הודו. בזה המזמור יש מחלוקת בדברי רבותינו ז"ל יש אומרים כי המזמור הזה נאמר על דוד ויש אומרים כי על ימות המשיח נאמר, והודאה על לשון בני הגלות ביחיד דרך כלל וזה הוא הנכון, והמזמור מתחיל בהודאה ומסיים בהודו לשבח המזמור ולגדולת הדברים שנאמרו בו, אם על דוד נאמר יהיה פירושו כי כשמלך דוד אמר כולכם חייבים להודות לאל במלכותי כי טוב עשה לכם, ואחר כך זכר בפרט ישראל ובית אהרן ויראי ה' וישראל יש להודות לאל יתברך על מלכותי שאני בעזרת האל הייתי מנצח אויביהם אף בימי שאול כל שכן עתה שאני מלך שיהיה לבם בטוח ושוקט שלא יבואו האויבים עליהם ויפחדו ממני:

בית אהרן. יש להודות על מלכותי כי שאול הרג נוב עיר הכהנים:

יראי ה'. יש להם להודות לאל יתברך על מלכותי כי מפני שיהיו ישראל בהשקט ובהבטחה יהיה ליראי ה' פנאי להתעבסק בחכמה, ועוד כי אני ירא האל כמותם ואוהב אותם ושימם בחברתי:

בית אהרן. יאמרו גם כן כל"ח שנאמר והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, ואם על ימות המשיח נאמר המזמור אמר כנגד כל האומות הודו לה', כי טוב עשה להם לישראל ושמר להם חסדו לעולם כלומר לקצת ימים רבים שהיו בגלות ועתה הם אדונים, וכן בית אהרן יודו לבדם ויאמרו כי לעולם חסדו שבטלה הכהונה מהם כמה שנים בגלות ועתה שבו אליה, וכן יראי ה' המתבודדים בתורה ובחכמות כולם יודו ויאמרו כל"ח כי בגלות מרוב הצרות לא היה להם פנאי ולא היה לבבם שלם ונכון אל ה' אלהיהם ועתה יודו את ה':

מן. אם על דוד נאמר יודה לאל יתברך שהוציאו מהמצר למרחב כי כשהיה בורח היה במצר שהוא מסתתר במערות ובמצודות, ואם על ישראל נאמר, יאמר ישראל דרך כלל מן המצר שהייתי בו והוא הגלות משם קראתי יה עד שענני ושמני במרחב:

ומצר. שם מפעלי הכפל, ולרבים מצרים ובסמוך מצרי שאול, וענינו מן כי צוררים הם לכם:

ה' לי ולא אירא מכל אשר ירצה לעשות לי כי לא יהיה לו כח ויכולת, ואם ה' עמי הוא עם עוזרי ולא יהיה באויבי כח להרע לי אלא:

אני אראה בשונאי. אני אראה בהם כמו שארצה לראות:

טוב לחסות. וכפל הפסוק לחזק הענין:

כל גוים סבבוני. וכאשר סבבוני בטחתי בשם ה' כי אמילם ואם על כנסת ישראל מבואר הוא, ואם על דוד, הם ישראל ופלשתים שירצו להרע לו כשבא אל אכיש גם הגוים אשר שרפו צקלג ושבו נשיו:

סבוני. כפל הענין והוסיף עוד לחזק: ומלת אמילם. כמו אמילם בצר"י ובא פת"ח תחת הצר"י מפני ההפסק וענינו אכריתם. ועוד שלש והוסיף לחזק הענן אמר:

סבוני, דועכו מהדגוש שלא נזכר פועלו ענינו כבוי: ואמר כאש קוצים. שהוא כבה במהרה ולא יעשה מהם גחלת:

דחה דחיתני לנפול. אמר כנגד האויב עזרני שלא נפלתי:

וזמרת יה. ענינו וזמרתי יו"ד עזי עומד במקום שנים כי וזרמת קמוץ ואיננו סמוך, או יהיה תי"ו וזמרת במקום ה"א, אמר עוזי וישועתי יה וראוי לי שאומר לו:

קול רנה וישועה. כאשר ימין ה' עושה להם חיל כח ועושר אז יהיה קול רינה באהליהם וישועה שיזכרו בקול רם ישועתו:

רוממה. שלא תמוט לעולם כמו ימין הגבורים והנדיבים ולעולם רוממה, והיא עושה לאוהביו חיל וכפל לחזק הענין כי אל יהיה הכח והעושר מזולתו:

לא אמות. כמו שחשבו להמיתני ולהאבדני מן העולם אבל אחיה ואספר מעשה יה המעשים והנפלאות שעשה עמי:

יסור יסרני יה. הימים אשר הייתי ברע מוסר האל הוא שהיה עלי לנקותי מפשעי לא שרצה להמיתני ודגוש הנו"ן יסרני לתפארת הקריאה כדגוש חנני אלהים:

פתחו לי שערי צדק. על דרך משל כלומר דברי תהילה והודאה לאל יתברך שהצילני ואומר לחכמים וליודעים שיעזרוני להודות לאל זהו פתחו לי:

זה השער לה' כי אינה ראויה התהלה והשבח אלא לאל לפיכך צדיקים יבואו בו ויודו לאל יתברך על כל מה שעשה עמהם כמו שאני בא בו:

אודך. אודה אותך כי עניתני בקראי אליך מן המצר:

אבן מאסו הבונים. אם על ישראל נאמר יקרא כל ישראל בכלל אבן על דרך משל כי ישראל עיקר בנין העולם בחוקיהם ובמשפטיהם, והיו מואסים אותם המלכים שיהיו אפילו אחד מאבני הבנין כל שכן שתהיה:

פנה. כלומר שאין צורך לעולם בהם והנה בעת הישועה היתה לראש פנה, כמו שעושה אדם פינות הבית באבנים גדולות ויפות להעמיד ולקיים אבני הבנין, כן יהיו ישרא לעתיד לבא יהיו לראש יהיו קיום העולם:

מאת. יתמהו עליהם מלכי הארץ ויאמרו לא היתה זאת התשועה לאומר זאת אלא מאת ה': מאד נפלאת. זאת התשועה בעינינו, ואיך היתה, אלא כי מאת ה' היתה ויענו כולם ויאמרו:

זה. יום התשועה:

עשה ה'. אותו כי לא יוכל להיות בלתו לפיכך אין לנו להיות עצבים בישועת ישראל אלא שנגילה ונשמחה עמהם בזה היום כי מאת ה' היתה והוא עושה אותו:

אנא. יאמרו ישראל אנא ה' הושיעה נא והצליחה נא לכל הבאים בצילך ולשוב לעבודתך, ויאמרו הכהנים שיהיו בבית המקדש לכל הבאים לעבוד את ה':

ברוך הבא בשם ה'. ברכנו אתכם מבית ה' ותהיו מבורכים בשמו כי הוא אל יכול, והוא יחיד נמצא והוא האיר לנו מאפילה שהיינו בה בגלות לפיכך בואו ועבדו את ה' כמונו:

אסרו חג בעבותים. הביאו הכבש קשור בעבותים עד שתביאוהו לקרנות המזבח כלומר להקריבו לפני ה', וקרבן כבש או זולתו יקרא חג, לפי שבחגים נקריב אותם ברוב:

אלי אתה. יאמר ישראל לי נאה להודות לאל על כל האומות כי אתה אלי כלומר שהראית כחך ויכלתך ה' והוצאתני מן הגלות בכחך הגדול. וכן אתה אלהי שלקחת משפטיך מן המורדים בך, לפיכך אודך וארוממך בפי:

הודו לה' כי טוב. אומר כנגד כל הגוים, כי עם הכל חסדו ולעולם עם בריותיו. ואם על דוד נאמר המזמור, ואמר אבן מאסו הבונים על דוד כשבא שמואל למשחו, וכן סדרו רבותינו פירוש הפסוקים מאודך ולמטה אודך כי עניתני אמר דוד אבן מאסו הבונים אמר ישי כי דוד היה נער קטן רועה צאן ולא היה נחשב בעיניהם ולא עלה על לבם שיהיה הוא מלך. מאת ה' היתה זאת אמרו אחיו, אנא ב' הצליחה נא אמר דוד, ברוך הבא בשם ה' אמר ישי, כשבא דוד מן הצאן, ברכנוכם מבית ה' אמר שמואל: אל ה' ויאר לנו אמרו כולם, אסרו חג בעבותים אמר שמואל כי קרא אותם אל המזבח. אלי אתה ואודך אמר דוד, כהודו לה' אמרו כולם: