Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בדם בהמה וחיה נמי לשון ב"י מן הראוי הו"ל לרבינו לכתוב בדם בהמה וחיה נמי אין איסור כרת אלא בדם שהנפש יוצאה בו אבל לדם האיברים אינו אלא לא תעשה וה"מ כשפירש אבל אם לא פירש מותר אלא שלפני שהזכיר בסימן הקודם דדם דגים וחגבים וביצים מותרים בא לומר פה דגם בדם בהמה וחיה יה דמים המותרים ולפיכך הקדים שריותא דדם לגמרי לדין איסור לאו דדם האיברים עכ"ל. ובזה מיושב ג"כ לשון נמי דכתב רבי' שכתב בדם בהמה וחיה נמי אין חיוב כרת כו' דלכאורה קשה חיוב כרת מאן דכר שמיה אבל השתא א"ש דקאי על מה שהזכיר לפני זה היתר דגים וחגבים וביצים ואדם בין שיניו וקאמר דאפי' בדם בהמה נמי לפעמים מותר לגמרי וק"ל:
אבל אם פירש וכו' עד אסור ולוקין עליו דע שדם האיברים שפירש ממקומו ונתעורר לצאת ונבלע במקום אחר נלמד מדין מפרקת שהוא איבעיא ולא אפשיטא דלחומרא כמ"ש בדרישה והנה מ"ש רבי' אסור ולוקין עליו לאו אכולהו קאי מ"ש לוקין שהרי דם האיברים שפירש ממקומו נלמד מאיבעיא דלא אפשיטא ולחומרא מש"ה אסרינן ליה ומנ"ל לומר דלוקין ועוד דאין כוונת רבינו על המלקות שהרי אין לוקין בזמן הזה אלא אדלעיל קאי שכתב דם האיברים שלא פירש מותר וע"ז כתב ואם פירש יש בו איסור ומלקות ר"ל שיש מהם אסורין ויש מהן שלוקין ועוד שגם הדם שנתעורר לצאת יש דעת הרוצים לומר שלוקין לפי דעת הסוברים דלמא לדידיה נמי אסור ומש"ה כתב רבינו אסור ולוקין עליו ולא כתב לוקין עליו ומינה נשמע שהוא אסור אלא שחלוקין שחלוקין הם בדינם יש מהם אסורין ויש מהן לוקין ועד"ר:
והרמב"ם כתב הרוצה לאכול בשר חי מולחו אע"פ שכתב שם שאם היה חלוט בחומץ א"צ מליחה ומותר לאוכלה כשהוא חי תירץ ב"י דהרמב"ם סובר כל חתיכה שראוי לצאת ממנה דם צריכה מליחה לאפוקי כשהוא צומת מחמת חומץ שוב לא יפרש דם ממנה מ"ה שרי ומהרי"ן תירץ בע"א ודחאו ב"י ע"ש. (אינה יכולה לזנק פירש"י מתוך צרתה אין בה כח להתאנח ולהוציא דם עכ"ה):
ונשאר בו מדם הנפש אינו ר"ל דמשום דיש בו מדם הנפש החמירו בו טפי משאר דם דהא ילפינן מיניה הדין לאומצא דאסמיק ולדם האיברים שיצא ונבלע במקום אחר אף דאין שם דם הנפש וכנ"ל אלא האמת קאמר דיש שם דם הנפש וטעמו דב"ה הוא דפירש האיבעיא דבגמ' כפירש"י כתבתיהו בדרישה דאיבעיא ליה אי שרי לדידיה על ידי מליחה או לא דאפי' ע"י מליחה אסור והרא"ש ס"ל כהרי"ף דגרס אי שרי באומצא והיינו דוקא בלא מליחה וק"ל:
וא"א הרא"ש ז"ל לא כתב כן אלא מותר ע"י מליחה:
וכן כל הוורידין פי' חוטי היד והלחי והצואר כמ"ש בדרישה ע"ש:
יש מהגאונים כו' שצריך לחותכן קודם מליחה כמ"ש לעיל סי' כ"ג:
בשר שנתנוהו בחומץ דרכן היה לתת בשר חי בחומץ ואוכלין אותו ר"ן:
אם נתאדם כו' והחומץ אסור הטעם שהדם נתערב בחומץ:
וגם הבשר אין לו היתר אלא בחתיכה ומליחה כו' שהוא דומה לאומצא דאסמיק ודוקא שלא מלחן קודם שנתנן לתוך החומץ ב"י:
וגם הבשר מותר לאוכלו חי וה"ה כשלא נצמת בחומץ נמי מותר לאוכלו חי כדלעיל דשם לא נתעורר הדם כלל ומ"ש רבינו וגם אין ר"ל שמחמת החומץ ניתר אלא ר"ל שאם נתאדם אסור החומץ והבשר ובאם לא נתאדם החומץ מותר וגם הבשר מותר לאכול חי וגם יש למידק מ"ש רבינו לאכלו חי ר"ל בלא מליחה וצלייה כנזכר לפני זה וכ"ש דמותר לצלייה וה"ה לקדירה מותר בלי מליחה וצלייה כיון שכבר נצמת הדם בתוכו שוב אינו יוצא אפי' ע"י בישול וכן ע"כ צ"ל לדעת הרמב"ם שאוסר לאכול אפי' מבשר חי בלי מליחה והדחה כמש"ר בשמו לעיל בסימן זה וכאן מתיר ע"י החלטת חומץ אפי' לקדירה דאי דוקא לאוכלו חי קשה מאי שנא ועד"ר:
וחומץ שנתנו בו כו' אין בו עוד כח להצמית אבל יש בו כח לעקור דם ממקומו. ונמצא דהוי דם האיברים שפירש:
מותר לחלוט בו אע"פ שאינו חזק וטעם דאיכא קיוהא דפירי אבל לעיל כבר בטל קיוה דפירי גמרא: