שיר. זה אמר דוד על עצמו ואמר זה הענין באלה המעלות שהם על הגלות כלומר כי כמו שהתנהג הוא כן יתנהגו ישראל בגלות בשפלות ובזה ירחם ה' עליהם כי רם ה' ושפל יראה, לפיכך אמר בתכלית המזמור יחל ישראל אל ה': אמר לא גבה לבי. בסתר ולא רמו עיני בגלוי:

ולא הלכתי. פעל עומד אע"פ שהוא מן הדגוש:

בגדולות ובנפלאות ממני. בדבר האלהות לא התפארתי בלי שאוכל להשיג ואדע הדברים והסודות שהם נפלאות ממני לפי שכלי אלא הלכתי בהם מעט מעט ביראה כן אפרוץ לראות במה שלא יגיע שכלי אליו ותשתבש דעתי בו:

אם לא. מנהג הלשון אם לא כענין אלה ושבועה כלומר אם לא היה כך יהיה כך וכך אמר אם לא שויתי ודוממתי נפשי כרגמול יבא לי כך וכך: ופי' שויתי ודוממתי שמתי אותי:

כגמול עלי אמו. כמו התינוק שיגמול משדי אמו שיתחיל מעט להתבונן בענין גדולו ומהלך מעט מעט ועדיין אינו נסמך על עצמו אלא עי אמו שתדדהו ותרגילהו מעט כן שמתי נפשי והשתקתי אותה שלא תסמוך עלי אלא עלי אמו בתכונת עצמו בנסתרות ובנפלאות אלא תסמוך על המלמדים ועל הקבלה שהיא האם: והוסיף עוד לחזק הענין ואמר:

כגמול עלי נפשי. כמו הגמול כן שמתי נפשי עלי שלא אסמוך בבינתי:

יחל. עם המדות האלה שתתנהג בשפלות בנסתר ובגלוי לא יגלה לבך להרים בנפלאות, יחל אל ה' והוא יתן תוחלתך מעתה ועד עולם: