כתב בה"ג דנקיבת קוץ כו' שיבדוק כל המקומות נ"ל דמיירי שידוע שניקב השתא דאל"כ איכא למיחש שמא הבריא וא"א לבדוק דקרום שעלה מחמת מכה לאו קרום הוא:

אבל רש"י פי' כו' לפי שהמקומות רבים ואע"ג דרש"י כתב לעיל סימן ל"ג דאפילו בוושט לחוד אין לו בדיקה אף לענין נקב וא"כ מאי צריך כאן ליתן טעם שהמקומות רבים י"ל שאני וושט כיון שהוא אדום אין הנקב ניכר בו אבל בשאר איברים ניכר ומיירי כאן אפילו כשאין להסתפק בניקב הוושט דמיירי שהקוץ והמחט תחוב מחוץ לגוף ולא באו דרך הוושט:

לפי שהמקומות רבים והנקב דק פי' שצריך לבדוק כל איברים פנימים שניקב בהן במשהו כשנמצא הקוץ בחלל הבהמה לאפוקי ישב לו קוץ בוושט אית ליה בדיקה כיון שא"צ בדיקה אלא אותו אבר ועוד שהנקב הוא דק לאפוקי ניקב עם קנה שהנקב גדול יש לו בדיקה כמ"ש בסמוך וכן איתא להדיא באשר"י על דברי רש"י דתרי טעמי צריכי ב"י

וכתב הרשב"א ניקב הקוץ לפנינו כו' ב"י דייק בראיות ברורות דלא מכשיר הרשב"א אא"כ ניקב בפנינו וראינו שלא נתחב אלא בלב וכשנשחטה נמצא גם כן תחוב בלב הא אם ראינו שנתחב ואין אנו יודעין אם נתחב בלב או בשאר אברים טריפה דנקב שניקב בפנינו אין מוציאו מידי ספק שמא ניקב אחד מהאברים שנקובתן במשהו ואחר כך נתחב בלב ושלא כדברי המרדכי ע"ש וכ"כ מ"ו ומסיק ומ"מ נראה בעיני היכא שהראש השני עדיין תחוב בדופני הבהמה וכ"ש יוצא לחוץ דהוי כאילו שניקב הקוץ לפנינו וק"ל גם נראה בעיני דוקא שהקוץ או המחט תחוב בו או שראינו שניקב בקוץ אבל אם אין אנו רואין אלא נקב בחלל הבהמה א"צ בדיקה אלא נגד הנקב וע"ל סימן נ"ז בענין דרוסה וכן אם ניקב אפילו בפנים כו' וכן לפני זה כתוב אלא אם ניקב עד לחלל חוששין לדריסתו עכ"ל מ"ו ועמ"ש לקמן ר"ס נ"ז ע"ז:

כתב הרמב"ם הלעיטה קורט של חלתית כו' ותבדק נראה דלאחר ג' ימים ודאי טריפה וא"ל דלאחר ג' ימים ודאי כשירה דאם איתא דניקב כבר מתה דהא קי"ל טריפה חיה עד י"ב חודש אלא ודאי לאחר ג' ימים ודאי טריפה. ויש לדקדק לפ"ז למה תיבדק תוך ג' ימים הא קיל"ן כל העומד לינקב כנקוב דמי (ע"ל סימן מ' שכתבתי שהב"י כ"כ בפי' הראשון אבל מסיק שם דל"נ ליה להטריף ע"ש סופו ע"ש) וי"ל דתוך ג' אפשר לעשות לה רפואה להשקותם משקים המקררים החלתית הלכך לא אמרינן כנקוב דמי משא"כ מחט בלב הנ"ל דודאי ינקוב ועד"ר: