שיר. זה המזמור נאמר על המלחמה שהיתה בימי יהושפט כשבאו עליו בני שעיר ועמון ומואב כמו שאמר בדברי הימים והיו עמהם גוים אחרים שהיו שכנים וקרובים זה לזה אף על פי שלא נזכרו שם בפרט:

אלהים אל דמי. אל תדום לעת הצרה הזאת:

כי הנה אויביך. כי הנה נתקבצו גוים רבים עלינו הומים להשמידנו:

ונשאו ראש. להתגבר עלינו:

על עמך. יקחו עצה וסוד גוי עם גוי בערמה לבא עלינו:

צפוניך. ישראל שהם צפונים בסתרך:

אמרו לכו ונכחידם מגוי. מהיות גוי, שיהיו הנשארים מועטים ומפוזרים בנוסם עד שלא יהיו עוד גוי ולא יזכר שמם עוד:

כי נועצו. אף על פי שהיו נלחמים זה עם זה הגוים האלה עתה נועצו לב יחדיו כדי להלחם בישראל: וטעם עליך. כי יאמרו לא תוכל להושיענו מידם:

אהלי. שבאו עם אהליהם להאריך המלחמה על ישראל אם לא יוכלו להם במהרה:

אדום. כמו שכתוב בדברי הימים בני שעיר:

וישמעאלים. ושאר הנזכרים הם בכלל העמונים כי לא נזכרו שם בפרט כי אם בני שעיר עמון ומואב:

והגרים. שאר בני הגר שהיו מבעל אחר או מאברהם אם היא קטורה:

גבל. אנשי גבל:

גם אשור. אמר גם לפי שהוא רחוק מארץ ישראל יותר משאר הגוים הנזכרים, ואדוני אבי ז"ל פי' כי אמר גם כלומר עדיין מחזיק ברשעתו ולא זכר מפלתו כשיצא מלאך והכה את מחניהו ולפירושו היתה מלחמה זאת אחר חזקיהו:

לבני לוט. עמון ומואב:

כמדין. עם גדעון:

בנחל קישון. כי שם היתה מלחמת סיסרא:

נשמדו בעין דאר. על מדין אמר ואף על פי שלא נזכר זה בספר שופטים ויש מפרשים כי על מלחמת סיסרא הוא ועין דאר היה בחלק מנשה עם תענך ומגידו הנזכרים שם בבשירת דבורה:

היו דמן. היו מדרך רגל כמו דומן האדמה שהוא הזבל שבאשפה:

נדיבמו. הידיעה אחר הכינוי כמו ותראהו את הילד, אמר ישית נדיביהם והם השרים כעורב וכזאב שהם שרי מדין:

וכזבח והצלמנע. שהיו גם כן שרי מדין:

נסיכמו. הם מלכיהם:

אשר. כי הם חשבו לירש את נאות אלהים כלומר ארץ ישראל ונפלו ביד גדעון וישראל כן שית אלה המלכים והשרים שבאו גם כן לירש את נאות אלהים כמו שאמר יהושפט:

כגלגל. הוא הקש המתגלגל מפני הרוח:

כאש תבער יער. ביער ויש אומרים כי תבער פעל יוצא אם כן אין יער חסר בי"ת השימוש ומה שאמר כאש תבער לפי שביער העצים ביחד הרבה וכיון שהאש בעץ אחד יבער חבירו בחבירו עד כלות כל היער כן האויבים תהיה מהומה בהם איש ברעהו:

תלהט הרים. העצים והעשבים פי' שהרוח נושבת בהרים ותדחה הלהבה מעץ לעץ עד שישרפו כלם כן תרדפם:

מלא פניהם קלון. שהם היו סבורים להתכבד בקלונינו ואתה מלא פניהם קלון שיהיו נקלים לפנינו ונבזים תחת אשר היו חושבים להיותם נכבדים עלינו. ואדוני אבי ז"ל פירש קלון מן קלוי באש כאלו אמר מלא פניהם בושת כי המתבייש יהיו פניו כאש:

ויבקשו שמך. ואז יבקשו שמך כי ידעו כי אין זולתך ובידך הכל ואין ביד אדם כח וגבורה לעשות דבר אם לא ירצה האל:

ויחפרו. כמו יבושו:

וידעו כי אתה ה'. ושמך לבדך אין עוד זולתך ופירושו אתה ושמך שידעו כי אין אל זולתך אלא אתה הוא האל ולא אלהים אחרים וזהו שאמר עליון על כל האץ כי הכל תחת ידו וברשותו: