למנצח. המזמור לדוד ונתנו אל ידותון לשורר:

ועל. כמו אל והמזמור הזה נאמר על לשון הגלות:

**אך,**לא תוחיל אל אל אחר כי ממנו תהיה לי ישועתי:

דומיה. מחרישה ושותקת על שתבא ישועתה:

אך הוא. לבדו:

לא אמוט. מוטה רבה כי אל יסמוך ידו וחסר המתואר:

עד. אמר כנגד האויבים תחשבו הוות על כל איש ואיש מישראל:

תרצחו כולכם. יהי רצון שתרצחו כולכם ותהיו כקיר נטוי וכגדר הדחויה שהם קרובים לנפול כלומר כל ימיכם יהיו בפחד ולבסוף תמותו על ידי רציחה, ומלת תרצחו בקמ"ץ הרי"ש לבן אשר והוא מבנין שלא נזכר פועלו מהדגוש כי קמ"ץ חטף ושורק אחדים בבנין ובן נפתלי תרצחו בפת"ח הרי"ש ואנו סומכין על קריאת בן אשר:

אך משאתו. מגדולתו של אל ומרוממותו, כי זכר אלהים וצורי:

ואמר כי יעצו כל איש להדיח זה את זה מרוממותו שלא יתנו אליו כי לא יחשבו כי ה' יודע מחשבותם לפיכך ירצו כזב שמדברים אחד בפה ואחד בלב, כי ידמו כי אין יודע לבבם ויברכו בפיהם ויקללו בלבם:

ובקרבם. לשון היחיד על כל אחד ולשון הרבים על הרבים בכלל:

אך. אבל נפשי אל תהי בעצתם אלא לאלהים לבדו דומיה. והוחילי, כי ממנו תהיה תקותי לא מאחר והוא יצילני מהם וממחשבותם וכפל עוד ואמר:

אך הוא צורי. לחזק הבטחון ואבטח בו שיהיה עוד משגבי שלא אמוט כלל, וזה בצאתי מהגלות לפיכך לא זכר רבה:

על אלהים. שיוציאני מן הצרה הזאת שאני בה:

וכבודי. שאני נקלה בגלות והוא יהיה עוד כבודי כשיוציאני מהגלות יכבדוני כל העמים:

צור. עוזי ומחסי, בו לא באחר:

בטחו. אמר לבני הגלות בטחו בו בכל עת שיביא לכם הגאולה, בכל עת. אע"פ שיאריך זמן הגלות ולא בא עת הגאולה בטחו בו בכל עת ר"ל עם אלהים:

שפכו לפניו לבבכם. בתשובה שלימה ויבוא לכם הגואל:

כי אלהים מחסה לנו. ולא יהיה מחסה כזב מחסהו כמו שהוא מחסה בני אדם על כן אמר אחריו:

אך בני אדם כזב. כמו הבל דבר שאינו עומד במאזנים לעלות דרך משל אם יעלו אותם במאזנים עם הבל יהיו קלים יותר מהבל:

אל. העשק הוא הממון שבא לידי אדם מחבירו ואינו מחזירו לו אם נתחייב לו ממון ומעכבו, והגזל הוא שגוזל בחזקה ממון חבירו ורוב ממון בני אדם יש בו מן הדרכים האלה לפיכך אמר כי ממון בני אדם אין לו העמדה לפיכך אל תבטחו בתנצלו מן הצרה ובעבורו אל תהבלו כי הבטחון בו הבל:

חיל כי ינוב. כשתראו שממונכם יפרה וירבה אל תשיתו לו לב שיעמוד כי לא יעמוד וינוב יפרה:

אחת דבר אלהים. פעם ושתים כלומר פעמים רבות דבר אלהים ושמענו מפי נביאיו כי העוז לאלהים לבדו, לכן אין לו לאדם לבטוח לא בכחו ולא בממונו:

ולך. יש מפרשים כי חסד עשה האל יתעלה עם בני אדם כשהזהירם והודיע' כי הוא ישלם לאיש כמעשיו וי"מ כי כמו אע"פ כלומר אע"פ שתשלם לאיש כמעשהו באחרונה לך החסד כי החסד גובר כמו שכתוב ורב חסד, ויש לפרשו לענין המזמור שהוא מדבר על לשון הגלות אמר מה שהארכתנו בגלות חסד עשית עמנו להטיבנו באחריתנו כי חסד תעשה לאדם בשתשלם לו כמעשהו הרע שעשה בעה"ז כדי שיקבל שכרו בעה"ב שלם על הטובו' שעשה: