למנצח מזמור לדוד: גם זה המזמור כענין הקודמים לו. ויש אומרים (אבן עזרא): כי אמרו דוד על חליו.

אשרי משכיל אל דל הוא החולה, כמו: מדוע אתה ככה דל בן המלך (שמואל ב יג ד). ומשכיל: משגיח ומביט, כלומר: שבא לבקרו ושואלו על עניני חליו, ועוזרו כאשר יוכל, ומדבר על לבו.

ביום רעה ביוםשיכבד חליו והוא קרוב למות

ימלטהו יהוה: תפלה. וכן: יי' ישמרהו (פסוק ג); יי' יסעדנו (פסוק ד). ויעיד על זה הפרוש: ואל תתנהו(פסוק ג), כי מלת אל תחנה ובקשה, או דרך מצוה. ויתכן לפרש הפסוקים בענין הזה, כלומר, כי כן יעשה האל עם החולה שהוא ימלטהו ויסעדהו ויחיהו (ג ד), ולא הרופאים, כי לא תועיל לו רפואתם אלא בעזר האלהים. ויהיה פרוש ואל: ולא, כמו: ודרך נתיבה אל מות ¹ (משלי יב כח). ואדני אבי, זכרו לברכה, פרש כי אלה הפסוקים דברי המבקר לנחם החולה. ויאמר לו: שלא יפחד מהחלי ויתחזק בלבו, כי ביום רעה ימלטהו יי'וישמרהו.

footnotes: ¹ ראה ספר השרשים לרבנו המחבר.

יהוה ישמרהו ישמרהומן המות

ויחיהווירפאהו שלא יאריך חליו.

יאשר ¹ בארץ כן כתיב ביו"ד וקרי בוא"ו והענין אחד. עדין יאשר בארץ, כלומר: שיעשה מעשים טובים ויצליח בדרכיו עד שיאמר עליו בני אדם: אשריו!

footnotes: ¹ ואשר קרי.

ואל תתנהו בנפש איביו: ברצון איביו, כי הם רוצים שימות.

יהוה יסעדנו על ערש דויאף על פי שהוא שוכב על ערש דוי: שיש לו מדוים וחליים רעים, יי' יסעדנו שלא ימוט. או פרושו: שיתן לו כח להפך מצדו על צדו. ודוי בשקל שם איל, סבך.

כל משכבו הפכת בחליו: הפכת אומר כנגד האל: אתה שהפכת משכבו בחליו אתה תסעדנו. וטעם משכבו: כי משכב האדם על מטתו הוא למנוחה בעוד שהוא בריא. והנה הפכת משכבו מן המנוחה לצרה. וטעם כל: לפי שהוא שוכב ביום ובלילה. ויש לפרש הפכת: כמו תהפך, והוא דרך תפלה; ופרושו כן: כל משכבו בחליו תהפך אותו לבריאות ולמנוחה.

אני אמרתי יהוה חנניעד זה הפסוק דברי המבקר; ומזה הפסוק עד: ותציבני לפניך לעולם(פסוק יג) הם דברי החולה. אניעיני לאל ואמר לו: שיחנני. ואמר:

רפאה נפשי כי חטאתי לך: ולא אמר רפאהגופי, כי סבת חליו הם עונותיו; ואם ירפא האל הנפש מחליה, והוא בכפרת העונות, נרפא הגוף.

מתי ימות ואבד שמו:כי חליי יאריך בעיניהם ויתאוו וישאלו שאמות בקרוב מן החלי.

ואם בא לראותואם אחד מהם יבא לראותי ולבקרני,

שוא ידבר שאם ידברטוב בפיו אין טוב בלבו, כי

לבו יקבץ און לו יצא לחוץ ידבר:ואדני אבי, זכרו לברכה, פרש שוא ידבר: כי ידבר אחת רכה ואחת קשה לשבר לבי, כמו שאמר אחד שנכנס לבקר את החולה ואמר לו: קשה עלי חליך, כי כבד הוא, כי מזה החלי מת אבי. יקבץ און לו: לעצמו הוא קובץ און; בלבו: שאינו מוציא בשפתיו, ואינו משמיע לאמרים בפני, אבל בחוץ ידבר לאחרים הרע שיהיה קובץבלבו.

יחד עלי יתלחשו כל שנאיכשיצא לחוץ המבקר הרע יתחבר עם שאר שנאיויתלחשוזה עם זה עלי. והלחש הוא הדבור בחשאי.

עלי יחשבו רעה לי: ואמר עלי פעם שנית, כלומר: בעוד שהם מתלחשים עלי הם חושבים בלבם רעה עלי.

דבר בליעל יצוק בו ואשר שכב לא יוסיף לקום: וזהו מן הדברים הרעים שאומרים וחושבים עלי. ומה הם אומרים? דבר בליעל יצוק בו, פרושו: חלי קשה ורע דבק בו, ולאיקום עוד ממשכבו כי ימות מהחלי, כי חלי קשה הוא. ופרוש יצוק: דבק, כמו: לבי יצוק כמו אבן ויצוק כפלח תחתית (איוב מאט ז). או פרוש דבר בליעל: על העון, כלומר: עון גדול יצוק בו וראוי הוא לעונש גדול לפיכך לא יקום ממשכבו עוד.

גם איש שלומי אשר בטחתי בוכל אלה דברי החולה, כי כל אדם יש לו שונאים, וכאשר יחלה ותמוט רגלו, אפילו אותם שהיה חושב לאוהבים שבו לאויבים ולאורבים, כמו שאמר תכתוב (משלי יט ז): כל אחי רש שנאהו.

**אוכל לחמי הגדיל עלי עקב:**ואפילו אוכל לחמו, שהוא בוטח בו יותר, גם הוא יבגוד בו. ופרוש הגדיל עלי עקב:כאלו אני מדרך רגלו כך הוא מתגדל עלי, ולא יבקרני כראוי.

ואתה יהוה חנני והקימניכי הם אומרים שלאאקום; ואתהתקימני

ואשלמה להם:מה שאמרו רע עלי בעודני חולה. ולא אמר שיעשה להם רע, שהרי אמר: ואחלצה צוררי ריקם (תהלים ז ה); אלא שהתשלום הוא: שלא ילבש שק בחלותם, ולא יתפלל עליהם, ולא יצר לצרותם. וראיתי בדברי הגאון (רבנו סעדיה ¹: ואשלמה להם טובות תחת רעות כמו שהיה מנהגו, כמו שאמר: ואני בחלותם לבושי שק (שם לה יג).

footnotes: ¹ ראה: Ewald, Ueber die arabisch geschriebenen Werke Jüdischer Sprachgelehrten (Stuttgart, 1844, Svo.) I, צד לד.

בזאת ידעתי כי חפצת בי כי לא יריע איבי עלי:אם תקימני אדע ואכיר כי חפצת בי שלא תרצה שיריע איבי עלי, כמו שהיו אומרים שאמות מן החלי, והיו חושבים לשמוח ולהגדיל פיהם בשחוק עלי; וזהו פרוש יריע.

ואני בתמי במצאתני זך וישר,

תמכת בי בנפלי על משכבי;

ותציבני כלומר שתקימני ותציבניחי ובריא

לפניך כלומר: לעבודתך. ואמר עבר במקום עתיד: תמכת ותציבניכמנהג. וטעם

לעולם: זמן חיי האדם, כלומר: שלא אמות קודם זמני. עד הנה דברי החולה. ופסוק

ברוך יהוה אלהי ישראל מהעולם ועד העולם אמן ואמן:הם דברי המשורר. נותן הודאה לאל בכלותו הספר כמו שהוא מנהג הסופרים. וכן עשה בתכלית ארבעת הספרים. ובתכלית הספר החמישי שהיא תכלית כל הספר נתן תהלה בשלשה עשר הלולים. ואמר: ברוך יי' אלהי ישראל שעזרני עד כה, מהעולם ועד העולם: מהזמן הראשון עד הזמן האחרון, כלומר כל הימים. אמן ואמן: קיום וקיום, כמו שעונה אדם אמןאחר הברכה לקים הברכה; כי אמן לשון קיום. וכן: ונאמן ביתך (שמואל ב ז טז); במקום נאמן (ישעיהו כב כג) והדומים להם. שלים ולא שלימו רחמי שמיא.