישו לרבותא נקטיה דאף אם הוא בחדרי חדרים שאין שייך לאסרו משום מראית עין מ"מ חיישינן שמא באמת עתה הקדישו ועוד יש נ"מ לענין לאסרה בהנאה מה"ט וכמ"ש בסמוך ובטעם של מראית עין יש ג"כ נ"מ לענין בהמה שישלה מום וכיוצא בו:
וכן פסח כיון שיכול להפרישו בכל שעה שירצה כו' ומניח אותו עד ערב פסח הילכך השתא נמי יאמרו לשם פסח הפרישו וקא שחטו בשאר ימות השנה וקי"ל שלמים הוא ואמרי קא שחיט דשלמים בחוץ ואכיל להו:
שפעמים שאדם מכסה מומה ואינו ניכר ואסור משום מראית עין כמ"ש בסמוך:
אבל השוחט כו' עיין הטעם בדרישה שמבואר שם שאין שייך לומר שמא עתה הקדישה וגם אין לחוש למראית עין: (שחיטתו כשירה פי' בשוגג עכ"ה):
אבל אם נודע כו' ואומר זו לחטאתי ואשמתי דקדק רבי' לומר דוקא כשאומר לשם חטאתי דהיינו לשם חטאת שלי אבל אם אומר לשם חטאת סתם נראה כאילו נדב ואין חטאת באה בנדבה (דבשלמא דבר הנידר והנידב איכא למימר השתא מקבל עליו בשעת הפרשה ולא הוצרך למימר לשם עולתי אבל חטאת כל כמה דלא אמר לשם אותה שאני מחויב אין לדונו לשם חטאת עכ"ה) וכשאין נודע שמחויב חטאת אפילו אומר לשם "חטאתי מידע ידעי דמשקר רש"י עד"ר:
פסולה כתב מורי וז"ל נ"ל פסולה ואסור בהנאה כמו שחוטי חוץ דבשלמא גבי נדר אין בו איסור ודאי אלא משום מראית עין וכן פי' הר"ן לכי אינו חמור כ"כ אינו אוסר אלא באכילה עכ"ד וכבר כתבתי בסמוך שרבינו סובר דאמרינן ג"כ שמא באמת עתה הקדישו וא"כ גם שם בנדר אסור בהנאה:
היו שנים ששוחטין כו' שחיטתן פסולה משנה הוא סוף פ"ב דחולין ולכך כתב דברי הרמב"ם שבסמוך כאן ולא לעיל ס"ס ב' ששם הוא דברי הרשב"א ונלמד ממנה זו ולהרא"ש שסובר דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו אפילו אית ליה שותפות בגווה כמ"ש רבינו בסימן ד' צ"ל שהוא מפרש המשנה כגון שהתרו בו שלא ישחוט קדשים בחוץ וקבל ההתראה דאז לא אמרינן לצעוריה קמכוון ועד"ר: