חטאת העוף נעשית למטה וחטאת בהמה למעלה. פי' חטאת העוף הזאתה למטה מן הסקרא כדדרשינן בזבחים פרק קדשי קדשים והזה מדם החטאת על קיר המזבח והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח ימצה משמע (מאליו) מדלא כתיב (ימציא)¹ [ימצה] ואיזהו קיר שהשירים שלו מתמצין מאליהם ליסוד הוי אומר זה קיר התחתון פי' למטה מהסיקרא

footnotes: ¹ ויש לנקד ימצה.

והיא נעשית על קרן מערבית דרומית כדילפינן טעמא התם בההוא פירקא לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה חטאת היא מנחה היא וקרייה רחמנא חטאת כלומר חטאת העוף שהיא הבאה תחתיה לומר לך חטאת העוף כמנחה מה מנחה בקרן מערבית דרומית להגשתה אף חטאת העוף בקרן מערבית דרומית והגשה בחטאת העוף ליכא וכי איתקש להזאתה איתקש. ומנחה גופה מנא לן כדתניא בתורת כהנים זאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן לפני ה' יכול במערב תלמוד לומר אל פני המזבח¹ [יכול] בדרום פי' שהכבש היה בדרום ומקום עלייתו הוא הפנים שלו שכל פנותיו דרך שם תלמוד לומר לפני ה' הא כיצד מגישה בקרן מערבית דרומית ודיו

footnotes: ¹ בתו"כ אי אל פני המזבח יכול כו'.

אבל מליקתה בכ"מ במזבח [כשירה שהרי לא קבע מקום למליקתה מיהו צריכה שתהא במזבח] כדי שתהא קרובה למקום הזאתה ומצוי דמה שלא יתפזר דם הנפש [נ"א שכך שנינו בברייתא גבי חטאת העוף הוזה ולא מיצה דמה כשרה ובלבד שיתן למטה מן הסיקרא מדם הנפש. וטעמא דמלתא דכתיב בחטאת העוף והזה מדם החטאת מעצמה של חטאת דהיינו דם הנפש אבל בעולת העוף כתיב ונמצה דמו כולו ושנינו מיצה דם הנפש ולא מיצה דם הגוף פסולה והכי דריש לה בספרא וכו'] שהרי שנינו בעולת עוף מצה דם (הראש) [הנפש] ולא מצה דם הגוף פסולה שנאמר ונמצה דמו דם כולו ובחטאת העוף כתיב והזה מדם החטאת מעצמה של חטאת דהיינו דם הנפש והכי דריש ליה בסיפרא¹

footnotes: ¹ כאן צ"ל הנ"א שבא מקודם בט"ס.

והזאתה של חטאת העוף [אין בה קבלת כליו] אינה באצבע כחטאת בהמה אלא בגוף העוף אוחז הראש בגוף ומזה בו למטה מן הסיקרא בקרן מערבית דרומית מדם הנפש מדלא כתיב ולקח ונתן באצבעו כדכתיב בחטאת בהמה דילפינן בה לקיחה לקיחה מויקח משה חצי הדם וישם באגנות מה להלן בכלי אף כאן בכלי אבל הכא דלא כתיב לקיחה ונתינת אצבע לא בעינן לה]

והשירים מתמצין על היסוד ואם הזה ולא מצה כשרה שנאמר והנשאר עשאו כשירים מיהו ההזאה והמיצוי במקום אח' הוא והוא מתמצה ליסוד מאליו וכיון שהמצוי עצמו אינו מעכב שאם לא מצה ממנו כלל כשרה [גם] אם מצה דמה בכל מקום במזבח כשרה והכי איתא בזבחים

וחטאת בהמה טעונה [קבלת כלי ו]מתן דמים באצבע על ד' קרנות למעלה מן הסקרא דכתיב בחטאת ולקח מדמה באצבעו ונתן על קרנות מזבח העולה:

עולת העוף נעשת למעלה ועולת בהמה למטה. פי' עולת העוף לא היה בה הזאה אלא מיצוי שהיה הדם מתמצה מאליו מן העוף למזבח ולא היה מתיזו וההזאה של חטאת היתה בהתזה והמיצוי היה למעלה מן הסקרא ואיכא תנא דאמר שעל הקרן [נ"א שעל הקיר] ממש היה מוצה.

והטעם לשניהם דכתיב ומלק את ראשו והקטיר המזבח ונמצה דמו על קיר וכי תעלה על דעתך שאחר שמקטיר מוצה אלא מה הקטרה בראשו של מזבח אף מצוי בראשו של מזבח אלמא במקום הקטרה הוי המצוי וא"א לומר על גבי [מערכה] עצמה דהא כתיב ונמצה דמו על קיר המזבח אלא מה הקטרה למעלה אף מצוי למעלה והקרן [נ"א דהיינו קיר המזבח ואף קרן] עצמו ראוי להקטיר עליו ע"י הדחק. ומ"ד למעלה מן הסקרא ולא בעי' על [נ"א על קיר ולא על] הקרן קסבר על ידי הדחק אף הסובב עצמו מקום הראוי (להקטרה) [להקרבה] הוא ועושין מערכה על גבי סובב [להקטיר שם]

ומליקתה נמי היתה על אותו קרן עצמו למעלה מן הסקרא דמחד טעמא נפקי. דכתיב ומלק (את ראשו) והקטיר ונמצה והלא אין מקומה של הקטרה בכאן שאחר מכאן כתיב והקטיר אלא לא באה הקטרה לכאן אלא להקיש אליה המליקה והמצוי לקבוע להם מקום למעלה כדפרשינן

והיא היתה נעשית בקרן דרומית מזרחית [למעלה] כדמפרש טעמא פ' קדשי קדשים מפני שקרובה לבית הדשן פי' מקום שנותנין שם תרומת הדשן ודשון מזבח הפנימי והמנורה והוא היה במזרחו של כבש כדתנן במסכת תמיד הגיע לרצפה הופך פניו לצפון והלך למזרחו של כבש כעשר אמות צבר את הגחלים על גבי הרצפה רחוק מן הכבש ג' טפחים מקום שנותנין שם מוראת העוף ודשון מזבח הפנימי והמנורה דכתיב ומלק והקטיר ונמצה דמו והסיר את מוראתו (מעליו) [בנוצתה] והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן מקום הקבוע לדשן אחר והיינו תרומת הדשן כדכתיב ושמו אצל המזבח [ומדכתיב הכא קדמה אל מקום הדשן ש"מ שמקום אותה הדשן האמור להלן במזרח ולא מזרח המזבח אלא מזרחו של כבש מדכתיב ושמו אצל משמע מיד סמוך לירידתו ומדכתיב] (קדמה דמשמע סמוך למזבח מיד וזהו מזרחו של כבש שהיה מצוי לה בירידתו מיד מדכתיב) והסיר והשליך משמע ממקום שמולק ומוצה משם היה משליך המוראה לבית הדשן שאם נאמר שהיה (הולך עמה ממקום למקום) [מוליכה בידו לשם] למה בהשלכה יבא עד מקום הדשן ממש ויתן בנחת אלא שמע מינה ממקום מליקתה ומצוי דמה משם היה משליך המוראה לבית הדשן ואיזהו מקום הראוי להשליך ממנו לבית הדשן הוי אומר זה קרן דרומית מזרחית שהיה קרוב משם ואין דבר מפסיק (וכשבאת עולת העוף כשרין) [וא"ת כיון דושמו אצל משמע בירידתו מיד למה מהלך במזרחו של כבש כעשר אמות. אשיבך שאם היה מניח בתחלת הכבש לאלתר לא היה מקום ראוי להשלכת המוראה לשם שכך שיערו חכמים מתוך קלות המוראה והנוצה אין כח הכהן מספיק להשליכה יותר מל"א אמה [הגה"ה נ"ב עיין בזבחים ס"ד] וכאן רחוק יותר מל"ב אמה אפילו יעמוד על הסובב הרי הן ל"א אמה ואלכסון ששה אמות שהיה מזרח הכבש רחוק מקרן דרומית מזרחית יותר מל"ב ולכך היה מתקרב אצל הקרן יו"ד אמות

וכשרבו עולת העוף במזרח] שהיו שם כהנים הרבה שמולקין ואין זה (הכהן) יכול לעמוד שם היה מולק אותה על קרן מערבית דרומית שאף אותו קרן ראוי (להשלכה זו) [להשלכת המוראה למקום הדשן] על ידי הדחק [שאינו רחוק ל"א אמה שלימות. ונראה בעיני שאותן שלשה טפחים שהיה מרחיק הדשן מן הכבש כדי שיעמוד הכהן על הסובב בקרן מערבית דרומית ויראה מקום הדשן ויכוין לשם המוראה שאם היה נותנים הדשן סמוך לכבש ממש גובה הכבש וריחוק הקרן מעכבין אותו מלראות בו ולא יוכל לכוין המוראה לשם]

ואע"פ שהיה שם בית הדשן אחר במזרחו של כבש כדאיתא בזבחים ובספרא שהיו שורפין שם פסולי קדשי קדשים ופסולי קדשים קלים [אפ"ה] אין לנו לומר שיזרק שם המוראה והנוצה (דהא כתיב אל מקום הדשן משמע דשן הקבוע למקום וזהו תרומת הדשן דכתיב ביה אצל המזבח) [לפי שאותו בית הדשן לא היה אצל המזבח ואת"ל היה אצל המזבח אל מקום הדשן משמע דשן הכתוב בו אצל המזבח דהיינו תרומת הדשן] אבל פסולי קדשים לא מצינו להם [מקום] קבוע בעזרה לשריפתן אלא מדכתיב וכל חטאת אשר יובא מדמה בקדש לא תאכל באש תשרף (להחמיר) [לימד] על חטאת פסולה ששריפתה בקדש וה"ה לשאר פסולי קדשים אבל מקום קבוע לא למדנו להם אלא מדלא כתיב בהו אל מקום הדשן [הקדש] ש"מ מקום אחר הוא שאין מערבין דשן הנעשין כמצותן עם דשן שאין נעשין כמצותן.

ועולת בהמה למטה מן הסקרא שתי מתנות שהן ארבע אחת על קרן מזרחית צפונית ואחת על קרן דרומית מערבית דכתיב ואת כל דם הפר ישפך אל יסוד [המזבח אלמא עולה טעונה יסוד קרן דרומית מזרחית לא הוה ליה יסוד] שהיסוד היה מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב אוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת כך היא שנויה במסכת מדות ומפרש [טעמא] בזבחים ב[פרק] איזהו מקומן מפני שלא היה אותו קרן בחלקו של טורף דכתיב בנימין זאב יטרף וגו' ומתרגמינן בנימין בארעיה תשרי שכינתה ובאחסנתיה יתבני מדבחא

והמתנות של עולה אינן באצבע אלא במזרק עצמו היה זורק אחד כאן ואחד כאן (דהא לא כתיב אצבע בזה) [דלא כתיב בי' אצבע]

ואם שנה בזה ובזה פסל דדרשינן בסיפרא ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אותו לא יחשב לו פגול יהיה אין לי בלא ירצה אלא שנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו מנין שנשחטה בלילה נשפך דמה יצא דמה חוץ לקלעים והלן והיוצא ושקבלו פסולין וזרקו את דמה הניתנין למטה שנתנן למעלה והניתנין למעלה שנתנן למטה [הניתנין] בחוץ שנתנן בפנים והניתנים בפנים שנתנן בחוץ ופסח וחטאת ששחטן שלא לשמן ת"ל לא יחשב לו [הגה"ה פי' מיותר לדרשא]

ולענין שריפה נמי מרבי להו בההיא פרשתא לא יאכל באש ישרף אין לי טעון שריפה אלא הטמא בלבד והנותר כו' מנין הלן והיוצא וכו' והניתנין למעלה שנתנן למטה והניתנין למטה שנתנן למעלה ת"ל בפרשת ואתה תצוה גבי נותר ושרפת (את הנותר) באש לא יאכל כי קדש הוא כל שפסולו בקדש טעון שריפה:

מתני' סדר הקנין כך הוא החובה אחד חטאת ואחד עולה בנדרים ובנדבות כולן עולות. פי' החובה היא חובתו של זב וזבה [ונזיר] ומצורע בדלות [ויולדות בדלות. ושמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש קדשיו בדלות] וכולן מביאין ב' פרידין אחד לעולה ואחד לחטאת כדכתיב קראי והן מתפרשות איזו לחטאת ואיזו לעולה בלקיחת בעלים כשהוא מפריש את קנו ויאמר איזו לחטאת ואיזו לעולה ואם שינה מעשיהם פסל. א"נ בעשיית כהן הן מתפרשות כשימשוך אחת מהן ויעשנה חטאת חברתה נקבעת עולה מאליה ואם שינה מעשיהם אחר שהתחיל בהן פסל ונפקא מקראי במסכת יומא דגבי יולדת כתיב ולקחה שתי תורים אחד לעולה ואחד לחטאת הרי בלקיחת בעלים וגבי זב כתיב ועשה אותם הכהן אחד חטאת והאחד עולה הרי עשיית כהן.

בנדרים ובנדבות כולן עולות שלא מצינו תודה ושלמים מן העוף אלא מן הבהמה כמו שמפורש בהן ולא מצינו בעוף אלא חטאת ועולה וחטאת אינה באה בנדר ונדבה הלכך כי אמר הרי עלי קן שתיהן עולות ואין קן פחותה משתים [שכך הוא דרך קן צפור להיות שנים דהא גבי קן צפור כתיב אפרוחים ואין אפרוחים פחות משתים ועוד מדלא קאמר הרי עלי פרידה ש"מ לטפויי אחרת קאמר] ואפילו בבהמה עצמה כי אמר הרי עלי כבש לקרבן יביאנו עולה שאין אתה רשאי למשכו להקל אלא להחמיר והעולה חמורה מן התודה והשלמים [וכן שנינו במס' שקלים המקדיש נכסיו והיתה בהם בהמה הראויה לגבי מזבח זכרים ונקבות ר' אליעזר אומר זכרים ימכרו לצרכי עולות וכו' ר' יהושע אומר זכרים עצמם יקרבו עולות אלמא כל מה שראוי לעולה אינו יוצאה מידי עולה:

מתני'] איזהו נדר האומר הרי עלי עולה איזהו נדבה האומר הרי זו עולה. פי' כשאמר עלי נקרא נדר דכתיב ונדריה עליה וכתיב איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור איסר על נפשו וכל פרשת נדרים בלשון עלי נדבה האומר הרי זו דכתיב בתרומת המשכן מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו וגו' וכתיב וזאת התרומה אשר תקחו מאתם. אלמא נדבה בלשון זה וכל פרשת המשכן שהיא נדבה היא בלשון הבאה דכתיב כל נדיב לבו יביאה וכתיב כל נדיב לב הביאו חח ונזם משמע שלא היה מחוסר הפרשה אלא הבאה בלבד ואלו גבי נדר כתיב כי תדור נדר לה' אלקיך לא תאחר לשלמו ואילו במזומן לתוך ידו או בדבר הידוע [מאי לשון תשלומין איכא] היל"ל לא תאחר להביאו:

[מתני'] מה בין נדרים לנדבות אלא שהנדרים מתו או נגנבו חייב באחריותן ונדבות אינו חייב (באחריותן). טעמא מפרש במגילה דתניא רבי שמעון אומר ונרצה לו לכפר עליו את שעליו חייב באחריותו כלומר (מי) [את] שאמר עלי חייב לטפל בה עד (שנתכפרה) [שעת כפרה] ומאי משמע לשון עלי שחייב עצמו באחריות א"ר יצחק בר אבדימי כיון דאמר עלי כמאן דטעין ליה אכתפיה דמי ושוייה חוב עליה זהו ההפרש שבין נדרים לנדבות אבל לענין בל תאחר ושאר הלכות קדשים אין בין זה לזה כלום והיינו דקתני אלא שהנדרים חייב באחריותן כלומר אין ביניהם הפרש אלא זה בלבד:

חטאת שנתערבה בעולה ועולה בחטאת אפילו אחת בריבוא ימותו כולן. מאי טעמא להקריבן חטאת א"א ולהקריבן עולה א"א שהרי שאם שינה חטאת (לעולה) [למעלה] ועולה (לחטאת) [למטה] פסל ואינו רשאי להקריב בתחלה לפסול ואם היה מין בהמה היינו אומרים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה חטאת ובדמי היפה ממין זה עולה ויפסידו הבעלים המותר מביתו אבל בעוף א"א שאין לעוף פדיון שלא נאמר פדיון בפרשת אם בחקתי לפסולי המוקדשים אלא לבהמה בלבד דתניא בסיפרא ומייתינן לה במנחות פ' המנחות והנסכים ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה (קרבן) לה' והעמיד את הבהמה וגו' והעריך בבעלי מומין שיפדו הכתוב מדבר או אינו אלא בבהמה טמאה ממש כשהוא אומר למטה אם בבהמה הטמאה ופדה בערכך הרי בהמה טמאה אמורה כו':

חטאת שנתערבה בחובה אין כשר אלא מנין חטאות שבחובה וכן עולה שנתערבה בחובה אין כשר אלא מנין עולות שבחובה בין שהנדבה מרובה והחובה מועטת בין שהחובה מרובה והנדבה מועטת בין ששתיהן שוות. פי' חובה זו היא קן סתומה של זבה או של יולדת או של שאר מחוסרי כפרה שלא נתפרשו איזו לחטאת ואיזו לעולה בלקיחת בעלים ועכשיו הם מתפרשות בעשיית כהן.

והנדבה האמורה כאן היא העולה האמורה כאן וה"ה שהיה יכול לומר כן בחטאת ויאמר (כן) [בין] שהחובה מרובה והחטאת מועטת כו' אלא לפי שהחטאת גם היא חובה לא יתכן לשומע להפריש בין חטאת לחובה ולפיכך סידר משנתו בעולת נדבה שנתערבה בחובה שיש בה חטאת ועולה. [ורישא לא מתני ליה בלישנא אחרינא ומשום הכי תני ליה בחטאת וחובה אבל בסיפא דמתני לה בחובה ונדבה כמה דאפשר לאפלוגי מחטאת וחובה מפליג].

נחזור לפרש משנתינו חטאת העוף שנתערבה בקן אחד סתומה של חובה הרי יש כאן שתי חטאות ועולה אחת אינו יכול להקריב מאלו השלש פרידין אלא חטאת אחת שהיא מנין חטאות שבחובה שהחובה אין בה אלא חטאת אחת בקן אחת ואותה החטאת ראשונה קרבה ממה נפשך בין שהיא חטאת המתערבת בין שהיא אחת מן הקן הרי ראויה להקריב הראשונה לחטאת אבל השתי פרידות הנשארות אינו (חייב) [יכול] להקריבן לא חטאת ולא עולה שכשיבא להקריב אחת מהן חטאת שמא (השנית) [השלישית] של קן היא וכיון (שמשך) [שקרבה] אחת מהן לחטאת השניה מאיליה היא נקבעת לעולה [מיד] ואם בא להקריב [מהן] עולה שמא החטאת שנתערבה היא הלכך ה"ל ספק חטאת שנתערבה בעולה וימותו וכן עולה ידוע שנתערבה בחובה אין כשר להקריב אלא עולה אחת שיקריב ראשונה והוא על הדרך עצמו שפירש לחטאת.

עכשיו פירשנו בעולה אחת שנתערבה בקן אחת סתומה שהעולות שבהן אינן אלא אחת כמו הנדבה המתערבת וזהו שתיהן שוות ששנינו במשנתינו ואם היו הקינין הסתומות שתים ועולת נדבה המתערבת אחת הרי עולת החובה מרובה על עולת הנדבה ויכול להקריב מהן שתי העולות כמנין עולות החובה ממה נפשך והג' פרידין הנשארים ימותו מפני שיש בהן שתי חטאות ועולה א' ואינן ידועות והכל כאשר פירשתי למעלה ואין בהם הפרש:

מתני' בד"א בחובה ובנדבה שנתערבו אבל חובה שנתערבה זו בזו א' לזו וא' לזו שתים לזו ושתים לזו ג' לזו וג' לזו מחצה כשר ומחצה פסול פי' קן סתומה של זו שנתערבה בקן סתומה של זו או שתים של זו ושתים של זו שנתערבו מחצה כשר ומחצה פסול שאם היו שתים לזו וב' לזו הרי הן ח' פרידין יקח מהן ד' ויעשה מהן שתי חטאות ושתי עולות ממה נפשך אם של אשה אחת הן הרי כדין נעשו ואם הם (שתי פרידין) [הגה"ה כך נ"ל שיש למחוק התיבות המוקפות ואם תגיה ואם הם שני פרידין לזו ותמחוק מלת¹ שנים והכל עולה לכוונה אחת]. שנים לזו ושנים לזו הרי הן כשרות עולות לזו וחטאות לזו או חטאת ועולה לזו וחטאת ועולה לזו [ואם הם שלשה לזו ואחת לזו הרי שתי חטאות ועולה אחת לזו ואחת לזו או שתי עולות וחטאת לזו וחטאת לזו והכל כשר]. שכל אחת מהן ראוי לשתי עולות ושתי חטאות וזה יקרב לשם בעליו סתם אבל הארבעה פרידין הנשארות אינו יכול להקריבן כלל שאם בא לעשות מהן שתי חטאות שמא הן בנות זוגן של אותן חטאות שהקריב תחלה ואין הד' חטאות לאשה בשתי קינין והרי הן עולות שנעשו כמעשה חטאות ופסולות וכן אם יבא לעשות שתי עולות שמא הן בנות זוגן של עולות הראשונות והרי (הן) [אלו] אינן ראויות [אלא] לחטאות ואם יעשה אותן כמעשה עולות יפסלו:

footnotes: ¹ כ"ה בעל מלא"ש וליתא בנוסחת הראב"ד שבגמ'.

אחת לזו ושתים לזו ושלש לזו ועשה לזו ומאה לזו המועט כשר בין משם אחד בין משני שמות בין מאשה אחת בין משתי נשים גם זו על הטעם הראשון שאם יש לזו קן אחת ולזו שתים יקח שתי פרידות כשיעור המועט שבהן ויעשה מהן חטאת ועולה ממה נפשך שהרי אפילו אפחות שבהן ראויה לחטאת ועולה ואם הן של שתי נשים כשרות הן מ"מ לבעליהן אבל הארבע פרידין הנשארות אינן ראויות לא לחטאות ולא לעולות שאם בא להקריב מהן שתי חטאות בכל אחת ואחת נאמר שמא היא בת זוגה של חטאת הראשונה והן של בעלת קן אח' ואין זו ראויה אלא לעולה וכשיבא להקריב עולות נאמר בכל אחת ואחת שהיא בת זוגה של עולה הראשונה וכיון שקרבה עולתה זו אינה ראויה אלא לחטאת וכן נאמר באחת לזו ומאה לזו או בשתים לזו ומאה לזו ששיעור המועט יהיה כשר מחצה חטאת ומחצה עולה והשאר ימותו וכל זה בכהן הבא לימלך בחכם ונאמר לו כך וכך ראויות להקרבה והשאר למיתה שאינו רשאי להקריב בתחילה לפסול:

[מתני'] בין משם אחד בין משני שמות בין מאשה אחת בין משתי נשים כיצד משם א' (בין משני שמות לידה ולידה)¹ [לידה ולידה] זיבה וזיבה משם אחד משני שמות לידה וזיבה כיצד משתי נשים על זו (לידה) ועל זו לידה על זו זיבה ועל זו זיבה משם אחד (כיצד) משני שמות על זו לידה ועל זו זיבה פי' בין משם אחד בין משני שמות לאשה אחת בין משם אחת בין משני שמות לשתי נשים כך דינו כמו שאמרנו ואע"פ ששנינו בכריתות האשה שיש עליה חמש לידות ודאות חמש זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים אלמא קן אחד עולה לכמה זיבות וכיון דהכי הוא יכולה היא לשנות קנה מלידה ללידה אפ"ה לענין עירוב קן בקן ספיקן [שוה] לשני שמות או לב' נשים לפי שהקן כשהפרישה אותה לחובתה מיד פרידה אחת נקבעה לחטאת ופרידה אחת לעולה וכשתמשך אחת מהן לחטאת מיד השנית נקבעת לעולה ואם יקריבנה חטאת תפסל הלכך כשיתערבו קן בקן אין הכהן יכול לעשות אלא קן הראשונה בלבד והקן השנית אינה ראויה לא לחטאת ולא לעולה שאם יבא להקריב חטאת נאמר (עולה) זו היא בת זוגה של חטאת הראשונה שהופרשה עמה בקן א' וכיון שקרבה אחת מהן חטאת תחילה השניה מיד נקבעת לעולה ואם יעשנה חטאת פסולה והני מילי כשהפרישתן תחלה כל קן וקן בפני עצמו ואמרה זו הקן לחובתי אבל אם הביאה ארבעה פרידין בעירוב ואמרה אלו לשתי חובות שעלי יקריב הכהן כל שתים מהן שירצה לחטאות ושתים האחרות לעולות שכשימשכו אלו לחטאות יוקבעו השניות לעולות [ובכה"ג מתוקמי כולהו פרקין]:

footnotes: ¹ בכ"י נמחק הל' שבלידה ולידה ותקן נידה ונידה.

[מתני'] רבי יוסי אומר שתי נשים שלקחו קיניהן בעירוב או שנתנו דמי קיניהן לכהן לאיזו שירצה הכהן יעשה חטאת ולאיזו שירצה יעשה עולה בין משם אחד בין משני שמות. פי' שלקחו קיניהן בעירוב שנתנו מעותיהן בשיתוף ולקחו שתי קינין והביאום לכהן ואמרו אלו לשתי חובתנו לאיזו שירצה יקריב עולה וכו' והוא על הדרך שפירשתי לאשה שהביאה קינה בעירוב שאין קביעתן אלא בעשיית כהן ואין כאן ספק עירוב ומשנה זו מביא אותה בערובין פ' בכל מערבין לומר דר' יוסי ס"ל יש ברירה כלומר אע"פ שהשתי קינין הללו [משותפות] (מעורבבות) והכהן הוא שחלק אותן ביניהן והנשים לא (ראו) [ידעו] בחלוקה עד לאחר כפרה ואמרינן יש ברירה וכיון שרצו עכשיו באותה חלוקה נאמר הוברר הדבר שמתחלה לחלוקה זו היו עומדות וזו מחלה חלק פרידה לחברתה וזו לחברתה וכל אחת ואחת נתכפרה בשלה. ודוחה אותה לומר דלעולם רבי יוסי סבר אין ברירה והכא כגון שהתנו מתחלה [פירוש בשעת השיתוף התנו שיחלק הכהן ביניהן ויהיה חלוקתו חלוקה והן ימחלו חלקן כל אחת לחברתה הוה זה ודאי מתחלה] הוברר.

