**שבע כפולות בג"ד כפר"ת מתנהגות בשתי לשונות ב"ב ג"ג ד"ד כ"כ פ"פ ר"ר ת"ת. רך וקשה גבור וחלש.**דאהב"ז כי הגיוני האותיות כאשר יתגלגלו בחשמ"ל עד שיוצא בקול ורוח ודבור ברוח אלהים כאשר פי', וכאשר יטו האותיות לצד הגבורה יתגבר הרוח בכלי של האות להדגישו בכח גבורת השם המניעו. ופעמים ירפה הרוח בקול דממה וירפה האות מהדגישו בכח חסדו המתנהגת בנחת עם כל היצורים כי רוח אלהים מרחפת על פני המים בנחת ולא ברעש ולא בהמיה. ורוח המנהג האותיות האלו מתחלק לימין ולשמאל לחסד ולגבורה לת"ת ולנצח ולהוד וליסוד והמלכות בכללן, ויש לך לדעת כי כל משפטי העליונים ותחתונים הם כולם בסוד אלו ג' שמות והם אל אלהים הוי"ה, כי אל מצד החסד פותח בזכות, אלהים מחייב, וידו"ד מכריע, והלכה כדברי המכריע. אמנם בכל אחד מאלו יש בהם ז' כפולות ותמורות, ולפיכך מתנהגות בשתי לשונות לחיים ולמות לטוב ורע ודעת הוי"ה אינה דעת שלישית כי אינה מוספת בעצמותה דבר מה שאינו בכלל אל אלהים. אמנם היא פוסקת הדין במקצת דבריו של אל ובמקצת דברי אלהים, לפיכך יקרא שלום ותמורתו מלחמה. ויש ממנו פנימיות והיא ה' איש מלחמה, ויש ממנו תמורה שנאמר מלחמה לה' בעמלק והבן זה. ובדברי רז"ל אילו נאמר מלחמת ה' בעמלק הוה משמע שהשם נלחם בעמלק ועכשיו שנאמר מלחמה לה' מלמד שאין השם שלם ואין הכסא שלם שנאמר כי יד על כס יה עד שימחה זרעו של עמלק. רך מצד החסד, קשה מצד הגבורה, גבור מצד התפארת, חלש מצד העטרה כי החולשה בנקבות. שבע כפולות יסודן, חיים א', ושלום ב', וחכמה ג', ועושר ד', וחן ה', וזרע ו', וממשלה ז'. הנה ענין החייםהוא נמשך ממקור החיים והוא חיי כל חי והוא חי העולמים, וממנו חיי הספירות וכל מיניהם, וממנו חיי הרקיעים והשמים והארץ עד שאפילו הארץ ההיא נקראת חיים והיא ארץ החיים, וממנו חיי הדומם והצומח והחי והמדבר והמלאך ומים חיים וכל אשר נשמת רוח חיים באפיו. ותמורתו המותוממנו שערי המות ושערי צלמות. ועל דבר החיים והמות נאמר עת לפרוץ לבנות בענין השמטות וחדושם, ועת להרוג ועת לרפוא, כי ההריגה היא השחתת הכלי המקבל החיים, ולרפוא הוא תיקון הכלי המקבל החיים, וכל חיי כל חי נמשך מכח הבינה כי הוא אלהים חיים ומלך עולם. שלוםארז"ל שמו של הקב"ה שלום שנאמר ויקרא לו ה' שלום. והוא אחד מג' דברים שהעולם עומד עליהם על הדין ועל האמת ועל השלום. והשלום הוא המכריע בין מדת החסד ומדת הדין. ועת מלחמה שהשי"ת משתמש בסוד ה' איש מלחמה כגון בים ובתמורות ויצא ה' ונלחם בגוים ההם. ועת שלום שהשם ית' משתמש בשלום שנאמר ישא ה' פניו (עט') אליך, וישם לך (ישראל) שלום (יסוד). ויש מלחמה פנימית ויש מלחמה נכרית שנאמר אני שלום וכי אדבר המה למלחמה, ועת לאהוב בתורת שלום ועת לשנוא בתמורות בתורת מלחמה.

ודע כי האהבה היא מצד החסד והשלום, והשנאה מצד הדין והמלחמה, ושלום הוא יסוד עולם כי עליו העולם עומד כי השלום שהוא יסוד המכריע בין חסד ודין וימין ושמאל פנים ואחור. **חכמה,**שנאמר גם אויל מחריש חכם יחשב. וזס"ה עת לחשות בסוד החכמה כי היא קול דממה דקה. ועת לדבר בסוד אולת כי קול כסיל ברוב דברים, ועת לתפור הקרעים בסוד החכמה, ועת לקרוע בסוד אולת כדארז"ל איזהו שוטה זה המקרע כסותו, והתפירה שייך בבגדים. וכן בחלקי האדם המשתלחים, ועת לקרוע מצד האולת. **עושר,**עת כנוס אבנים והוא להכניס עושר ואבנים יקרות כד"א בתוך אבני אש התהלכת, ומצפון זהב יאתה והוא העושר. עוניעת להשליך אבנים פירוש להשליך מחיתו, עת לבקש אחר העושר והמחיה, ועת לאבד כי העוני והעושר מצד הגבורה שנאמר מצפון זהב יאתה. **חן,**שנאמר עת לחבוק מצד החן של הזיווג, ועת לרחוק מחבק מצד הכיעור, עת לשמור מצד החן והתפארת שעל דבר הנשמר. ועת להשליך מצד הכיעור ובו סוד הגירושין. **זרע,**עת ללדת מצד החסד (נצח) שהוא גלגול הנפשות, ועת למות מצד השממה. ועת לטעת הנפשות כי האדם עץ השדה מצד נצח, ועת לעקור נטוע מארץ החיים מצד השממה. **ממשלה,**עת רקוד מצד הממשלה, ועת ספוד מצד עבדות, ועת לבכות מצד עבדות, ועת לשחוק מצד הממשלה כמו שפירשנו לעיל. ועל שבע תמורות החיצונות נאמר שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו, עינים רמות לשון שקר וידים שופכות דם נקי לב חורש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים.

דע כי כשם שיש לשון אמת כך יש לשון שקר בתמורות לפיכך שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית. ועינים רמות כנגד דוגמת חכמה וכ"ע כי התכלת כוללת כל העינים והצבעים והוא מדם חלזון. אמנם יש כנגדו דומה לתכלת והוא פסול והוא צבע קלא אילן שמו. וידים שופכות תמורת יד ימין ושמאל הידים ידי עשו, ולב חורש מחשבות און תמורת גופו של יעקב, והוא עשו תמורת התפארת, ורגלים ממהרות לרוץ לרעה, אלו תמורת נצח והוד, יפיח כזבים עד שקר, תמורת יסוד שהוא עד אמת (תפארת), ומשלח מדנים בין אחים, תמורת שלום בין איש לאשתו. ואלו שמות התמורות, זרים, אכזרי, נכרי, אדם בליעל, איש און, זרה, זונה, הומיה, לץ, רשע, כסיל, פתי, חסר לב:

**תמורת עושר עוני,**דכתיב רש עושה כף רמיה ויד חרוצים תעשיר. בן חכם (יסוד) ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו:

**תמורת חכמה כסילות ואולת.**בן מביש תמורת יסוד. תמורת ברכה חמס, חכם לב יקח מצות, פי' מן התפארת ואויל שהוא תמורת חכם שפתים ילבט, פי' יכשל ויתעוית. תמורת עושר עוני שנאמר הון עשיר קרית עוזו ומחתת דלים רישם. מאזני מרמה תועבת ה' ואבן שלימה רצונו. תמורת זדון קלון של צדיק וכבוד. חנף תמורת צדיק גומל נפשו איש חסד פי' שעתיד להתגלגל בדין בני חלוף בגבול הבא על הערוה שנאמר בה חסד הוא. תמורת אור חשך. אמנם כפרת העון יהיה בחסד ואמת ר"ל באל ידו"ד שנאמר בחסד ואמת יכופר עון וביראת ה' סור מרע: שבע כפולות בג"ד כפר"ת בדבור ובתמורה. ידוע כי כל משפטי השם הם על ידי י"ב הויו"ת ושלש שמות כי בידם כל המשפטים בסוד אל אלהים ה'. ידוע הוא כי ששה מי"ב הויו"ת יהיו תמיד מלמעלה לארץ החיים וששה מלמטה. והנה הוי"ה א' הממונה לחיים הז' להוי"ה ההיא ממונה למות. והוי"ה השניה הממונה על העושר הח' שהיא ז' לב' ממונה על העניות, הוי"ה הג' הממונה על החכמה הז' לה שהיא הט' ממונה על האולת, הוי"ה הד' הממונה על החן הז' לה שהיא היו"ד היא ממונה על הכיעור. והחוזים הופכים אלו הבתים הד' על הכיעור והי' על החן, הה' הממונה על הזרע הז' לה ממונה על השממה, הוי"ה הו' הממונה על הממשלה והז' לה ממונה על העבדות. והפילוסופים הופכים אלו שני בתים ואומרים כי הוי"ה הי' לממשלה והו' לעבדות והי"א לאוהבים ולחן. וכל דומם וצומח וחי ומדבר ויסודות וגלגלים ומלאכי מרום כולם מקבלים כחות מי"ב הויו"ת איש על מטהו ואיש על דגלו לצבאותם, וע"י כן יש כח ודרך לנביאי ידו"ד:

**שבע כפולות בג"ד כפר"ת כו' שבע ולא שש.**שלא להוציא העטרה מכלל ז' כפולות:

**ז' ולא שמונה.**שלא לכלול את הבינה בכלל הכפולות כי אין תמורה לעצם הבינה ואע"פ שיש תמורה לדוגמתו של מעלה אשר בוא"ו קצוות הם שיש להם תמורה ולא לג' עליונות:

בחון בהםבג"ג. וחקור מהםבמשך הנמשך מהם והם נצח והוד. והעמד דבר(עטרת) על בוריו(יסוד), והשב יוצר(ת"ת), על מכונושהם נו"ה. וי"מ תן לרחמים (ת"ת) כח תשובה בינה:

**שבע כפולות בג"ד כפר"ת כו' מעלה ומטה ימין ושמאל פנים ואחור והיכל הקדש מכוון באמצע.**פי' כל גוף וכל נמצא לא ימלט מוא"ו קצוות אלו. אמנם מרכז כולם הוא היכל הקדש שהוא מכוון ומסודר כנגד כל מה שבשמים. וארז"ל מכון לשבתך פעלת ה' שבית המקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה. ואמרו רז"ל בבית המקדש מיכאל כה"ג בשמים ומקריב נפשותיהן של צדיקים, והבן זה בסוד אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מכם ממש. וי"מ היכל הקדש (עטרת) מכוון באמצע (ת"ת) כי הוא נושא את כולם. ועל משנה זו היא קבלת רז"ל ליחד השם מעלה ומטה ובד' רוחות, והוא באמצען, אמנם המקבלים הם ביו"ד עומקים שפיר' בפ"א:

**שבע כפולות בג"ד כפר"ת חקקן חצבן שקלן צרפן המירן.**חקקן בחכמה, חצבן בבינה, שקלן בכח חסד, צרפן בכח גבורה, המירן בכח תפארת. ביאור אחר שנחקקו האותיות אלו בחכמה ואחר שחצבן בבינה והפריש חלקי האותיות אלו מעל אלו ואחר ששקלן מי יעלה ומי ירד בעיגול ואחר שצרפן וחברן בהגיון דבור שנאמר בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם. ואומר כי הוא אמר ויהי. והמירן זה שהיה ראש להיות סוף וזה שהיה סוף להיות ראש, וצר בהם כוכבים בעולם וימים בשנה ושערים בנפש. כוכבים פי', מהם מקבלים ז' כוכבי לכת ומהם בא הכח והשמוש בשבעת ימים ומהם מקבלים שבע שערים שבאדם:

אבג יתץ. קרע שטן. נגד יכש. בטר צתג. חקב טנע. יגל פזק. שקו צית

שבתי. צדק .מאדים. חמה. נגה. ככב. לבנה

ראשון. שני. שלישי. רביעי. חמישי. ששי. שביעי

עין ימין. עין שמאל. אזן ימין. אזן שמאל. נחיר ימין. נחיר שמאל. והפה

חיים. חכמה. שלום. חן. עושר. זרע. ממשלה

**כיצד המליך אות ב' בחיים וקשר לו כתר וצר בו שבתי בעולם ויום ראשון בשנה ועין ימין בנפש,**ר"ל שהעלה את הבי"ת להיות ראש בכח כ"ע ושם בו כח החכמה וצר בו כוכב שבתי אשר מתחת לשם אבגית"ץ והוא הוא אשר מסר חכמה לשבתאי אע"פ ששבתי הוא כוכב על חרבן בסוד השמטות יש בו כח החכמה. וטעם להיותו ממונה על חרבן לפי שאינו חפץ בענין מענייני הגוף לפיכך מחריבן ואינו משגיח בהם ולא בקשוטן אלא על השכלים הפשוטים ועל השגת השם ית' ועל השגת השביעיות. וממנו כח המניע לשדים המבטלים איברי האדם כמו הנכפים ובעלי הפליגה הקטן והגדול וחסרי הדעת. וא"ת אם הוא ממונה על החכמה א"כ איך יצאו ממנו חסרי הדעת. ביאור, חסרי הדעת בעניני העולם הזה אמנם נוסף בהם כח נבואיי כמו שארז"ל מיום שחרב בית המקדש ניתנה נבואה לשוטים ולתינוק ולתינוקת ועיין במסכת בבא בתרא. וזהו סוד היותו ממונה על החלאים והמות בית הסוהר והדלות והקלון והחרפה מזה העולם ועל כל עיכוב, ולהיות בו החכמה הוא ממונה על הדינים ועל הבניינים בהצטרפו עם שם הוי"ה המורה על חידוש השמטות, ולהיותו נסתר מורה על כל דבר נסתר כמו הקרקעות והמטמונות. ולהיותו בשביעי אחרית כל הכוכבים מורה על אחרית כל דבר ועל הזקנים, ולהיותו ממונה על החכמות והדעות ממונה על היהודים לפיכך הם בצרה בזה העולם. וממונה על העבדים בארצות הכושים. ולהיותו בשמטה מבטל כל. העסקים ומלאכות. ולהיותו מסולק מן זה העולם מורה על הדאגה ועל טינופי בני אדם במעשיהם ובבגדיהם ובדבורם ויגיד על דבר שחור וירידה ממעלת הכבוד והגדולה ולו הם המוכסים והפקידים. ויורה על ספנים והמיית הים ואבידה. ויורה על חטה ושעורה ועל אבני דומם, ויורה על עצות רעות ועל חשד, ויורה על עומק המחשבות ועל עצלות ועל חשך ועל שוחות וקברות מתים, ויורה על מחנות גדולות ועל מחנות אויבים ועל השלוחים ועל הספינות ועל תנורים וריחים ואשפות ועל הרדופים במלחמה ועל האסירים ועל הגנבים ועל סותרי בתים ועל חכמת הכשפים ולדעת העתידות ועל השפלות וזול בסחורה ועל החרטה ועל שהוא מאמין בפיו ואינו מאמין בלבו ועל חנף והרמאות וחרבן מדבר יערים והרים ופרידה ורעב ועינוי ומבקשי פת לחם ועל מיתת החולים והעבדים והשמועות הרעות והיאוש ועל פסחים ועל עורים וכופרים ועל תוחלת ממושכה ועל תנאים ועל המשכון: אמנם היותו ממונה על המות הוא בסוד השמיטות. וידוע כי החלאים הוא השתנות המזגים לפיכך בסודו סוד החלאים כי הוא משנה ומחליף בדין בני חלוף כל העניינים הנמצאים ומחסרם לפי שחסרון הממון וחסרון הכבוד ברשותו. ולהיות תנועתו באיחור מורה על כל עיכוב, ולהיותו עליון לז' כוכבים מורה על הדינים. ובהצטרפו בשם ההוי"ה מורה התחדשות ההויות והבניינים, ולאיחור תנועתו מורה על כל דבר כבד בלתי מתנועע כמו הקרקעות וכל דבר שנסתר ועל כל מטמון וחפירות ובורות ושיחין ומערות וקברות. ולהיותו אחרית הז' כוכבים מורה על כל דבר אחרית וסוף כל דבר וזקנה. וידוע כי הבינה הוא ז' ממטה ולמעלה ומקבלת מן החכמה וכ"ע ולפיכך הוא ממונה על החכמה ועל ישראל והבינה יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה והוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא, והוא מהעדה מלכין ומהקם מלכין. ולהיותו מסתכל בידיעות העליון לא ירגיש בבזיונות ובגנות ובטינופים במעשים ובדבור. ולהיותו מורה על כובד מורה על הבדל ועל כל דבר שחור ועל מרה שחורה ועל אבני דומם וחשך ואפלה ועלטה ועל חותרי בתים ועל גנבים ושפלות וחרטה ועל מי שסר לאחור מדברו ואינו מקיים וחרבן ומדבר ושממה ויערים והרים ופרידה ושמועות רעות וכל זה לפי שאינו משים השגחתו רק לשכלים של מעלה ממנו ולפיכך הוא מורה על עמקי המחשבות והחכמות. זה הכלל כל מלאכה שתשוב לפעמים לאחור כמו הספינות פעם תלך ופעם תעמוד ופעם תשוב לאחור וכן התנורים פעם יחם ופעם ישוב לאחור ויקרר וכיוצא באלו הוא ממונה עליהם. ולפי שהוא ממונה על ההתמדה לפיכך כשיגיע עלייתו לא ירד עולמית שנאמר ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה, והוא סוד משיח ה'. ולהיות הבינה משותפת מכל שכל ואצילות ושש קצוות לפיכך יש בו שני מיני פעולות, בעת שמתדבק בעליונים הנה חרבן למטה ובעת שמתדבק בשש קצוות מתחדש כל טוב שבענינים. לפיכך כל עלייתן של ישראל אינו רק במצות בהמשיך אליהם כח הבינה. ולפיכך נצחונם בלי חרב ובלי חנית ובלי כלי מלחמה כי לא בחרב ולא בחנית יושיע ה' (בינה). ובזמן שמסתלקים מן המצות מיד מסתלק מהם הבינה וירדו עד תכלית הירידה, וזהו סוד אם בחקותי תלכו וסוד כל התוכחות:

**המליך אות ג' וקשר לו כתר וצר בו צדק בעולם יום שני בשנה ועין שמאל בנפש,**ר"ל שהעלה אות ג' להיות ראש בכח כ"ע וחכמה ושם בו כח שלום מכח החסד וסגל בו על החסד ויושר וצדק וענוה ומעשים טובים ושם טוב ובעל דין של חסד ואנשי שם ונאמן וחכמת התורה שנאמר ותורת חסד על לשונה. והסתירות בדין בני חלוף ומקח ומשא ומתן והצלחה בכל עסק וריוח והעושר כי לו הכסף ותקוה טובה של חסד והחדוה והנישואין, ומורה על הריון בכח סוד הגלגול והבנים המצליחים כי הם הנפשות המושלחים. ולו השלום והשלוה והבטחון מכל פחד ועוזר בחסדו ואוהב הנאמנים וישובים טובים ובתים נאים כי הוא תחלת הבריאה והיכלי מלכות ועבודת מלך מלכי המלכים הקב"ה (ר"ל בינה), ומציאות חן וחסד ומליץ ביושר ונוטה לצד חסד ופותח בזכות וברכת הארץ (עטרת) ורוב תבואה ושלום העיר וחברת האוהבים ורפואת החולים כי הוא רופא חולים ושלום האסירים והחבושים בדין בני חלוף וצאתם מבית הסוהר על ידי חסד ומליצים טובים ועל ידי מלכי אמת ושופטי צדק. בדולח אליו נמצאים כי הוא כמראה אבן ספיר, והשגת כל חפץ. ולו מן האנשים הנכבדים ונשואי הפנים והחזנים בבתי כנסיות ומושב החסידים ותפלות ותחנונים ובתי המתבודדים לעבודת השם, ויורה על היוקר בסחורות גם בחטה ויורה על יועצי המלכות והשותפין:

**המליך אות ד' וקשר לו כתר וצר בו מאדים בעולם ויום ג' בשנה ואזן ימין בנפש.**והוא מורה על אמיץ לב וקשה ערף ואכזריות ועל החמה והכעס והרציחות והמלחמות כי כן משפטי הגבורה ועל שרי החיל ועל שופכי דמים דם חיה ודם אדם וכל מלאכה אשר יבא באש מיוחס לו כי לו האש הגדולה. ולו הזהב והפנינים האדומים וכל דבר אדום. ועל ביטול החפצים ועיכוב בהשתתפו עם בינה. ולו כל מיני פחד ולו השכרות ובית הבישול. ולו הבשר והדם והתבלין והיין אדום ומעורר מצד הדין על הביאה ותשמיש ודם בתולים ואליו איסור נדה שיחזר מתוך חומו אחרי הזיוג, ולו הקנאה והשנאה, ולו הדם אשר הוא הנפש וחיותו של אדם ולו החום הטבעי. ומורה על לסטים מצד החיצונים ועל הרוגי חרב והפצעים. ולו המרקחות החמות ורפואות ורופא של נגעים ובעלי הכוויות, ולו המטונפות כדם לידה. ודם ברית מילה, ולו מן החלאים הקדחות ולו העבדים הבורחים כי לא יוכלו לסבול את כעסו, ולו כל מיני עונש, ולו המלקיות וכרת ולו בריות משונות המפחידות ולו הבצורת מפני יובשו ולו החום, ולו הכופרים בדת מצד התמורות ולו כעס המלכים ואליו לנקום משבועות שוא ולנקום על עדי שקר ותקוה מכזבת. ואליו יתיחסו בעלי השגעון מכח אבוד הדעת, ולו הנפילה ממקום גבוה ולו אש וגפרית ומשרפות מים ומקום שחיטות הצאן לפיכך שחיטתן בצפון. ומלחמה ותנור ומרחץ ועקרב וחיות רעות ומשמרה שניה כלבים צועקים והזאבים ובגדים אדומים, ולו משקים החדים:

**המליך אות כ' וקשר לו כתר וצר בו חמה בעולם יום רביעי בשבת בשנה ואזן שמאל בנפש.**ולו החן (תפארת) הכבוד (עטרת) והמלוכה ויחוד השם מבואר בנכתב ובנקרא ומורה על אורות הנעלמות, ועבודת המלכים כי הוא משרת לבינה. ועל חברת בעלי חסד וחסידים, וזה מבואר. ועל חכמת הטבע מבואר מאד כי הוא קבוץ אמ"ש ועל עושר מצד ימין כסף ומשמאלו זהב והצלחה וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו, ולו הכח מצד הגבורה ורוב עוזרים מצד היחוד ואליו יגיע כל מסחר כסף וזהב ומכל אשר תצמח האדמה, ובו כל אבן יקרה וי"ב אבנים של חושן המשפט ואבני האפוד. ומצד שהוא מקבל מגבורה יגיד על היזק ויגיעה בעסקים ואיבה מן השרים. ולפי שהוא משלים בין האש והמים לפיכך מגיד על שלום מפחד ושלוה ובריאות. וליסע ביבשה טובה מאד אמנם ליסע בים ובכל מיני מים רעה כי כל חיות הארץ (ת"ת) אין להם קיום במים לבדם. והוא מכניע האויבים בכח הגבורה וידו בערף אויביו ומבקשי רעתו. ויעיד על שילוח עבדים לחפשי בסוד השמיטה ועל יציאת האסיר מבית הסוהר בדין בני חלוף וכן היושבים במצור יסיר מעליהם אויב כי שמש ומגן ה' צבאות עליהם, וישיב רצון בני אדם, וימציא חן בעיני אלהים ואדם. ויעיד על הגאוה והנדיבות, ובו יתרפאו החולים כי הוא ממוצע בין חם ולח וקר ויבש:

**המליך אות פ' וקשר לו כתר וצר בו נוגה בעולם.**מכח חק"ב טנ"ע

**ויום חמישי בשבת בשנה ונחיר ימין בנפש.**ושם בכחו הזרע והזיווג וחן של נשים וחן של יופי והשגת חפציו בנשים שנא' וימינו תחבקני וכתיב נעימות בימינך נצח. ושלום מפחד מכח התפארת הבא אליו. ויש לו עוזרים מצד החסד, ואוהבים מצד התפארת ומבקשים טובתו. ויש לו חשק בנשים (עטרת) והתשמיש וחשק בכלי השיר והשמחה והאירוסין וכלי התכשיטין והגנים ופרדסים וכל מיני הנאה. ומורה על הנאות הבאות מצד החסד אל העטרה ושלום האויבים כי הוא המנצח ומתוך שהוא מקבל מצד הגבורה מראהו כזהב המעורב בכסף לבן, ויעיד על הצורפים ועל משי ורקמה ומיני ציורים, וכל תענוג ושלוה. ולו השמיעה ובשורה טובה מצד הטוב וגמילות חסדים ורחמנות ונדבה ועזרה ובתים יפים ושכיות החמדה, ולו כח ההריון כי בו רוח חיים וחם ולח ונוטה ללחות, ולו הבחורים וילדות בנים ובנות. ולו צבע צהוב נוטה מעט לאודם לפי שצינור הגבורה מתערב בו כל מיני פתוך, ומעשה נחמד יוחס לו. ולו קבוץ נשים לטוב. ופעמים מצד הדין לרע, וממנו מגדלות מרקחים והרי בשמים וריח טוב וכל תכשיטי הנשים וסחורה, ולפעמים מריבה מצד האש:

המליך אות ר' (בחכמה) וקשר לו כתר וצר בו כוכב בעולםמכח יג"ל פז"ק

**ויום ששי בשנה ונחיר שמאל בנפש,**ולו הספרים והחכמה והכתיבה מתורה שבכתב (ת"ת) והשכל והדבור והעצה והסברה, ולפי שיש לו צינור מצד הגבורה יש לו כח מריבות והוא משתתף. ולו כל מיני אומניות כי הוא ההוד. ולכן יתחבר עם כל אדם. ולו מלאכת הציור והרקמה והכתיבה. והוא מחבר האויבים אם לשלום מצד התפארת, אם למלחמה מצד האש. ופעמים יגיע לו שיבוש לרוב חומו וכעסו, ולו הערמה כי הוא מלומד מלחמה מצד הגבורה ויש לו מתק שפתים מצד הת"ת ויש לו מיני שחוק וניגון מכח החום הטבעי של הגבורה ויש בו רבוי דברים מכח האש והתפארת. ויש בו המון בני אדם מצד י"ב שבטי ישראל הבאים אליו מכח התפארת ומחלוקת מכח האש בחכמתו, ולפי שהוא נלחם עם אויבי השי"ת צריך להיות לו כח כדי לשבש דעתם בדברים ובכל ענין והוא עובד למלך התפארת כי הוא כותב גזירתם והוא מורה על תנאי כפול. ולו התחנונים והתפלות כי ממנו ישתלשלו. והוא כמו שליח ציבור ומתפלל בעד לישראל ובני המלכות, ואליו יבאו שמועות שקר מצד התמורות. אמנם גם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם וכו':

המליך אות ת'(בממשלה)

וקשר לו כתר וצר בו לבנה בעולםמכח שק"ו צי"ת עם יסודי עולם

**ויום שבת בשנה ופה בנפש.**ושם בו כח ההילוך והנסיעה והחברה והליכה בים החכמה (עטרת) וקיבוץ עם כי שם יתקבצו כל המראות העליונות, ולהיות צורות העטרה כנועים לצורות עליונות בסוד וכבשה לפיכך יורה על הכניעה ובקשת רצון העליונים. ולהיותה מתפשטת תורה על הנדוד ומיעוט מנוחה. ולהיותה מתקרבת ופעם מתרחקת תורה פעמים על הגאולה ופעמים על הגלות אמנם תשיג חפציה. ולה הבשורות והכתבים מתפארת ולה שלוחים ומליצי יושר (יסוד). ולהיותה פעמים בכבוי אורה תורה על חלאים מסוכנים ובכיה. ותורהלפעמי' על תכריכי המת בסוד המלבוש בדין השלח. ופעמים על בריאות לפי התחברותו לחיים (ימין) או למות (שמאל). ולה הגשם מן חסדו אשר בשמים. והשלג והברד והנחלים והימים ושקתות המים ולה גם הגנים והפרדסים כי הוא ג"ע ממש. ולה השררה כי היא מלכות. ולה עבודת המלך, ולה המלחמה (עטרת) ושלום (יסוד) ולה עוברי המים (חסד) ולה הקור והסחורות כי לה יובילו ע' מלכים שי ומנחה לה'. ולה הקור מחסד והסחורות מתפארת ולה המריבה מאש והשמחה (עטרת) והכבוד (ת"ת).

הנה באלו ז' מעלות תמצא כל כח של ז' כוכבי לכת איך מתפשטים אליהם הכחות מכח שם ידו"ד וי"ס מכח שם בן מ"ב והרי הם ראשי פרקים, וכאשר תחפש במקרא תמצא לכל אחד ואחד פסוקים מן התורה הם הם ראשי פרקים של הכחות ויהיו תמיד לעיניך ובהם יודע כל העתיד בשם ידו"ד אדנ"י ית' וית': שבע כפולות בג"ד כפר"ת צר בהם ז' רקיעים ז' כוכבים ז' ארצות וז' שעות וז' ימים וז' חדשים וז' שנים וז' שמטות יובל קדש וז' שערים בנפש וחיים ושלום וחכמה, וחן ועושר וזרע וממשלה לפיכך חבר שביעי (יסוד) תחת כל השמים:

אב"ג יתץ. קר"ע שט"ן. נג"ד יכ"ש. בט"ר צת"ג. חק"ב טנ"ע. יג"ל פז"ק. שק"ו צי"ת:

רקיע שבתי. רקיע צדק. רקיע מאדים. רקיע חמה. רקיע נגה. רקיע כוכב. רקיע לבנה:

שבתי וארצו. צדק וארצו. מאדים וארצו. חמה וארצו. נגה וארצו. כוכב וארצו. לבנה וארצו:

ושמטתו. ושמטתו. ושמטתו. ושמטתו. ושמטתו. ושמטתו. ושמטתו:

יובל יום א'. יובל יום ב'. יובל יום ג'. יובל יום ד'. יובל יום ה'. יובל יום ו'. יובל יום ז':

עין ימין. עין שמאל. אזן ימין. אזן שמאל. נחיר ימין. נחיר שמאל. פה:

חיים ימים. שלום ימים. חכמה ימים. חן ימים. עשר ימים. זרע ימים. ממשלה ימים:

שבת חדש. שבת חדש. שבת חדש. שבת חדש. שבת חדש. שבת חדש. שבת חדש:

**שתי אבנים בונות שני בתים שלש בונות ששה בתים, ד' אבנים בונות כ"ד, חמש בונות מאה ועשרים בתים, שש אבנים שבע מאות ועשרים, שבע אבנים בונות חמשת אלפים וארבעים בתים.**פירוש אבנים אותיות, וכן נאמר בתוך אבני אש התהלכת שפירוש מלאכים. וכתיב משם רועה אבן ישראל, ונקראו האותיות אבן כי בערך שהאבן נחצב מסלע כן האותיות נחקקו ונחצבו משם ה' סלעי וצורי. ולפי שהבתים והעיירות נבנים מאבנים לפיכך נקרא בנין אבנים בתים. ובלי ספק שיש לו כתלים ותקרה ומעזיבה שביארנו לעיל. ולפי שכל הבריות הם כעין בתים כי האדם כתליו הצלעות ופנימיותו חלל גופו כעין בית. וכן הראש חלל שבראשו כעין בית וכן בכל חי וכן בכל דומם אע"פ שנראה לך שהוא אטום אינו כן אלא בתים יש לו, וכן בכל צומח וכן העולם בכללו וכן בכוכבים וכן באותיות וכן בי"ס, ולפי שלא יולד תולדה אלא מזכר ונקבה ולכן לא יתכן להיות מאבן אחד בנין כלל. והא לך סדר כפילתן הנה סדרתי לך מאותיות בג"ד כפר"ת סב"ז *[עיין לעיל שולי דף מ"ג. ותבין] צירופים ובכלם אחת עולה בתחלה הרי ז' פעמים סב"ז צירופים יעלה מספר כולם ארבעים וחמשה אלפים. כיצד כאשר המלכת ב' בראש יעלו סב"ז. ועם סדר גד"כ פרת"ב ג' בראש סב"ז. ועם סדר, דכפ"ר תב"ג סב"ז, ועם סדר כפר"ת בג"ד, סב"ז, ועס סדר פר"ת בגד"כ, סב"ז. ועם סדר תבג"ד כפ"ר, סב"ז. הרי ס"ד ס"ה *[עי' לעיל דף מ"ג ע"א ותבין]. כי במלוך ב' יעלו סב"ז, ובמלוך ג' יעלו סב"ז, ובמלוך ד' יעלו סב"ז, ובמלוך כ' יעלו סב"ז, ובמלוך פ' יעלו סב"ז, ובמלוך ר' יעלו סב"ז, ובמלוך ת' יעלו סב"ז. הרי שיתא אלפי הוי עלמא וחד חריב. וזה שער לשמטות ויובלות וסוד ז' ימים של שבוע, ושבעה שבועות שהם מ"ט יום שבין פסח לעצרת, וז' חדשים ממועד פסח למועד סכות. וסוד נ' שבועות שבשנה ונ"ג פרשיות שבתורה והם על סוד שמטות ויובלים:

**ואלו הן שבעת ימים ז' ימי בראשית,**בא להודיעך כשם שיש ז' ימים למטה כן יש ימים ושבועות וחדשים ושנים ושמטות ויובלים כלפי מעלה. וזהו סוד העבור של חדשים וסוד שבת לה' אלהיך והוא יום ה' הגדול והנורא. ועיין בפרשת בראשית ושם ביארתי סוד זה: