בד"א בכהן נמלך אבל בכהן שאינו נמלך א' לזו ואחת לזו שתים לזו ושתים לזו שלש לזו ושלש לזו עשה כולן למעלה או כולן למטה מחצה כשר ומחצה פסול חציין למעלה וחציין למטה את שלמעלה מחצה כשר ומחצה פסול את שלמטה מחצה כשר ומחצה פסול כבר פי' שאלו הפרקים הראשונים בכהן הבא לימלך ונאמר לו אלו תקריב ואלו ימותו ואמרינן בפרק ראשון בחובה שנתערבה זו בזו א' לזו וא' לזו דמחצה כשר להקריב אחת למעלה וא' למטה ומחצה פסול להקריב בכהן נמלך אבל בכהן (שאינו) [שלא] נמלך (ונמלך) ונתערבה חובה זו בזו אחת לזו וא' לזו עשה כולן וכו' (אבל בכהן שאינו נמלך ועשה מדעתו) מחצה כשר ומחצה פסול וכל זה בקינין סתומות והן מתפרשות בעשיית הכהן וכולה פשוטה היא שהעולות שנעשו למטה פסולות והחטאות שנעשו למעלה פסולות ובזה הדרך אין הדין משתנה מן הבא לימלך שכמו כן אמרנו למעלה (בזמן) כששתיהן שוות מחצה ראוין ליקרב ומחצה אינן ראוין ליקרב ואותו המחצה עצמו צריך לעשותן חציין למעלה וחציין למטה ואם שינה הפסיד מהן מיהו לענין פטור הנשים מחובתן יש ביניהן הפרש שאם יבא לימלך ונאמר לו שיקריב מחצה חציין למעלה וחציין למטה עדיין לא נפטרה א' מהן מכלום מפני שאין אנו יודעים אותה המחצה אם של זו (הן) או של זו ושמא הן לאחת מהן ומן הספק שתיהן חייבות כל כפרתן אלא א"כ יביאו לשיתוף ויתנו ביניהם (ואז) יפטרו במחצה אבל בלא נמלך ועשה כולן או למעלה או למטה או חציין למעלה או חציין למטה בלא תנאי הם נמי פטורות מחציין אם עשאן [כולן למטה נפטרו כולן מן החטאות אם עשאן] למעלה נפטרו כולן מן העולות ולחצי הנפסד אין שיתוף ותנאי מועיל ואם עשאן חציין למטה וחציין למעלה שיתוף ותנאי מועיל להן ויפטרו במחצה:

אח' לזו ושתים לזו או ג' לזו או עשר לזו או מאה לזו עשה כולן למעלה או כולן למטה מחצה כשר ומחצה פסול זו פשוטה היא שאין לך כל קן וקן סתומה שאין בה חטאת ועולה והחטאת שעשאה למעלה והעולה שעשאה למטה שתיהן פסולות ואם עשה שתיהן למעלה העולה כשרה והחטאת פסולה ואם עשה למטה הוו איפכא ואם בא לימלך נאמר לו שלא יקריב אלא שיעור חובה המועטת שבהן כדאמרן לעיל בפרק ראשון:

חציין למעלה וחציין למטה המרובה כשר פי' שאם יש לזו קן א' ולזו שתים הרי הן שש פרידין ונעשה מהן שלש למעלה וג' למטה אי אפשר שלא נעשית קן אחד חציה למעלה וחציה למטה שלא נאמר שכל העליונות של אשה א' וכל התחתונות של (אשה) א' שהרי יש לאחת שאין לה אלא ב' פרידין הלכך ע"כ קן של אשה א' נעשית חציה למטה וחציה למעלה הרי אותו הקן שהוא כשר נשארו שתי קינין שנעשו (קן) [א] למעלה ו(קן) [א] למטה [והן] מחצה כשר (והן) מחצה פסול שנאמר זו הקן לאשה זו וזו (הקן היתה) לאשה זו וזו הפסידה עולתה [וזו חטאתה] הרי שתי קינין כשרות כשיעור חובה המרובה והאחת פסולה וכן תוכל לומר אפי' בא' ומאה שנתערבו ועשאן חציין למעלה וחציין למטה שלעולם כל מה שזו יתירה על זו יהיה כשר שאותן ודאי של אשה א' הן והשאר חציו כשר וחציו פסול הלכך שיעור החובה המועטת שהיא בספק פסולות [ויביא בשיתוף] ויתנו ומה שאמרנו ששיעור המרובה כשר דוקא כגון שהביאתן בעירוב ואמרה אלו לחובתי אבל אם הפרישתן כל קן בפני עצמה ואמרה זו לחובתי וזו לחובתי אפי' באשה א' אם נתערבו ועשאן חציין למעלה וחציין למטה מחצה כשר ומחצה פסול שמא עשה כל הקן למעלה וכל הקן למטה וכל קן יש בה חטאת ועולה כמו שפירשנו בפרק ראשון:

זה הכלל כל מקום שאתה יכול לחלק את הקנין ולא יהיו משל אשה א' בין למעלה בין למטה מחצה כשר ומחצה פסול וכל מקום שאי אתה יכול לחלוק את הקנין עד שיהיו משל אשה אחת בין למעלה בין למטה המרובה כשר.

