מזמור. גם זה המזמור מענין אשר לפניו: ואמר ה' שמע תפלתי באמונתך ענני בצדקתך. פירוש באמונתך שהבטחתני ודברך אמת:

בצדקתך. כי אתה צדיק וישר ותראה כי עמי הצדק ועם אויבי העול:

ואל תבא. עתה שאני בצרה גדולה אל תבא במשפט עמי, אם חטאתי לך אל תענישני עתה, כי ידעת כי אני עבדך:

כי לא יצדק לפניך כל חי. אם תביט אל כל מעשיו, ואיך אצדק אני לפניך:

דכא לארץ חיתי. כאילו היא לארץ כי הקרובה היא למיתה:

במחשכים. ירכתי המערה שהיה יושב שאין שם אורה והנה הוא כמת שהוא בחשך תחת הארץ: ואמר כמתי עולם. כלומר שמתו זה זמן רב נואש אדם מהם מהתקומה ומהאור יותר משאר מתי מזמן קרוב, אע"פ שאלה ואלה אין להם דרך תקומה מדרך הטבע, זכר הרחוקים יותר מדרך התקומה שכבר נשחתה צורת גופם:

ותתעטף. פירשנוהו במזמור שלפני זה:

בתוכי ישתומם לבי. כפל הענין במלות שונות:

זכרתני. כשאני בצרה וישתומם לבי בתוכי אני זוכר ימים מקדם שהושעת את אבותינו שהיו בצרה גדולה ואני מתנחם:

הגיתי בכל פעליך. בפלאים ובנפלאות ובמעשה ידיך שעשית עמהם אהגה ואשיחה ואתנחם בהם ואמר ללבי כי כן תעשה עמי:

כארץ עיפה. כמו הארץ הצמאה שהיא מתאוה ומיחלת אל המטר כן נפשי צמאה ומיחלת לך:

מהר כי קרוב אני אל המות, לפיכך צרך שתמהר שתענני כי כלתה רוחי כמעט אמות:

אל תסתר. שאם תסתר פניך מעט ממני ונמשלתי עם יורדי בור:

השמיעני בבקר. עת הצרה היא נקראת ערב, ועת הישועה בקר:

דרך זו אלך. אני אברח מפני הרודפים אחרי:

נשאתי נפשי. כמו ואליו הוא נושא נפשו, ענין התוחלת:

הצילני, אליך כסיתי. אמר הצילני מאויבי ה' כי לא גליתי ריבי לבני אדם כי שוא תשועת אדם:

אליך כסיתי. מהם, ואליך לבדך גליתי, וזה טעם אליך כסיתי אליך צעקתי בסתר ובמכוסה מבני אדם:

למדני. בקש על תשועת הגוף ובקש גם כן על תשועת הנפש ואמר שילמדהו ויעזרהו בלימוד החכמה כדי שידע מה הוא רצון האל יתב' ויעשהו:

כי אתה אלהי. אני מכיר כי לך לבדך הכח והיכולת ואתה שופט הועלם ומנהיגו:

רוחך טובה. כח רוח העליונים:

תנחני. ותנהגני בארץ מישור כלומר בדרך ישר לא אכשל בו:

למען שמך. בעבור שיגדל שמך בפי האנשים כשתושיעני ותחייני מהצרה הגדלה שאני בה קרוב למיתה:

ובחסדך. כי אני עבדך ולא הם: