מזמור. ביום השבת היו אומרים זה המזמור בית המקדש ויש במזמור מענין שבת כמו שנפרש:

טוב. יום השבת טוב להודות בו לה' משאר ימי השבוע כי האדם פנוי מעסקי העולם ונשמתו נח מטרדת הגוף ומתעסקת בחכמה ובעבודת האלהים, וטוב לומר לשמך עליון כי הנשמה העליונה תמצא מקום לשבח לך שאתה עליון:

להגיד. ביום ובלילה עלינו להגיד החסד שעשית, עמנו שנתת לנו יום השבת למנוחה והאמונה שתקיים חסדך לנו בכל עת, ואחד מן החסדים הוא שעשית לנו יום השבת וכשנבא להגיד חסדיך נזכר זה החסד: וטעם בבקר. כי כל ימי השבוע כשיקום אדם בבקר ילך לעבודתו ובזה הבקר יקום למנוחה ולענג הגוף והנשמה ואז אזכור חסד האל: ויהיה טעם בלילות. לשון רבים כי כל הלילות אפילו לילות ימי השבוע הם פנוייים יותר מהימים להגיד חסד ה' ואמונתו: ואמר בלילות. עבור ליל שבת וליל מוצאי שבת והם לילי מנוחה כי לא יצא אדם למלאכתו עד הבקר ברוב:

עלי עשור. נגיד בפה ובכלי הניגון:

ועשור. הוא כלי הניגון שיש בו עשרה יתרים:

והגיון. הוא נועם השיר באומרם אותו על הכינור:

כי שמחתני. בהתבונני בפעליך ובמעשה ידיך שהוא העולם ואשר בו ביום השבת שיש לי פנאי להתבונן בו אז אשמח וזהו חכמת הטבע, וכשאתבונן בה ואשיג ממנה מה שאשיג אשמח וארנן בלבי זהו דבר כל חכם וחכם שמתבונן במעשה האל לפיכך אמר שמחתני ארנן לשון יחיד:

מה. כשאני מתבונן בהם אני מכיר כי גדולים הם וגבוהים להשיגם אל השלמות: וכן עמקו מחשבותיך. שלא נגלו לחכמים טעמי העולם בשאלות קשות שיש בעניני העולם למה היה כך ולא היה כך, ואחת מן השאלות הוא למה ברא האל העולם היום כך וכך שנים ולא בראו האל קודם לכן והתשובה בזאת השאלה ובזולתה כך גזרה חכמתו ואנחנו לא ידענו דעתו ומחשבותיו למה עמקו למטה וגדלו למעלה:

איש. זה הפסוק קשור למעלה למה שאמר עמקו מחשבותיך אמר כל איש בער וכסיל הוא שלא ידע ולא יבין זאת מה שאמר לדעת פעליך וקשור למטה ממנו:

איש בער לא ידע. בפרוח רשעים כמו עשב כלומר שיצליחו בעולם הזה אבל החכמים ידעו כי הוא להשמדם עדי עד כלומר שלא יהיה להם חלק לעולם הבא שהוא עדי עד וההצלחה הוא שכר מעט מעשים הטובים שעשו בעולם הזה משלם להם שכרם בעולם הזה כדי שיאבדו לעולם הבא בשכר מעשים הרעים שהם רבים, ויש לפרשו גם כן שיהיה דבק למטה ופירושו כטעם הראשון כי כל איש בער וכסיל לא יבין לדעת הצלחת הרשעים בעולם הזה וצרת צדיקים בעולם הזה כי אף על פי שאמר להשמדם עדי עד עוד נשארו שאלות קשות בזה הענין:

בפרוח הטעם שתבא להם ההצלחה מהרה והמשילם לעשב שיבש גם כן מהרה אבל בצדיקים אמר כתמר וכארז:

ואתה. אף על פי שהרשעים מצליחין אל יאמר אדם כי אין משגיח ורואה כמו שאומרים קצת מחוסרי אמנה, אין זה כמו שהם אומרי' אבל הוא משגיח ורואה, אבל תמהים בזה רוב העולם לפיכך אמר ואתה מרום לעולם ה' כלומר אתה רואה הכל והנה יבא עת שיגיע לכל אחד כפי מעשיהם:

כי. הנה תבא עת שאויביך ה' יאבדו והכפל לחזק, והצדיקים ישישו ויפרחו ויעלזו בכבוד וזהו שאמר:

ותרם. דבר המשורר על לשון כל צדיק וצדיק שיראה הרשעים אויבי השם אשר יאבדו ויתפרדו והוא יודה לאל על הטובה שנתן לו ויאמר ותרם כראם קרני, הרימות קרני כקרני ראם:

בלתי בשמן רענן. מן בלולה בשמן והוא פועל עומד כאלו אמר נבללתי או הוא פועל יוצא ופירושו בלותי ראשי: ופי' רענן. לח ודשן והוא דרך משל על רוב הטוב והתענוג:

בשורי. כמו בשוררי שפירושו אויבי שמביטים לרעה, ומלת בשורי תואר ובא בשורק כמו נחלץ חושים: וטעם ותבט. תשמענה. כלומר ראתה בהם עיני ושמעה מהם אזני מה שחפצתי:

צדיק. המשילו לתמר ולארז לפי שהם גבוהים מכל האילנות ואמר בלבנון שהוא יער בארץ ישראל דבר על ההוה:

ישגה. יגדל ויפרח ועל רוב הגידול יאמר ישגה שהוא ענין הריבוי שהוא כמו שגיא כח שפירושו רב כח וכן תרגום רב שגיא:

שתולים. לפי שדמה הצדיקים לעצים, אמר שתולים במקום טוב והוא בבית ה' בחצרות אלהינו כלומר שתהיה ישיבתם שם תמיד כי שם יהיו החכמים והמורים, ואז בימות משיחנו יכרתו הרשעים וישארו הצדיקים כולם יהיו עוסקים בחכמה לדעת את השם: ושם יפרחו. כלומר יצליחו וירבו בחכמה: ואמר בבית ואמר בחצרות. כי הכהנים והלוים בבית וישראל בחצרות:

עוד. בימות המשיח יהיו ימי ישראל, ארוכים והימים שהם ימי הזקנה בעולם הזה אז יהיו כמו ימי הנערות ויהיו כמו נערים שיגדלו וירבו ויהיו דשנים ורעננים הפך הזקנים:

להגיד. אז יגידו כי ישר השם כי בזמן הזה לבות בני אדם פוסחים במעשי האל בראותם שלות הרשעים ויסורי הצדיקים, ובזמן העתיד בבא המשיח יצרפו ויתלבנו וישארו ככסף מזוקק ולא יהיה עוד שלוה לרשעים ולא צרה לצדיקים ואז יודו כל העולם כי ישר ה' וצורי כי אני בוטח בו. ואמר המשורר כי יאמרו הכל כי לא עולתה בו. וכל מעשהו באמונה ואז כשתרבה דעת בני אדם יגלה זה הסוד למה היה כן בעולם הזה שלוה לרשעים וצרה לצדיקים, וכתוב עלתה בלא וי"ו וקרי עולתה והענין אחד אלא שהכתוב על דרך נחי העי"ן הנעלמים, ואף בזה השורש באו מהם עלומי הוי"ו כמו ועולתה קפצה פיה והקרי כמשפט זה השורש שהוא בוי"ו: