מנ"ל אמר רב יהודה דאמר קרא אורך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים. אמרה תורה בחבל של חמשים אמה מדוד. ואקשינן האי קרא מיבעי לי ליטול חמשים ממאה של אורך וסבבם בחמשים האחרות כדי שיבא שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים ודחי א"כ נימא קרא חמשים חמשים ומאי בחמשים שמעינן מינה תרתי:

לא פחות ולא יותר. תנא פחות מפני כשנמתח נמתח הרבה ומוסיף המדה. ואם הוא יתר מחמשים אמה אינו נמתח הרבה וממעט במדת התחום: ירושלמי. מדת התחום [ארבעים] חבלים לא פחות שהוא נמתח ונשכר ולא יותר שהוא נקמט ויפסיד. הגורס בשמועה זו ובידו חבל מדה. הוא הכתוב בס' זכריה (ב') אבל וביד איש קנה המדה ביחזקאל הוא והגירסא נכונה והכתיב ופתיל פשתים בידו וקנה המדה והוא עומד בשער. ביחזקאל (מ').

ההוא לתרעי פי' הקנה למוד בו מדת השער. חבל של אפסקמא. יש מי שאומר גוזל הנר ודקלא דחד נבארא זליף. א) פי' מקדרין חותכין כדגרסינן איזהו עור לבב כל שקרוע כנגד הלב ב). וקדור כמין ארובה ועיקרו מגדדין מלשון גודו אילנא.

תני רב יוסף ג' חבלים [הן] של מגג לקשור בו את הפרה כדתנן בחבל של מגג כו' והוא חלקו.

של נצרים לסוטה דתנן ואח"כ מביא חבל של מצרי וקושר למעלה מדדיה. חבל של פשתן למדידת התחום:

מתני' היה מודד והגיע לגיא או לגדר כו' תנינא להא דת"ר היה מודד והגיע מדידה לגיא אם יכול להבליעו בחבל של חמשים אמה מבליעו כלומר מעביר החבל על גביו ואם לאו הולך למקום שפתח הגיא צר ומבליעו שם וצופה וחוזר למדתו.

אם היה גיא מעוקם מקדיר ויורד. הגיע לכותל אין אומרים יקדיר את הכותל אלא אומדו והולך לו.

ואי ניחא תשמישתיה מודד מדידה יפה.

אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו שאין חוט משקולת יורד כנגדו אבל חוט המשקולת יורד כנגדו מודדו מדידה יפה.