למנצח. זה המזמור חברו דוד על דואג ועל הזיפים שהיו מלשינים אותו אל שאול:

חלצני ה'. שלא יזיקו לי דבריהם הרעים והפסוק כפול בענין במלות שונות:

אשר חשבו. מחשבות הרעות בלב ואומרים אותם בפה והם כל יום יגורו מלחמות יאספם כמו יגורהו בחרמו:

שננו. כמו חץ שנון שפירושו מחודד כן הם חדדו לשונם לדבר רעות כמו הנחש שמחדד לשונו כשבא לנשוך:

חמת עכשוב. חמת הוא הארס שמטיל הנחש ועכשוב הוא ממין הנחש והוא קשה ורע מאד:

תחת שפתימו. כי בהתקצף האדם ומדבר בחימה תצא לו מפיו ליחה תרב לו תחת שפתיו ודמה אותו לארס שמטיל הנחש. ואחר שסיפר רעותיהם התפלל לאל יתברך שישמרהו שהם חשבו לדחות פעמיו ביד שאול:

טמנו. שאמרו ולא הסגירו ביד המלך:

ליד מעגל. למקום שהיה מעגלי ואשורי בו כמו שאמר וראו את מקומו אשר תהיה רגלו מי ראהו שם:

אמרתי. כשהייתי שומע שהיו מארבים לי בכל המקומות אמרתי לה' אלהי אתה חזקי ותקותי אין לי חוזק להמלט מידם אם לא תעזרני אתה:

סכותה לראשי ביום נשק. ביום שבאו עלי בעלי נשק ברומח ובחיצים, תסכך חסד לראשי כלומר שתהיה כובע ישועה לראשי, סכותה עבר במקום עתיד וכמוהו רבים:

אל תתן ה' מאויי. אמר אל תתן לו תאותו כי תאותו הוא ללכדני:

זממו אל תפק. אל תוציא לאור מחשבתו:

ירומו סלה. שאם תהיה מחשבותם ירומו וישאו ראשם הוא וחביריו:

תפק. תוציא כמו ויפק רצון מה':

ראש מסבי. לפי שזכר רשע יחיד והוא דואג כמו שפירשנו בפתיחת המזמור אמר ראש מסיבי זה הרשע שהוא ראש הסובבים לי ללוכדני עמל שפתימו יכסמו השקר שמדבר עלי הוא וחביריו השקר ההוא יכסה אותם ויפילם:

ימוטו. ינטו גחלים מן השמים עליהם כלומר אף ה' וחמתו באש יפילם, עמל שפתימו שזכר:

במהמרות. בשוחות עמוקות יפילם שלא יקומו מהם:

איש לשון. זה דואג שהוא בעל הלשון:

בל יכון בארץ. כלומר לא יהיה נכון ונישא בארץ אלא יבא לידי שפלות:

איש חמס רע יצודנו למדחפות. הרע שהוא עושה יצוד אותו עד שיטילנו למדחפות שיהיה נדחף מרעה אל רעה:

ידעתי. קרי וכתיב ידעת פירוש הכתיב כנגד האל אתה ידעת כי מחשבות הרשע עלי עשה לי דין ממנו, והקרי ידעתי פירושו אני ידעתי כי יעשה ה' דין עני ומשפט האביונים כן יעשה דיני ומשפטי וינקם לי מהרשע:

אך צדיקים. בעשותך משפט ברשעים הצדיקים יתנו שבח והודאה לשמך ואמר אך הם יודו לך ולא הרשעי':

ישבו ישרים את פניך. ישבו תמיד את פניך לדרוש אותך ולדעת דרכיך: