נאוה. האל"ף נחה וענינו כמו נאוה:

ואז יבנה ה' את ירושלים ויכנס נדחי ישראל, אל אדמתם:

לשבורי לב. כמו ישראל שהם שבורי לב ועצבים בגלות:

לעצבותם. בדגו"ש הצד"י לתפארת הקריאה הנה הסכימו חכמי התכונה כולם כי מספר הכוכבים הם אל"ף ומ"ח אם כן מה הוא:

מונה מספר לכוכבים. ואמר ישעיהו המוציא במספר צבאם ואמר האל יתב' לאברהם אבינו הבט נא השמימה וספור הככבים אם תוכל לספור אותם, ואמר בלדד השוחי היש מספר לגדודיו ופי' החכם הנשיא רבי אברהם בשם רבי חייא כי הככבים הקטנים שאינם מאירים על הארץ רבים, אין יכולים בני אדם לראותם כל שכן למנותם ואל דיעות מספרם ולאותם שאינם מאירים על הארץ לא להאיר כמו שאמר ולמשול ביום ובלילה גם מהככבים הנראים יש כוכב שיראה שהוא אחד והם רבים ומפני גובה הגדול, ומרחק הגדול אשר בינינו ובינו ידמה שהוא אחד אבל כל הכוכבים הנבראים אין יכולת באדם לדעת מספרם אבל הקב"ה היודע כל הנסתרות הוא ידוע מספרם כי הוא בראם:

לכולם בשמות יקרא, ופירושו כי האל יתברך בראם כולם במספר ידוע אצלו ולכל אחד מהם קרא שם הנאות לו לפי הדבר אשר בעבורו נברא לסיבת אותו הדבר או לסיבת עצמו, כי כל הכוכבים יש להם כח וממשלה על יצורי מטה כל אחד על מין שנותן בו כח לעשות מלאכתו כמו שאמרז"ל אין לך כל עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה מכה אותו ואומר לו גדל:

גדול אדונינו. כי מלך בשר ודם שיש עליו להנהיג מדינות רבות ילאה להנהיגם כולם כאחד הקרובות אליו והרחוקות ממנו ואם ינהיג הקרובות אליו על סדר הנכון לא עשה כן ברחוקות שילאה כחו בזה ואם יהיה בו הכח לא תהיה בו התבונה, אבל אדונינו הוא מנהיג את כל העולם הנהגה ישרה כי הכח והתבונה בו שהוא גדול ורב כח ופי' לדברים שיש לו תבונה בהם אין מספר אין נשוא תבונה מספר, כי תבא ממין האיכות ומספר ממין הכמות לפיכך צריך לפרשנו כך כי נשוא תבונה אין חקר וכן הוא אומר אין חקר לתבונתו:

מעודד. ואף על פי שהוא גדול ורב כח הוא משגיח על הענוים והשפלים והחלושים ומנשא אותם ומשפיל הרשעים המתגאים עדי ארץ ובזמן הזה אינו עושה זה, כי פעמים יצליחו הרשעים אבל לעתיד יעשה זה על דרך השלמות:

ענו. אמר כנגד ישראל שירו לו בפה זמרו לו בכלי והשיר יהיה שיר תודה שתודו לאל יתברך על כל הטובה והגדולה שעשה עמכם בהוציאו אתכם מן הגלות ברוב טובה וברוב כבוד וזהו גדולה מאתו להוציא עם מעט מעמים רבים ובספור גבורותיו ספרו הגבורות שעושה בעולם תמיד והוא המטר, ושיבת הגלות נתדמה למטר שאין מיחלים בעבורו אלא לאל יתברך, לפיכך אמר:

המכסה שמים. בהירים ומהירים ומזהירים, ובהיות העבים באויר, השמים מכוסים מעין האדם:

המצמיח הרים חציר. אפילו ההרים שהם יבשים וקשים כל שכן ארץ המישור, או זכר הרים לפי שאין דרך ותחבולה להשקותם מן הנהרות:

נותן לבהמה לחמה. שאין לה תחבולה להכין מאכלה והוא מציח להם חציר בהרים למאכלה:

לבני עורב. לפי שהם לבנים בהולדם ואמותיהם מניחים אותם כי יחשבו שאינם בניהם ולא יביאו להם טרפם, והם צווחים לו כאלו יקרו לאל בעד טרפם והקב"ה מזמין להם יתושים ואוכלים אותם והנה הוא עוזר החלשים שאין בהם יכולת מעצמם וכן עשה לישראל שהיו נטושים בגלות מאין כח:

לא. פירושו שאינו חפץ באדם שבוטח בגבורת הסוס וכן מי שבוטח לברוח מן המלחמה:

רוצה. אלא מה הוא רוצה את יריאיו שהם מיחלים לחסדו ואינם בוטחים בגבורת הסוס ולא בגבורת אדם:

שבחי. כי בך רוצה לפי שבטחת בו ומדבר כנגד העם דרך משל רצונו לומר יושבי ירושלים והפסיק כפול בענין במלות שונות:

כי חזק. שלא תפחדי לעולם שיבא עליך אויב כי האל ישמרנה כאילו בריחיה חזקים:

ברך בניך בקרבך. שיהיו ברוכים בפרי בטנם ובמעשה ידיהם בעיר ובחוץ:

השם גבולך שלום. וכן תהיו ברוכים בחוץ בשלום ובפרי אדמתם:

חלב חטים. הטוב שבחטים והנבחר:

אמרתו ארץ. הוא המטר שבא באמרתו ובדברו מהרה כעבד הרץ מהרה לעשות רצון אדוניו ודבורו הוא רצונו, וזכר ענין המטר והשלג הנה לפי שהם סיבה ברכת פרי האדמה והשבע:

הנותן שלג כצמר. השלג שהוא לבן כצמר הלבן ודימה אותו לצמר ואע"פ שהוא פשוט ממנו בלובן מפני שלא יכול לדמותו בלובן חמנו בדברים אשר בארץ:

כפור. הוא שיורד בשחר בימי הקור ודמה אותו לאפר שאינו לבן כמו השלג:

כפיתים. הקרח כמו הכפור אלא שהוא חזק ממנו ומוליד קור רב לפיכך זכר עם הקרח קרתו: ופי' כפיתים. כמו הדבר הנבצע לבצעים כי כן הוא יורד לבצעים וחתיכות אסופות מן הקרח:

לפני קרתו. אמר קרתו וקרתו בכנוי ומיחסו אל האל ית' כי הכל הוא דברו ומצותיו אין דבר במקרה וכמו שהמטר הוא מוריד ברחמיו לצורך ברואיו ופעמים לעונש העונות והוא מטר השוטף כן צורך השלג והכפור הוא צורך הזרעים והאילנות, אבל בהיותו חזק הרבה והוא הקרח הוא למשפט שהוא ממית ומייבש הזרעים ופרחי האילנות, וכן הברד ואע"פ שלא נזכר, וצריך להזכיר בהודאת האל אלה הדברים שהם תמידים לבני העולם והם גבורות ונפלאות האל, לפיכך כשאמר ענו לה', זמרו לאלהינו, אמר שיזכרו בשיר ובזמר גבורותיו אלה התמידים ואמר מי יוכל לעמוד בפני קרם החזקה או פי' כי מפני הקרה נמנעים בני אדם לצאת מבתיהם ולעשות מלאכתם:

דברו. חום השמש או המטר שמחמה את השלג הכפור והקרח: ואמר ישב רוחו יזלו מים. כי המים בנשיבת הרוח מפאת ים יבא המטר שימסה אלה, או פי' ישב רוחו עליהם ויזלו מים כי מפזר אותם הרוח ולא יהיו מאוספים כאחד ימחו וימסו ויהיו למים:

מגיד. ובספרכם גבורת האל ספרו שנגלה אליכם בכבודו והגיד לכם דבריו וחוקיו ומשפטיו כי המעמד ההוא היה דבר גדול שלא היה כמוהו:

לא עשה. כמו שכתוב השמע עם קול אלהים וגו':

ומשפטים בל ידעום והמשפטים שנתן להם לא ידעום זולתם כמו שכתוב כי מי מגוי גדול אשר לו חוקים כו':