והכהן קודם כפרה מחלקן והם עשו אותו שליח לחלוקתן [נ"א והא קמ"ל דלא גזרינן שתי נשים זה אטו עירוב שתי נשים של מעלה א"נ דיוקא דמתני' גופא אשמועינן דכי קפדינן בעירוב הקינין ה"מ כשהוקדשו ואח"כ נתערבו אבל נתערבו מתחלה בתורת שיתוף שיהא לכל אחת ואחת חלק בכל פרידה ופרידה ואח"כ הביאום לכהן ואמרו אלו לשתי חובותינו ואתה תחלוק אותם לשנינו ויהא חלוקתך חלוקה והרי אתה שלוחנו כהאי עירוב לא קפדינן כלל אפי' בשתי נשים וכ"ש באשה אחת כמו שפי' למעלה. ולאיזה שירצה יקריב חטאת כו' לפי שכיון שיש לכל אחת חלק בכל פרידה ופרידה ואין קן ברורה לאשה זו עדיין אין אחד מן הפרידין הנשארות נקבעות לעולות עד שעת עשייתן לפי שאין לה בת זוג לאותה חטאת והג' פרידות הנשארות יש בהן חטאת ועולה ואין ידועות ועדין הן כתחלתן שהן סתומות ותלויות בעשיית כהן. וכל מה שאמרנו כו'] ודוקא כשנשתתפו במעות ולקחו קיניהן בעירוב שכשיעשו הכהן שליח לחלוקתן על ידי תנאי והן ימחלו חלקן כל אחת לחברתה ואין כאן חשש עירוב הקינין אבל אם לקחו קיניהן זו בפני עצמה (וזו בפני עצמה) ועירבום והביאום לכהן כיון שאמרו אלו לחובותינו הואיל וחובות בפני עצמן הן ואין משותפות החובה בכל מקום שהיא (היא) נקבעת (א') לחטאת ואחת לעולה ואם יעשה מהן שתי חטאות או שתי עולות האחת פסולה ואע"פ שהתנו שיחלוק אותם הכהן אפי' חלקום הם עצמן אחר העירוב והקבע שקבעום לחובתם מחלו זו לזו את חלקם אינה כלום שכיון שנמשך אחת מהן לחטאת השנית בכל מקום שהיא [ל] עולה (היא) ומה שנתנה לעולה נתנה ושמא יעשנה חטאת ותפסל וכשנשתתפו במעות שכל אחת יש לה חלק בכל פרידה ופרידה ואמרו אלו לחובותינו אין הפרידין מתחלקות אחת לחטאת ואחת לעולה שהרי אין אחת מהן מיוחדת לאשה אחת ושמא זו תעשה מזה החלק עולה וזו תעשנו חטאת הלכך תלויות הן ואין בהן (לא קדושת) חטאת קבועה ולא קדושת עולה קבועה עד שעת חלוקה וחלק המגיע לזו יכול להיות או חטאת או עולה וכן לזו וכשתלו עצמן בחלוקת כהן ומחלו זו לזו אין כאן ספק עירוב כלל.

וכל מה שאמרנו באלו (הן) התערובות שהוא כשר הני מילי להקריב אבל לצאת ידי חובתן אפי' הפחותה שבהן לא יצאה ידי חובתה אלא א"כ תביא עם חברתה בשיתוף לפי מה שהיא צריכה ותתנה עמה אבל אם לא ישתתפו אפי' מה שהקריב לא עלתה להן שאין אנו יודעים למי עלתה חטאת ולמי עלתה עולה הלכך צריכות להביא [בתחלה] ובפרק שני נאריך יותר בזה הענין ב"ה:

סליק חטאת שלישית התעודה. ואתחיל קן בעוזר שוכן מעונה [אבאר בו כפי כח לאברם. נתנו אל היות מורה נכונה יעטהו מעיל צדק וכבוד. והחזק בו כמו מגן וצנה לשמח דוי נפש עגומה. היות שונה בגילה ורננה קראהו אלהיו ממסיבה. להר סיני אשר שכן וחנה והשקהו בנחל מעיניו. בנחלי אל וממדבר מתנה יחנהו אלהיו מכבודו. ויתמוך את אשורו בסטנה (?) יפלס מעגל ארחות נתיבו. במשנת קן סתומה גם טמונה]