זה הכלל לא בא להוסיף אלא לפרש ולעשות סימן לדבר שכל מקום שתוכל לחלק את הקינין ביניהן שוה בשוה שלא תצטרך לומר שיהיו שם משל אשה אחת למטה ולמעלה אלא שתוכל ליתן כל העליונים לאחת וכל התחתונים לאחרת ועשאן חציין למעלה וחציין למטה והיינו בזמן ששתיהן שוות כה"ג מחצה כשר ומחצה פסול כאשר אמרנו אבל כל מקום שאין אתה יכול לחלוק הקינין ביניהן בשוה עד שתצטרך לומר שיש לאשה אחת למטה ולמעלה כגון שהיא יתירה על זו ועשאן חציין למעלה וחציין למטה המרובה כשר והריני מוסיף על הכלל ועל הפרט כמה שאמר למעלה אם זו יתרה על זו עשה כולן למטה או למעלה מחצה כשר ומחצה פסול לא תימא דדוקא שעשה כולן למעלה או למטה אלא אפי' בשעשה רובן למעלה או למטה נמי משכחת לה והוא כגון שעשאן זוגות למטה והמקום המועט הוא שיעור חובתה של אשה המועטת או פחות משיעור המועטת אבל אם לא עשאן זוגות (זוגות) למעלה ולמטה ויעשה רוב למעלה או למטה א"א שלא תהיה קן א' כשרה יתרה על מחצה של הפסולות ומה שאמרנו כמו כן כשעשה חציין למטה וחציין למעלה המרובה כשר לא תימא דוקא שעשאן חציין אלא אפי' רוב למעלה או למטה והמקום המועט לא עשה בה אלא פרידה א' והיותרת שיש לזו על זו אינה אלא קן א' כמו כן שיעור המרובה כשר ואם תהיה היותרת יותר מקן א' לא יהיה שיעור המרובה כשר אבל קן אחד כשרה תהיה יתרה על מחצה פסולות ויש לפרש כי זה הכלל וכל מקום דרישא בא לרבות את הדרך שפי' למחצה כשר ומחצה פסול שאע"פ שלא נעשו כולן למעלה או למטה אלא רובן למעלה או למטה נמי הוי כה"ג והוא כמו שפי' שהמקום המועט הוא כנגד השיעור המועט וא"ת כיון שהנשים אינן שוות בקיניהן היאך אני קורא בהן כל מקום שאתה יכול לחלק את הקינין והלא לשון חלק בכל מקום (שאתה יכול לחלק את הקינין) אינו אלא לשון מחצה כדתניא תנו חלק לפלוני בכור נוטל מחצה בכור אע"פ כן יש לתר' שכיון שי"ל שהן חלוקות במקומותיהן שהקינין של זו נעשו למעלה והקינין של זו נעשו למטה ואין אנו צריכין לומר שיש לאשה א' למעלה ולמטה הרי הן חלוקות במקומות לזו חצי המזבח מלמעלה ולזו חצי המזבח מלמטה והוי מחצה כשר ומחצה פסול מיהו עיקר זה הכלל הוא ע"ד הפרט האמור למעלה במשנה (ודרך) [וכן זה] הכלל וכל מקום שאמר אנו יכולין לרבות ממנו הדרך שפירשתי וכן דרך התלמוד לרבות מן הכלל דבר הדומה במקצת לכלל המפורש וכל מקום דסיפא נמי בא לרבות הענין שפירש למרובה כשר אפי' בשעשה רוב למעלה או למטה והוא כאשר פי' שהמקום המועט לא עשה בה אלא פרידה אחת והיותרת שיש לזו על זו אינו אלא קן א' והוא פרט הדומה לכלל המפורש שאין אתה יכול לחלק את הקינין ביניהם לא בחשבון פרידין ולא במקומות מיהו עיקר זה הכלל וכל מקום שאמרנו במשנתינו אינו אלא על הדרך הפרט המפורש למעלה כשעשה חציין למעלה וחציין למטה ומן הכלל נוכל להבין ולהוסיף על הפרט המפורש וכל זה אני צריך לפרש זה הכלל לאיתויי מאי ומה שפי' כמו כן שאין עיקר זה הכלל בנוי אלא על דרך הפרט המפורש למעלה ואלו הענינים שפי' מריבויא אתו ולא פי' בו זה הכלל עצמו על התוספת נמי בא לפי שיקשה לנו כל מקום שאתה יכול לחלק שאין כל המקומות שוין והחכם יוסיף לקח:

חטאת לזו ועולה לזו (ונתערבו) עשה כולן למעלה או למטה מחצה כשר ומחצה פסול. פשוטה היא וקסבר האי תנא בעלי חיים אינן נדחין ולכתחלה אפי' אחד בריבוא כולן ימותו ואם לא נמלך והקריבן אותן שנעשית כמצותה כשרה.

חציין למעלה וחציין למטה שתיהן פסולות שאני אומר חטאת קרבה למעלה ועולה למטה. פשוטה היא:

חטאת ועולה סתומה ומפורשת עשה כולן למעלה מחצה כשר ומחצה פסול כולן למטה מחצה כשר ומחצה פסול. פי' חטאת ועולה של קן סתומה (לזו) וחטאת ועולה של מפורשת לזו ונתערבו ופשוטה היא. למעלה בפ' שני שדברנו בקן מפורשת שנתערבה בינה לבין עצמה קראה קן מפורשת כאן שדברה במפורשת שלא נתערבה בינה לבין עצמה (עד) [רק] שנתערבו קן בקן סתומה במפורשת קראן חטאת ועולה וכבר פי' קצת בפ' שני על זה (א"נ) [א"כ] כאן שדברה המשנה בחובה כולה שנתערבה בחובה אחרת סתומה במפורשת לכך אמר חטאת ועולה סתומה ומפורשת כלומר חטאת ועולה סתומה ומפורשת במקום א' מעורבין והקריבן ולא נמלך וכו' ובפ' האחר לא דברה אלא שהקינין בפני עצמן הן אבל פרידה א' מזו שנתערבה בזו לכך קראן על שם קיניהן מ"מ אין הפרש ביניהם לענין מיתתן והקרבתן:

חציין למעלה וחציין למטה אין כשר אלא סתומה והיא מתחלקת ביניהם. פי' אין כשר אלא שיעור סתומה בין שהסתומה מרובה בין שהיא מועטת שאם יש לזו קן אחת סתומה ולזו שתים מפורשות ועשה חציין למעלה וחציין למטה איזהו ספק פסלות הגדול שבהן בזמן שנאמר שהמפורשות עשה חציין למעלה וחציין למטה והחליף חטאות (למעלה) ועולות למטה ואם עשה כן ע"כ מהסתומה כמו כן עשה חציה למעלה וחציה למטה והרי היא כשרה ואם נאמר ששלש פרידין מן המפורשות עשה למעלה והן שתי החטאות ועולה א' הרי ששתי החטאות פסולות והעולות שבמפורשות א' כשרה וא' פסולה של מעלה כשרה ושל מטה פסולה והסתומה שנעשה כולה למטה א' כשרה וא' פסולה הרי למטה א' כשרה ושתי פסולות ולמעלה א' כשרה ושתי פסולות וזהו שיעור הסתומות חטאת ועולה ומן הדין כשיהיו הסתומה מרובה מן המפורשת או אם יהיו שוות לפי שרוב הפסולות אינו בא אלא מהמפורשת שי"ל חטאת קרבה למעלה ועולה למטה שאילו היו כולן סתומות והן שתיהן שוות ועשאן מחצה למעלה ומחצה למטה היו מחצה כשר ומחצה פסול ואם זו יתרה על זו היה שיעור לעולם ועכשיו אינו [כשר] אלא שיעור סתומה כמו שפי'.

והיא מתחלקת ביניהן פי' שתעלה לשתיהן לפי שכמו שיש ספק פסלות לזו כך יש לזו ואע"פ שאין ספק פסלות הסתומה גדול כספק פסלות של מפורשת שזו לחציה וזו לכולה כיון שאינה יודעת אותו חצי הפסלות שלה מהו אם הוא חטאת או עולה הרי הספק שלה פושט בכולה וצריכה להביא בתחלה והמפורשת כמו כן יש לה ספק כשרות כמו הסתומה כי שמא הכל נעשה כתקנו הלכך יביאו בשיתוף ויתנו זה לפי מה שהיא חסרה בעלת הסתומה תביא פרידה אחרת שהאחרת עלתה לה ובעלת השתים המפורשות תביא ג' פרידין שהפרידה א' עלתה לה הרי ד' פרידין בין שתיהן ויעשו אותם שתים חטאות ושתים עולות ותאמר בעלת ג' לבעלת א' אם החטאות שלי ואחת מעולותי נעשו למעלה והשאר למטה הריני צריכה שתי חטאות ועולה א' ואת צריכה עולה א' יהיו ב' חטאות אלו וא' מן העולות שלי ועולה זו האחרת שלך ואם העולות שלי וא' מחטאותי עשו למטה והשאר למעלה הרי אני צריכה שתי עולות וחטאת א' ואת צריכה חטאת א' יהיו עולות אלו וא' מן החטאות שלי וחטאת זו האחרת שלך ואם נעשו השתים חטאות מפורשות שלי למעלה והעולות למטה והסתומה שלך אחת למעלה וא' למטה הרי אי את צריכה כלום ואני צריכה הכל יהיו כל אלו שלי וע"ז הדרך למאה ולאלף ובזמן ששתיהן שוות יביאו בשוה ויתנו בדרך זה התנאי וכן בזמן שהסתומות מרובות על המפורשות יביאו כשיעור המפורשות שהוא שוה בשוה

והנני מפרש לך קצת שאם היו הסתומות ג' והמפורשות שתים ועשה ה' פרידין למעלה וה' למטה ד' פרידין שהן שיעור המפורשות כולן פסולות שאני אומר עשה חציין למעלה וחציין למטה אלא שנהפך הספק על שתיהן ונאמר (שמא) כל המפורשות עשה למעלה וא' מן הסתומות (ושאר) [ושמא] סתומות למטה הרי במפורשות שתים כשרות ושתים פסולות וקן א' מן הסתומות שנעשית חציה למעלה וחציה למטה כשרה נשארו ד' פרידין למטה מן הסתומות והן מחצה כשר ומחצה פסול הרי שתי פסולות לסתומה ושתי פסולות למפורשת הלכך יביאו בשוה ויתנו ואע"פ שהסתומה מביאה כל ספק פסלותה שאינו אלא שתי פרידין והמפורשת אינה מביאה כל ספק פסלותה שהרי היא הכל בספק פסלות אעפ"כ כיון שהסתומה אינה יכולה לפטור את עצמה בשתי פרידין בלבד שהרי אותן שתי פסולות שיש לה אינה יודעת אם חטאות הם או עולות ואם תביא בפני עצמה צריכה להביא ד' כמו המפורשת והספק נוכל כמו כן להשוותו לשתיהן משום הכי יביאו שוה בשוה בלא ספק:

חטאת שנתערבה בחובה אין כשר אלא מנין חטאות שבחובה חובה שנים בחטאת מחצה כשר ומחצה פסול וחטאת שנים בחובה המנין שבחובה כשר. כל זה מדבר בכהן שלא נמלך והקריב וכך פי' חטאות שנים שנתערבו בקן סתומה אחת (הרי) [שהיא] חובתה של אשה והאי דקרי ליה חטאת מין חטאת קאמר ולפי שאמר למעלה חטאת ועולה סתומה במפורשת קאמר הכא מין חטאת בלבד בלא עולה מפורשת מיהו שוה בשוה על דרך סתומה במפורשת ועשה חציין למעלה וחציין למטה אינו כשר אלא כמנין חטאות שבחובה לפי שנאמר שמא החטאות מפורשות עשה למעלה והן פסולות והקן סתומה עשה למטה והחטאת שבה כשרה והעולה פסולה לחומרא וכן בזמן שהן (שוין) פרידין מפורשות כנגד פרידין של סתומות אפי' הן כמה אבל בזמן שהחובה פי שנים בחטאות שהקנין הסתומות יהיו שתים והחטאות המפורשות הן שתי פרידין ועשה חציין למעלה וחציין למטה מחצה כשר ומחצה פסול שנאמר שתי החטאות קרבו למעלה ופרידה אחת מן הסתומות וג' פרידין סתומות קרבו למטה הנה שתי החטאות הן פסולות והקן הסתומה שנעשית חציה למעלה וחציה למטה כשרה הרי שתי כשרות ושתי פסולות נשארה קן סתומה אחת שנעשית למטה חציה כשר וחציה פסול ואם החטאות פי שנים בחובה כגון שהן ד' חטאות וקן סתומה אחת ועשה חציין למעלה וחציין למטה המנין שבחובה כשר דהיינו שתי פרידין לפי שנאמר ג' מן הד' חטאות המפורשות קרבו למעלה והן פסולות ואחת למטה וכשרה והקן סתומה קרבה למטה והיא מחצה כשר ומחצה פסול הרי שתי חטאות כשרות כמנין הפרידין שבחובה ולפי' לא אמר כאן אין כשר אלא סתומה כמו שאמ' למעלה שלמעלה חטאת ועולה (כשרות) ואפשר שתהיה היא סתומה שיש בה חטאת ועולה אבל כאן שתי חטאות כשרות מיהו כמנין הפרידין שבחובה הן

וכן עולה שנתערבה בחובה אין כשר אלא כמנין עולות שבחובה חובה שנים בעולה מחצה כשר ומחצה פסול עולה שנים בחובה המנין שבחובה כשר. הוא הדרך עצמו שפירשנו לחטאות ולשם נתלה החטאות למעלה ליפסל וכאן נתלו העולות למטה לפסול ולא היה צריך לומר כאן על הכשרות שתתחלק ביניהן כי פשיטא שתתחלק שהרי הן שתי חטאות או שתי עולות והאיך נוכל ליתן אותה לסתומה וכי יש בסתומה שתי חטאות או שתי עולות ועוד שלמעלה אפשר שתהא המפורשת כולה פסולה והסתומה כולה כשרה והייתי סבור (שנתן הכשר) כולו לסתומה קמ"ל שתתחלק ביניהן אבל כאן לא אפשר שתהיה זאת כולה כשרה וזאת כולה פסולה אלא ספק (נבלות) [פסלות] על שתיהן הלכך פשיטא שתתחלק ביניהם:

האשה שאמרה הרי עלי קן כשאלד זכר ילדה זכר מביאה שתי קנין א' לנדרה ואחת לחובתה נתנתן לכהן והכהן צריך לעשותן ג' פרידין למעלה וא' למטה. פי' מפני שהנדר כולן לעולות והן מלמעלה והחובה אחת חטאת ואחת עולה והחטאת מלמטה

והכהן לא עשה כן אלא עשה שתים מלמעלה ושתים מלמטה ולא נמלך פי' לא נמלך באשה לידע אם שתיהן חובות או אם א' נדר ואחת (נדבה) [חובה] והוא היה סבור ששתיהן חובות ועשה שתים למעלה ושתים למטה הרי הפסיד ממנה עולה אחת

צריכה להביא עוד פרידה אחת ויקריבנה למעלה ממין אחד: משני מינין תביא שתים (פרידין) [פירוש] כשהביאה נדרה וחובתה ממין אחד אז (תפסיד) [תספיק] בפרידה אחת לעולה אבל אם הביאה נדרה וחובתה משני מינין ולא פרשה איזה מהן לנדרה ואיזה מהן לחובתה והכהן עשה מין אחד למעלה ומין אחד למטה ולא נמלך לא באשה ולא בחכם והיה סבור שמקריבין תורין כנגד בני יונה לחובתה ואינו יודע איזה מין עשה למטה ואי זה למעלה צריכה שתי פרידות לעולות חובתה תור ובן יונה שמא התורים היו למטה וכבר נקבעה חובתה בתורין וצריכה להביא תור לעולת חובתה שכבר קרבה חטאת התורין למטה או שמא בני יונה עשה למטה והרי נקבע חובתה בבני יונה וצריכה להביא בן יונה לעולה כנגד חטאתה שקרבה למטה אבל לנדרה אינה צריכה להביאה כלום דכיון דאין מביאין תורין כנגד בני יונה לחובה אותו מין שעשה למעלה ודאי לנדרה עלתה לה:

פרשה נדרה צריכה להביא עוד ג' פרידין ממין אחד משני מינין תביא ארבע פי' פרשה נדרה שפרשה בשעת הפרשה איזו קן לנדרה וממילא נתפרש איזו קן לחובתה תביא ג' פרידין מאותו המין שהביאה תחלה ותעשה מהן שתים למעלה ואחת למטה כי שמא הנדר נעשה למטה והרי הפסידה שתי עולות והחובה היתה למעלה והרי הפסידה חטאתה הלכך תביא שתי עולות וחטאת אחת זהו כשהביאה נדרה וחובתה ממין אחד אבל אם הביאה משתי מינין והיא פרשה תורין לנדרה ולא תורין דוקא אלא (תפש בו) [תפשנו] מין אחד להקל על השומע ועשה הכהן מין אחד (למטה) [למעלה] ומין אחד (למעלה) [למטה] ואינו יודע איזו (למטה) [למעלה] ואיזו (למעלה) [למטה] תביא ד' שתי תורין לעולת נדרה ושני בני יונה אחת לעולה ואחת לחטאת שמא התורין שהפרישו לנדרה נעשו למטה והרי הפסידן והבני יונה שהיו לחובתה נעשו למעלה והרי היא חייבת חטאת של בן יונה או שמא התורים נעשו למעלה כהלכתן והבני יונה שהיו לחובתה נעשו למטה והרי היא חייבת בני יונה והתורים [שהקריב כבר] יהיו לנדרה.

ואע"פ שהיא יכולה לשנות את נדרה לבני יונה שהרי לא קבעתו בתורים בשעת הנדר והרי היא יכולה לפטור את עצמה בג' בני יונים שנים לנדרה ואחת (לחטאתה) [לחובתה] אפ"ה לכתחלה לא תשנה אותו הואיל ופרשתו תחלה לתורים. א"נ ה"ק אם תרצה אשה זו להביא את נדרה ממין שפרשה אותו תחלה צריכה להביא ד' פרידין.

ועכשיו ידבר מכאן ואילך באשה שקבעה נדרה בשעת הנדר במין אחד שאינה יכולה לשנותו במין אחר.

ואם יקשה לך כיון שאנו אומרים שאע"פ שלא קבעתו בשעת הנדר כיון שפרשתו בשעת הבאת קרבנותיה אינה רשאה לשנותו למין אחר לכתחלה א"נ אשה שרוצה להעמיד את נדרה כבתחלה כך היא צריכה מעתה למה הוצרכה המשנה לשנות את דבריה למי שקבע נדרה הלא בפירשה היינו יכולין למצא חשבונות גדולים כמו בקבעה. הריני משיב על דבריך כי מה שאמרה משנתינו בקבעה את נדרה צריכה להביא חמש ושש באשה ששכחה במה קבעה היא מדברת כמו שאנו עתידים לפרש הלכך אין נכון לומר בפירשה כמו שנאמר בקבעה שאם יהיה כן בפירשה את נדרה שתשכח כמה תינח כשהביאה נדרה וחובתה משני מינין שצריכה להביא שש כמו שנפרש בקבעה נדרה ושכחה כמה קבעה אבל באשה שהביאה נדרה וחובתה ממין אחד ופירשה אחת מהן לנדרה ועכשיו שכחה מה פרשה אעפ"כ אינה צריכה להביא חמש כי לעולם יכולה להפטר מנדרה באותו מין שהביאה תחלה שהרי האשה יודעת אי זה מין הביאה ועוד אפי' כשהביאה שני מינין לא נחייב אותה להעמיד במה שפרשה אותו תחלה אע"פ שחייבנו אותה למעלה כי למעלה יודעת כמה פרשה וכיון שיודעת אם תבא לשנות את נדרה למין אחר כדי להפטר במיעוט קנין נאמר לה שלא תשנה אבל באשה שאינה זכורה עכשיו כמה פרשה שכך אנו צריכין לפרש כדי להעמיד את משנתינו שתביא שש כיון שאינה זכורה עכשיו מה פירשה לא נחייב אותה להביא שני מינין לנדרה בשביל זה הספק הואיל ויכולה לשנותו למין אח' שאם החמירו בודאה מלשנות לא החמירו בספקה והעיקר במין אחד לא יתכנו חמש פרידין אלא בקבעה ושכחה כמה קבעה וכשנפרש הדרך בקבעה נדרה שתביא חמש ושש אז יתברר לך כל מה שאמרתי שאין נכון לדבר בפרשה לבד בלא קבעה:

מתני' קבעה נדרה צריכה להביא עוד חמש פרידין ממין אחד משני מינין תביא שש פי' קבעה נדרה שקבעתו בשעת הנדר ואמרה הרי עלי קן ממין פלוני כשאלד זכר. ועכשיו אינה יכולה לשנותו למין אחר כלל ובשעת הבאה כמו כן פרשה נדרה ואמרה קן זה לנדרי כדי לברר אותה מחובתה וכשילדה הביאה נדרה וחובתה ממין אחד (ולא) מתורין ולא תורין דוקא אלא להקל ועשה הכהן שתים למעלה ושתים למטה והיא אינה יודעת באיזה מין קבעה (את) נדרה אם בתורים אם בבני יונה וי"ל שעכשיו שכחה ואינה יודעת אם הביאה כהוגן בתחלה אם לאו ואלו לא עשה הכהן אחת למעלה ואחת למטה [אלא כולם למעלה] מ"מ יצתה ידי חובת עולתה וגם ממין אחד לנדרה וחייבת להביאה לנדרה ממין אחד בלבד ותור א' לחטאת ועכשיו שעשה שתי תורים למעלה ושתים למטה שמא נדרה עשה למטה וחובתה למעלה והרי היא חייבת שתי תורים לנדרה ותור לחטאתה או שמא נדרה לא היו תורים אלא בני יונה ולא הביאה נדרה כלל והיא צריכה להביא שני בני יונה לעולת נדרה הרי חמש שתי תורים ושני בני יונה לעולת נדרה ותור לחטאת ממין שהביאה תחלה לחובתה וא"ת למה לא תביא כמו כן תור לעולת חובתה שמא חובתה היתה למטה והפסידה העולה זה אינו צריך לפנים שהרי היא מביאה שתי תורים לעולת נדרה וא"כ הוא שהיתה חובתה למטה נדרה היה למעלה ואינה צריכה תורים לעולת נדרה ויכולה להתנות עליהן לומר שתהא אחת מהן לעולת חובתה. זהו כשהביאה את נדרה וחובתה ממין אחד אבל אם הביאה אותן משני מינין ואמרה הרי אלו לנדרי ולחובתי [וכאן כיון שקבעה נדרה תחלה במין אחד ואמרה עכשיו הרי אלו שתי מינים לנדרי ולחובתי] הרי היא כמי שפירש בשעת הבאה שהנדר חל מאליו על המין שקבעה לנדרה מתחלה וממילא המין האחד לחובתה.

ועשה הכהן שתים למעלה ממין אחד ושתים למטה ממין אחר ואינו יודע איזה מין (עשה) למעלה ואיזה מין למטה והיא שכחה איזה מין קבעה לנדרה הלכך תביא שש דאמרינן שמא התורים היו נדרה ונעשו למטה (וממילא הבני יונה היו חובתה ונעשו למעלה) והרי חייבת שתי תורים לעולת נדרה ובן יונה לחטאתה או שמא בני יונה היו נדרה ונעשו למטה ותורים היו חובתה ונעשו למעלה והרי היא חייבת שני בני יונה לעולת נדרה ותור לחטאתה הרי שש פרידות ד' לנדרה ושתים לחטאתה משני מינין. וא"ת שמא הנדר נעשה כתקנו למעלה והחובה למטה וחייבת תור ובן יונה לעולת חובתה שאין אנו יודעים איזה מין היה לחובתה זה אינו צריך לפנים שאם הנדר נעשה כתקנו א"כ התורים והבני יונה שהיא מביאה עכשיו לנדרה אינה צריכה להן ותאמר עליהן שיעלו לה לעולת חובתה וראיה לפירושי דפרשה נדרה וקבעה נדרה הן כמו שפירשנו מהא דגרסינן במנחות פ' המנחות זה להביא במחבת והביא במרחשת הרי זו פסולה ואמרי' בגמרא לא שנו אלא שקבען בשעת הנדר אבל בשעת הפרשה לא כאשר נדרת ולא כאשר הפרשתה אלמא בשעת הנדר הוי קביעות ובשעת הפרשה הוו נמי (פי'):

[מתני'] נתנתן לכהן ואין יודע מה נתנה הלך הכהן ועשה ואין ידוע מה עשה צריכה להביא עוד ד' פרידין לנדרה ושתים לחובתה וחטאת אחת בן עזאי אומר שתי חטאות עכשיו הוא מדבר באשה שיודעת מקצת מה שהביאה ואינה יודעת הכל והכהן יודע מקצת מה שעשה ואינו יודע הכל והוא בענין שהאשה יודעת שהביאה קן אחד של תורים ולא תורים דוקא אלא להקל והכהן יודע שאותם תורים נעשו למטה והאשה אינה יודעת אם הביאה מין אחר עם התורים אם לאו והכהן אינו יודע אם עשה המין האחר למטה או למעלה ואשה זו אינה יודעת במה קבעה נדרה והקן של תורים שהביאה אינה יודעת אם הביאתו סתם או אם פרשתו לחובתה או לנדרה מעתה חייבת להביא ד' פרידין לעולת נדרה ושתי פרידין לעולת חובתה וחטאת אחת לפי שנאמר שמא תורים היו נדרה ואותו קן של תורים שהביאה ונעשה למטה הביאתו לחובתה או שהביאתו סתם ולא הביאה מין אחר עמו וממילא הוא לחובתה הואיל ונעשה למטה הרי שחייבת שתי תורים לנדרה ותור לעולת חובתה ממין שהביאה תחלה ועוד נאמר שמא בני יונה היו נדרה ואם [הגה"ה צ"ל ושמא י"ל] הביאה תורים ובני יונה ושכחה מתחלה באיזה מין קבעה נדרה ושמא החליפה נדרה ופרשתו לתורים (וקבעה חובתה לבני יונה) וקבעה חובתה למטה [בן יונה] הרי שחייבת שני בני יונה לנדרה ובן יונה לעולת חובתה הרי כאן שש עולות ג' תורים וג' בני יונה. ועוד נאמר שמא הביאה בני יונה עם התורים והתורים היו נדרה ובני יונה היו חובתה ונעשו בני יונה למעלה הרי שחייבת בן יונה לחטאת אבל תור לחטאת אינה צריכה כלל שהתורים למטה נעשו למעלה לא נעשו כמו שאמרנו למעלה ואם היו תורים חובתה הרי נעשית החטאת שלהן למטה ואם לא היו חובתה הרי אין (בהן) [כאן] חיוב החטאת כלל:

מתני' בן עזאי אומר שתי חטאות כו'. לא בא בן עזאי לחלוק על מה שאמרנו אלא בא לומר שיש ענין אחר שנמצא בו ח' פרידין הז' כמו שאמרנו ועוד חטאת אחרת ות"ק לא דבר באשה וכהן שיהיו שכוחים לגמרי אלא למעלה דבר באשה שיודעת בהבאת שני מינין וכאן דבר באשה שיודעת מין אחד מן השנים והאחר הוא לה בספק והכהן למעלה היה יודע שעשה מין אחד למעלה ומין אחד למטה וכאן הוא יודע המין שעשה למטה והשני לו בספק ובא בן עזאי ודבר באשה שיודעת שהביאה קן של מין אחד והשני לה בספק ואותו המין עצמו שהביאה אינה יודעת איזה מין היה והכהן יודע שהקריב מין אחד ונוכל לומר אפי' בשיודע שעשאו למטה ואינו יודע איזה מין הוא והשני לו בספק שאינו יודע אם עשאו כלל או אם עשאו למעלה או למטה ואיזה מין היה ועל זה הדרך תמצא בו שתי חטאות נאמר שמא תורים היו נדרה ותורים בלבד הביאה ועשאן למטה והיו לחובתה הרי שחייבת שתי תורים לנדרה ותור לעולת חובתה או שמא בני יונה היו נדרה ובני יונה בלבד הביאה ועשאן למטה לחובתה הרי שחייבת שני בני יונה לנדרה ובן יונה לעולת חובתה ועוד נאמר אם תורים היו נדרה שמא בני יונה הביאה עם התורים ועשה התורים למטה לנדרה והפסידן ועשה הבני יונה למעלה לחובתה והפסיד החטאת והרי היא חייבת בני יונה לחטאת או שמא בני יונה היו נדרה והביאה תורים עמהם ועשה בני יונה למטה והפסידן ועשה תורים למעלה והפסיד החטאת וחייבת תור לחטאת הרי ח' פרידין ד' לנדרה מב' מינין ושתים לעולת חובתה משני מינין ושתי חטאות משני מינין וה"ה לת"ק שהיה יכול לסדר את דבריו בד' פרידין לנדרה וא' לחובתה ושתי חטאות ובא בן עזאי ויוסיף עולה אחת לחובתה והכל על הדרך שפי' עד שנחליף המין הידוע שהביאתו ואמרנו שעשה אותו למטה ונאמר שעשה אותו למעלה והספק יהיה למטה הרי שהביאה עולת חובה א' ושני חטאות אבל לפי שהוא דבר תימה על ריבוי העולות שמביאה לכך סידר את דבריו בענין הזה שפירשנו:

[מתני'] אמר רבי יהושע זהו שאמרו כשהוא חי קולו אחד כשהוא מת קולו שבעה הביא משל על ריבוי הקרבנות שמביאה שאילו בתחלה קודם שהקריבו כולם אע"פ שיש לה ספק באיזה מין קבעה נדרה היתה מספקת בשש פרידין ד' מב' מינים לנדרה וקן אחד לחובתה ממין אחד ועכשיו שהקריבה ואנו סוברין שכבר כפרה הרי היא חייבת [שבעה] זה דומה לאיל שכשהוא חי ויש לו כח לצעוק אינו מוציא אלא קול אחד שכל הקולות שלו בענין א' הם וכשהוא מת מוציא שבעה מיני קולות כיצד קולות שבעה שתי קרניו לשתי חצוצרות (בני) [שתי] מעיו לכנורות ויש אומרים אף צמרו לתכלת פי' שתי קרניו לשתי חצוצרות שכן דרך אותן חצוצרות הארוכות העשויות להשמיע קול במחנה המלכים ליתן קרנות של איל בסופן כדי שיהא קולן צלול וחזק [מעיו] לנבלים מעיו הוא [הכנתא] בני מעיו הם הדקין צמרו לתכלת פי' לרמוני תכלת וארגמן להיות על שולי המעיל ופעמוני זהב בתוכן עשוין להשמיע קול כדכתיב ונשמע קולו בבאו אל הקודש הרי (ח') [שבעה] קולות מן האיל המת וזה אף מחיים יוכל לעשותו אבל כשתבא לחבר זה עם זה שיהיו שמונה אינו אלא לאחר מיתת האיל:

(ברייתא) [מתני'] ר"ש בן עקשיא אומר זקני עם הארץ כל זמן שמזקינים דעתן מיטרפת עליהן שנאמר מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח מדלא כתיב בה חכמים ש"מ בעמי הארץ הוא מדבר ומאי נאמנים שיורדין לאמתת הדבר ומכוונין אותו על אופניו אפי' הכי כשהן מזקינים מאבדים הנאמנות מפני שמטפשין שאין להם זכות התורה שתעמוד להן בזקנותן אבל זקני תורה כל זמן שמזקינין דעתן מתישבת עליהן שנאמר בישישים חכמה ואורך ימים תבונה הכונה פי' (מפני) שזכות התורה עומדת להן בזקנותן ונותנת להם אחרית טוב ותקוה ואע"פ שמצינו במקום אחר משיב חכמים אחור ודעתם יסכל שם הוא מזכיר גבורתו של הקב"ה שאין חכמת אדם עומדת לנגדו אבל שיהיו מתטפשים מאליהן מחמת זקנה זה אינו שהרי נאמר באותו מענה עצמו בישישים חכמה ואורך ימים תבונה עמו חכמה וגבורה לו עצה ותבונה כלומר מי שהחכמה והגבורה והעצה והתבונה שלו הוא נותן לישישים חכמה לאורך ימים תבונה ולא נקרא ישיש אלא זקן וחכם:

סליק מסכת קנין (בעזרת צור עולמים) [בס"ד]

כלל זה למסכת קנין חטאת העוף באה (על הספק) על ספק לידה ועל ספק כפרה [ספק לא כפרה] ונפקא לן מקרא במס' נזיר והזב את זובו לזכר ולנקבה מקיש נקבה לזכר מה זכר מביא קרבן על הודאי אף נקבה מביאה קרבן על הודאי ומה זכר מביא על הספק אף נקבה מביאה על הספק בכל ספקותיה כגון ספק לידה ספק זיבה ומה זכר ממין שמביא על הודאי מביא על הספק כגון אשם ודאי ואשם תלוי אף נקבה ממין שמביאה על הודאי מביאה על הספק. כגון חטאת העוף הבא על הספק אי מה זכר ספיקו נאכל [אף נקבה ספיקן נאכל] לא אם אמרת בזכר שכן אסורה ספק חולין לעזרה. ועוד כלל זה לקנין ששתים מביאות אותה בשיתוף ותנאי ואפילו לר' יוסי דפליג בחטאת בהמה במס' כריתות פ' דם השחיטה בקנין מודה דקתני' ר' יוסי אומר כל חטאת שבאה על חטאת אין שנים מביאין אותה אבל חטאת העוף של יולדת אינה באה על חטא.

¹ (סליק במה דברים האמורים סדורים הם יקרים וחמודים²).

footnotes: ¹ השיר הזה כשלשת השירים הקודמים הוא על משקל יתד וב' תנועות יתד וב' תנועות יתד ותנועה אחת בדלת וכן בסוגר. ועי' בשה"ג ערך ר' אברהם ב"ר יצחק (בעל האשכול). ² אולי צ"ל והמורים ובסוגר את מאורים

שבחה אתנה אל אל שבחות. ועוטה כשלמות אח מאודים. תהלותי לאל סלעי וצורי. נגינותי לצור ישעי ואורי. אשר הפליא עשות פלא והפלא. להחזיק את כלי גדוש ומלא. והחכמה לחכמי לב נתונה. והמדע ליודעי התבונה. ולי אברם בנו יצחק מקורא. וחונני בבת יסכה ושרה. וזכני היות חותן לרבן. והוא מלמד ומרדע ודרבן. והנני כחובב בן רעואל. וגם הוא כשמעיה בן נתנאל. אשר חוקר ומבין בספרים. והוא גדול לבעלי מחקרים. ודורש טוב במשניות סדורות. כמו קינין ופתחי האסורות. והוא יורד בעמקי התהומות. ודולה את חלי כתם וראמות. והוא חופש במטמונים סתומות. ולו נגלות סתורות ועלומות. בכן אודה בכנור ועלמות. לקל בורא שחקים והדומות). הדרן עלך סדר קדשים בעזרת אלהים קדושים בורא אישים ותרשישים בנל"ך ואע"י