**ביום אשר שברו אויבי היהודים.**רוצה לומר שכבר קוו אויבי היהודים לשלוט בהם ביום הזה במה שנתן להם רשות להרגם ולא נתן רשות ליהודים להנקם מהם והנה היה הענין בהפך רוצה לומר שכבר ישלטו היהודים המה בשונאיהם וזה כי ליהודים נתן רשות להקהל לא לאויבי היהודים ומזה הצד היה ליהודים שולטנות על אויביהם והוא מבואר שאויביהם לא היו כל העמים אשר הם בהם כי לא יתכן שיתן להם אחשורוש רשות להשחית כל עמו ולזה הוא מבואר שלא נתיישר זה אלא כנגד העמלקים כי הם היו צוררי היהודים מקדם ומדור דור:

ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן. ידמה שנתבאר לה שנשארו שם עדיין מאויבי ישראל כי שם היו גדולי אומת עמלק ולזה בקשה זה מהמלך עם שכוונתה היה לתלות עשרת בני המן כדי שייראו האנשים הנותרים לעשות כן:

על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות. לפי ששושן היתה מוקפת חומה רצו שינהגו כל הערים המוקפים חומה כמנהג שושן להזכיר זה הנס הנעשה שם כי שם היה השרש והראש כמו שנתבאר במה שקדם ושם היו גדולי העמלקים ושריהם ולזה היו עושים את יום חמשה עשר באדר יום משתה ושמחה כי בו נחו מאויביהם. ואולם היהודים היושבים בערים שאין להם חומה היו עושים את יום ארבעה עשר משתה ושמחה כי בו נחו מאויביהם. ולפי שכבר נתבאר בספר יהושע הערים שהיו נקראים אז ערי הפרזי והיתה התקנה הזאת נמשכת לכל עיר שנקראת עיר פרזית ידענו שבהם לבד ינהג דין ערי הפרזות כי הם אשר מדרכם להיות בלי חומה ואולם שאר העיירות שהיה מדרכם להיות בצורות אף על פי שאין להם חומה עתה אין דינם דין ערי הפרזי לזה הענין:

ימי משתה ושמחה. והנה הענין ביום משתה ושמחה היה לפרסם הנס. ולפי שבא התחלתו ע״י משתה בעזר הצור רצו לפרסם זה הענין שיהיה יום משתה וזה אמנם הוא לאכול ולשתות לשובע ואולם יקרא משתה מפני קביעות הסעודה על היין כי כן ראוי לזכר משתה אסתר ואחשורוש שנקרא משתה היין כמו שקדם והשמחה היתה להראות שכבר הפך להם הש״י זה היום מיגון לשמחה. והנה לא תמצא במה שקבלו היהודים עליהם ועל זרעם שיהיה נזכר יום טוב כי לא קבלו עליהם שיהיה זה היום יום טוב. ומשלוח מנות איש לרעהו תקנו גם כן להרבות השמחה שישלח כל איש לרעהו מנות והנה יהיה זה לכל הפחות שתי מנות משתי מינים ומתנות לאביונים זה יהיה לכל הפחות שתי מתנות לשתי אביונים:

וקבל היהודים את אשר החלו לעשות. רוצה לומר שכבר קבל כל אחד מהיהודים את אשר החלו לעשות מעצמם והוא לעשות היום אשר נחו בו מאויביהם יום משתה ושמחה רוצה לומר מה שכתב מרדכי עליהם לשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים עם מה שהחלו לעשות הימים ההם יום משתה ושמחה. והנה לא קבלו עליהם לעשות יום טוב בעתיד כי במה שכתב מרדכי עליהם לא תמצא שיהיה יום טוב ואולם נשתעבדו לשלוח מנות איש לרעהו ולתת מתנות לאביונים אף על פי שלא החלו לעשות כן:

ובבואה לפני המלך. רוצה לומר כי בבא אסתר בפעם השנית לפני המלך אמר המלך שעם קיום הספר הראשון ישוב על ראש המן כפי מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים וזה אמנם היה באופן שזכרנו:

ע"כ קראו לימים האלה פורים. הנה ביאר למה נקראו הימים אלה פורים ואמר שעל כן על כל דברי האגרת הזאת ומה שראו על ככה ומה שהגיע אליהם קיימו וקבלו היהורים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם קבלה וקיום שלא יעבור ולא יסור להיות עושים את שני הימים האלה ככתבם שכתב מרדכי עליהם והוא שיהיו ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים וכזמנם והוא שיעשו אותו הפרזים ביום י״ד והמוקפים ביום ט"ו ויתמידו לעשות כן בכל שנה ושנה. והנה אמר על כן על כל דברי האגרת הזאת וגו' כי כל הספור התיישר אל הגעת הנס לישראל והנה מה שראו על ככה הם הדברים שנתחדשו מפני אלו הדברים הנזכרים בזאת המגלה אשר היו קצתם סבה ליראם ולבהלם ומה שהגיע עליהם הוא הנס הנעשה להם בסוף:

והימים האלו נזכרים ונעשים בכל דור ודור. הנה זאת הזכירה אינה בלב כי הוא בלתי אפשר שנתמיד לזכור כל זה אבל היא זכירה בפה ע״ד אמרו זכור את יום השבת וכן הענין באמרו וזכרם לא יסוף מזרעם. ולפי שפרסום הנס הזה לא ישלם כי אם בזכירת על כל דברי האגרת הזאת כמו שיתבאר בזכירתינו תועלת זאת המגלה ידענו שזכירת הימים האלה תהיה בקריאת זאת המגלה בכללה על הסדר. ולפי שאמר משפחה ומשפחה ידענו שהכל חייבין בקריאת המגלה כהנים לויים וישראלים. ולפי שאמר למעלה שכבר קבלו זה על כל הנלוים עליהם ידענו כי נשים ועבדים חייבין בקריאת מגלה ובימי הפורים האלה ככתבם וכזמנם:

לקיים. את ימי הפורים:

הזאת השנית. היא האגרת הנזכרת עתה ובסמוך אחר זה:

לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם. אחשוב כי אמרו בזמניהם ירצה בו בי״ד ובט״ו כי הם זמני שני הימים האלו רוצה לומר יום י״ד בכפרים ויום ט״ו בעיירות. ולפי שאמר וכאשר קיימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם והם צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיו לבית ישראל לששון ולשמחה באלו ארבעת הצומות ידענו שהנשים מחויבות וידענו גם כן שהנשים מחויבות בקיום ימי הפורים:

ומאמר אסתר קיים דברי הפורים האלה. ר״ל כי מפני מאמר המלכה וצוואתה היה קיום ישראל דברי הפורים האלה: