(סימן שמ"ב סעיף א') ונוהג שבעת ימי המשתה. ואם בתוך ימי המשתה פגע בו רגל מפסיק לי' גזירת שבעה שכנה"ג בסופו בקצת ליקוטים (אות י"ז) בשם תשובת עדות ביעקב (סימן י"א) ולענ"ד דין זה צ"ע דבפשוטו כיון דעדיין לא חל עליו אבילות אין הרגל מבטלו וגוף הת' אין בידי לעיין בו וצ"ע לדינא:

(שם) ואח"כ נוהג שבעת ימי אבילות ומ"מ אם בעל ואח"כ מת לו מת כיון דכבר חלו ז' ימי המשתה נוהג ז' ימי משתה ואח"כ נוהג ז' ימי אבילות ובאלמן שנשא אלמנה נראה דנוהג ימי משתה ואח"כ ימי אבילות עי' אה"ע (סימן ס"ד ס"ב) ובחור שנשא אלמנה תליא במחלוקת הפוסקים (שם ס"ב) אם נוהג שמחה ג' או ז' ועי' במשבצות זהב (א"ח סימן קל"ה סק"ב) ולכאורה יש לדון דבאלמן שנשא אלמנה דג' ימי שמחה עולין לימי אבילות למ"ש הר"ן (פ"ק דכתובות) לחלק במה די"ט אחרון עולה לימי אבילות כיון דהוא יו"ט דרבנן וז' ימי המשתה אינם עולים משום דאם נאמר דיעלו לא ינהג אבילות כלל ואף יום אחרון אינו עולה דמ"ש יום אחרון משארי ימים עיי"ש א"כ י"ל דבאלמן שנשא אלמנה דליכא אלא ג' לשמחה שפיר אמרינן דעולין לימי אבילות וינהוג אבילות ד' ימים ומ"מ אפשר כיון דבנושא בתולה א"א לומר דיעלו לא פלוג דבנן ואמרו דמועד דחתן אינו עולה לאבילות וצ"ע לדינא:

(בנקה"כ ססק"א) ז' ימי המשתה. עי' בת' דרכי נועם (סי' ח' כ"ח וכ"ט):