ויהי לדרוש אלהים בימי זכריהו המבין ביראת. וכן כתוב בכ"י וכן נמצא בירושלמי (סוטה פ"ט ה') בכתובים דפוס נאפולי וכן תרגם המתרגם דמליף בדחלתא דה' (וכן נראה שהיה גורס רש"י):

האלהים. ר"ל שכבר היה עסקו לדרוש אלהים בימי זכריהו שהישירו אל זה כי היה חכם ומבין ביראת האלהים ובימי דרשו את האלהים הצליחו ה' יתברך:

והמעונים. ידמה שהם העמונים וכן הענין בדומה לו הנזכר בראש זה הספר (א' ד' מ"א) באמרו המעונים אשר נמצאו שם:

ויעש בירושלם חשבונות מחשבת חושב. ר"ל שכבר עשה אומניות נפלאות מעשה אומן להמציא כלים יפות בהם לירות חצים גדולים מאד ואבנים גדולות:

וכחזקתו גבה לבו עד להשחית. ר"ל כאשר התחזק מאד במלכותו בזה האופן שזכר גבה מאד לבו עד שהשיאהו לבו להשחית חק התורה ורצה לקחת לו כתר כהונה ולזה בא להקטיר על מזבח הזהב:

ולא לך לכבוד מה' אלהים. ר"ל אין זה הדבר שעלה בלבך לעשותו לך לכבוד מאת ה' כאלו רצה בזה כי כבר ישיגהו על זה ממנו עונש ובזיון:

ויזעף עזיהו. ר"ל שכעס עם הכהנים ובעת כעסו נגעו ה' יתברך וזרחה הצרעת במצחו והוכרח לצאת משם במהירות כי נגעו ה':