אם יש מכריסה פי' אם עמדה בשעת נפילה על רגליה ונפלה מן הצד:

עד המקום שנפלה י' טפחים (דהיינו ו' טפחים גובה עד רגלי השור וד"ט מכריסה עד ארעא עכ"ה) ואם נתגלגלה ונפלה צריך שיהא גובה המקום י' טפחים רשב"א ומשמע כן מגמרא פרק שור שנגח ד' וה' סוף ד' נ' דהיכא דאגנדרה (פי' שלא נפל מקומתו אלא היה שוכב ונתגלגל ונפל עכ"ה) לא חשבינן האי דאיכא מכריסה עד ארעא ב"י וכתב ב"י ויש לתמוה על רבינו למה לא הזכיר חילוק זה ע"כ ובטור ח"מ סי' ת"י ס"ז כתב דאפי' נפל מעומד לא חשבינן מה שיש מכריסה עד ארעא ושם ביארתי. ועוד היה נ"ל ליישב ולומר דאיכא שם בגמ' שני תירוצים וטעמיה אליבא דרב נחמן בשינויא קמא טעמיה דרב נחמן לא משום דמודדין מכריסה אלא משום דיש חבטה בפחות מי"ט ולענין נפילה לבור דפטור כשהבור בפחות מי"ט ה"ט משום דבעינן שתמות בהבלא דבור כרב דהתם ולפ"ז לא קי"ל כר"נ אפילו לענין טריפות דקי"ל אין חבטה פחות מי"ט ובשינויא ואוקימתא בתרא דהתם גם ר"נ ס"ל דאין חבטה בפחות מי' טפחים והא דטריפה משום דמכריסה לתחתית הבור הוא י' טפחים לפי האי שינויא נוכל לומר דהלכה כר"נ מש"ה בסימן ת"י דקאי אהוצאת ממון מבעל הבור איירי' המע"ה דשמא שינויא קמא דגמרא הוא עיקר טעמו ולא קי"ל כוותיה ולא אזלינן בתר גובה דכריסה דגם ר"נ לא ס"ל הכי וכאן לענין טריפות דאיירי באיסורי מחמרינן דשמא אוקימתא בתרא הוא עיקר דטעמו דר"נ הוה משום דמדדינן מכריסה וק"ל ועמ"ש עוד שם בסימן ת"י. וד' חילוקים יש בדין נפולה דאם קפצה מעצמה אפי' ממקום גבוה מאד וא"א לאחוז נפשה בצפרניה כשרה ואם הפילוה אחרים בע"כ אפילו ממקום שאינו גבוה טרפה כשא"א לה לאחוז בצפרניה ואם נפלה מעצמה שלא מדעתה אז בעינן שתפול ממקום גבוה י"ט ואם ידעה שיפילוה ואפשר לה לאחוז בצפרנים כגון לשחיטה אז אפילו בגבוה יותר מי"ט אינו מזיק וכ"כ ב"י בשם הרשב"א ע"ש ד' מ"ו:

אע"פ שאין רואין בה שום שינוי הטעם לפי שאין הריסוק ניכר לאלתר עד שתשהה מעת לעת שאז כל אבר שיש ריסוק תפסיד צורתו ויתגלה בהתתיה רמב"ם:

או הכה באבן בכל גופה מ"ש רבינו בכל גופה קאי דוקא אהכה באבן דדוקא בהכה בכל גופה חיישינן לריסוק אברים אבל הכה באבן באבר אחד א"צ בדיקה אלא אותו אבר כ"כ הכלבו אבל הוכתה בכותל או דרסה ברגליו ל"ש בכל גופה או באבר אחד שזה דומה לנפילה וכן משמע מל' רבינו שכתב "וכן כל כיוצא בזה כגון שטרפה כו' ואע"ג שגם אבן בכלל זה דוכן הא ביאר רבי' גבי אבן דוקא בכל גופה:

וכן הדין בעוף שנחבט כו' בעוף לא שייך למימר שנפל לפי שהוא פורח ואינו נופל ונראה דמיירי שנחבט אפי' בלא גבוה י' כיון שהוא בע"כ.

ואם שהתה מעת לעת יצאה מכלל ריסוק אברים פירוש שקודם ששהתה מעת לעת היתה בכלל ריסוק אברים שאם שחטה אפי' בדקוה ונמצאת שלימה בכל אבריה טריפה משא"כ כששהתה מעת לעת שניתרת ע"י בדיקה ועד"ר (והמוח והסימנים א"צ בדיקה דקשין הן עכ"ה):

הלכה או אפי' כו' מותרת מיד אפילו בלא בדיקה ואע"ג שהטריפות חיות י"ב חודש ומהלכות שאני נפולה דאם איתא דמחמת החבט נטרפה לא היתה יכולה לילך ר"ן:

ולא מהני עקרה כו' עד שתלך וז"ל בת"ה בד"א כשהלכה הילוך יפה כדרכה אבל הלכה והיא צולעת צריכה בדיקה וכתב עוד שעמדה והלכה אפי' נמצא שינוי באבריה אין חוששין לה דבודאי חחזור לבריאתה ומ"מ המחמיר תע"ב:

ובעל העיטור כתב ואנן האידנא ליכא מאן דבדיק וא"ת הא כבר כתב רבינו כן בס"ס נ"ז דבדרוסה נפולה ושבורה לא בדקינן בזמן הזה ועוד דכתבו שם בשם בה"ג וכאן כתבו בשם בעל העיטור וי"ל משום דא"ל דלא אסר בה"ג אלא הבדיקה אבל כשעקרה רגלה לילך מהני קמ"ל דבע"ה ס"ל דבעינן שתלך:

ואם ידעה תחילה כו' עד ומחזקת עצמה פי' כשהיא שוחה ליפול כל שעה היא מתחזקת בצפרניה עד שאינה נופלת בגובה והא דאמרינן בסמוך גבי זכרים המנגחים זא"ז דחוששין אעפ"י שיודע שרוצין להפילו י"ל דכל אחד סובר שהוא יחזיק את חבירו ולא יפול (ולפיכך כשחבירו מפילו פתאום הוא מפילו ואין לו שהות לנעוץ צפרניו ירושלמי עכ"ה):

לא שנא קפצה מחלון שבכותל דאז יכולה להחזיק מעט בצפרניה האחרונים בכותל:

לא שנא מארובה שבאמצע הגג וטעמא משום דכל שהוא לדעתה בודאי קודם שתרד אמדה נפשה שלא תתרסק מאותה גובה ואפילו אנו רואין שאינה יכולה לילך אפ"ה אינה טריפה ר"ן:

או על גבי רשתות שיש בהם קשרים מפרש בגמרא דה"מ בדקרבי קיטרי (פי' קשרי החוטין שבהן סמוכין זה לזה תמיד עכ"ה) אבל לא קרבי קיטרי לא חיישינן:

ועל חול הדק אבל בחול הגס חוששין ופרש"י אבנים גדולים ע"ש דף נ"ב: בדבק שצדין אותו בו פרש"י שטחין דבק בדף קטן והעוף שוכן עליו ומידבק בו ופורח עם הדף ונופל לארץ:

ואם לא נדבק אלא באחד מהן אין חוששין כתב הרשב"א כ"מ שאמרינן בדין זה אין חוששין אפילו בדיקה לא בעי וכ"מ שאמרו חוששין דינה כנפולה גמורה ובעי שהייה ובדיקה: