לדוד. סיפר דוד בזה המזמור משפטי מלכותו באיזה דרך הוא מתנהג עם ישראל וספר גם כן מהו עושה בעתות הפנאי שלא יבואו לפניו בעלי ריב ויתבודד מבני אדם באותם השעות שהוא פנוי הוא מתעסק בלבו בדרך חכמה ומפנה לבו לעסקי העולם ומכין לבבו לקבל רוח הקודש ואמר חסד ומשפט אשירה על החסד והמשפט שאני עושה לישראל אשירה ואזמרה לך ואודה שמך שהמלכתני עליהם ונתת לי לב טוב למלוך עליהם במשפט ובצדקה:

אשכילה. אתן לבי להשכיל בדרך שהוא דרך תמים: ואצפה מתי תבא אלי. כלומר תבא אלי ברוח הקודש:

אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי. האדם הנותן כל לבו לחשב בדבר הולך בביתו אחת הנה ואחת הנה:

לא. כלומר ממשבתי זכה בחכמה וברוח הקדש: ואמר לנגד עיני. כי כח הציור בשני חללי המוח המוקדמין שהם כנגד העינים:

עשה סטים שנאתי. מעשה אנשים שוטים שנאתי לפיכך אל ידבק בי אפילו במחשבה דבר בליעל ומעשה שוטים:

וסטים. מגזרת כי תשטה אשתו: ומלת עשה. מקור במקום שם כמו מעשה:

לבב. מי שלבו עקש יסור ממני כי לא יהיה לעולם בחברתי:

רע לא אדע. איש רע לא אדע אותו כלומר לא יהיה ממיודעי ומהקרובים אלי:

מלשני. היו"ד נוספת כיו"ד המגביהי לשבת והמלה מבנין פעל מרובע מלשן וכן מי שהיה מלשן רעהו לפני בסתר לאמר כך וכך עשה לחייבו במשפטי המלוכה:

אותו אצמית. כלומר הייתי גוער האנשים המלשינים וכורת אותו מלפני והייתי שונא המלשין ולא הייתי מעניש אדם שלא בעדים כי אני מחזיק זה המלשין כשקרן כי אפילו אומר אמת הוא חוטא על שמעיד בו יחידי:

גבה עינים ורחב לבב. מי שעיניו רמות וגבוהות להסתכל בתאות העולם ולבו רחב בהם כלומר ירחיב להם מקום בלבו וחושב בהם ואחרי שעיניו ולבו בהם הוא רץ אחריהם:

אותו לא אוכל. ר"ל לאוכל ראותו, או לא אוכל שאתו:

עיני. הרשעים ארחיק מביתי ומישיבתי, אבל נאמני ארץ עיני בהם להביאם אלי מאד מאיזה מקום שיהיו שם, לפיכך אמר בנאמני ארץ ואושיבם אלי, גם לשרתני ולעבודתי איני לוק אלא הטובים:

לא ישב. בביתי בשום סיכוי ופקידות מי שהוא עושה רמיה. וכן דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. כלומר לא אוכל לראותו כל שכן שלא יהיה מיושבי ביתי:

לבקרים. בכל יום ויום תמיד:

אצמית כל רשעי ארץ. בכל מקום שהם, שכל שכן שאכרית אותם מעיר ה' והיא ירושלים: