שיר. אפשר כי שאר המעלות שלא נזכר בהם לדוד חברום המשוררים האחרים ולא נזכרו שמות המחברים, ואשר נאמר בהם לדוד חברם דוד, והמזמור הזה מאמר בני הגלות ומרוב תאותם לבנין בית המקדש יזכרו עלות ישראל לרגלים וידברו על לשון האבות שהיו בזמן הבית, ואמר כל אחד אומר שמחתי:

עומדות. העולם הראשונים היו עומדים בשערים ומצפים הבאים אחריהם:

ירושלים. אומרים בני הגלות כשהיתה בנויה ירושלים והיה השכינה בתוכה כמה היית מהוללה ואנה תמצא עיר כמוה שחברה לה עדת ישראל יחדיו שלש פעמים בשנה מי ראה עיר כמוה:

ששם. כי שם היו עולים שנים עשר שבטים שהיו שבטי יה שומרי מצותיו, וכולם היתה ירושלים מכילה היתה עדות לישראל שהאל יתברך בחר בם להודות לשם ה' על הניסים שהיה מראה להם, וזה אחד מהם, ועוד נס גדול מזה שהיו נקבצים כולם בעזרה עומדים צפופים ומשתחווים רווחים: או פי' עדות לישראל. זה שהיו עולים שם השבטים עדות ומצוה היתה להם לישראל שיעלו להודות לשם ה':

כסאות. לשון רבים חד לשכינה וחד למלכות בית דוד:

כסאות לבית דוד. היו שם ויהיו שם עוד:

שאלו. אומרים בני הגלות שאלו מהאל יתברך שלום ירושלים ושלומה הוא קיבוץ הגליות כי עד אותו העת לא יהיה לה שלום כי נלחמים עליהם הרבה אומות, ואמר אחר כן כנגד ירושלים ישליו אוהביך והם ישראל בגלות שהם מתאבלים על חרבנה:

בחילך. החפירה שהיא סביב החומה יקרא חיל: אמר יהי שלום. שישובו ישראל אליך ושוב לא תהיה מלחמה בחילך:

וארמנותיך. הם בתי המשגב בוך העיר:

למען. אמר כל אחד מבני הגלות למען אחי ישראל שגלו ממך למענם אדברה נא שלום בך שישובו להיות שכנים בך:

ועוד למען בית אלהינו. החרב אבקשה מה' יתברך טוב בעבורך.