הזיפים. אנשי זיף והוא מקום בגבול אנשי בני יהודה:

אלהים בשמך. בשמך אשר קראתי הושיעני:

ובגבורתך. אשר בטחתי בה ואני יחיד והם רבים בה:

תדינני. כלומר שתקח נקמתי מהם:

תפלתי. ואמרי פי כפל דבר או פי' תפלתי בלב ואמרי פי בלשון:

כי זרים. זרים ועריצים כפל ענין במלות שונות:

קמו עלי ובקשו נפשי כי כן המנהג:

זרים. נכרים שונאי דוד וערוצים הזיפים:

לא שמו אלהים לנגדם. שלא פחדו ממנו שישלם להם גמולם:

עוזר. ולא יוכלו להרע לי ברכילותם:

אדני. שהוא אדון על הכל הוא יהיה:

בסומכי נפשי. כלומר בעזרת סמכי נפשי מישראל:

ישיב כתיב ישוב, מן הקל והוא פועל עומד טעמו על הרע, וקרי ישיב מן הפעיל וטעמו על האל ית' והענין אחד:

הרע. שהם עושים לי ישיב להם שהם שוררי ומביטים את מקומי אשר תהיה רגלי שם ויגידו לשאול:

באמתך הצמיתם. כי דברך אמת להמליכני והם מבקשים לטרדני מן העולם:

בנדבה. כאשר תצמיתם אזבחה לך ברוח נדיבה וטובה ואז שמך אודה כי טוב ואומר:

ראתה עיני. מה שחפצתי: