אמרו בגמרא אור ומלח ומקח ותרומה ושבת וחצר ובית שמירה כולם טובלים ענינו שכל אחד מאלו קובעת למעשרות ואסור לאכול קצת מאלו עד שיעשר והכובש זה שישרה אותם במלח ומים:

המכמן בעפר כמו הטומן כי כן המנהג לעשות בפירות שאינן מבושלות להטמין אותם בעפר כדי שיתרטבו ויתבשלו:

והמטבל. ענינו שיטבול במלח ויאכל:

ואמרו פטור רוצה לומר כי זאת הטמינה בארץ אינה כמו הכבישה ולא הטבילה במלח כמו המליחה שנאמר נקבע למעשר אלא פטור מלעשר ומותר לו לאכלו עראי:

שיצא השרף רוצה לומר שיצא הליחה הדומה לחלב:

המקפה לתבשיל. ר"ל הלוקח יין לעשות ממנו מרק לתבשיל ומקפה הוא מרק ובתנאי שיהיה אותו תבשיל צונן וכן אמרו בגמרא תפתר בתבשיל צונן אבל לבשל היין אסור כמו שאמרנו שהאש קובעת למעשר:

ואמרו ולקדרה חייב ואפי' אין שם לא תבשיל ולא אש כי הטעם מה שזכרנו:

ובור שם לאותה החפירה שהיין או שהשמן יורדין שם:

כבר אמרנו כי שבת קובעת למעשר ומאחר שעבר עליהם שבת אסור לאכול מהם עד שיוציא מהן המעשרות:

כלכלת שבת. אמרו בגמ' בתאנה המיוחדת לשבת וענינו כי כשיש לאדם אילנות מנהגו לעולם לאכול מפירותיו בשבתות ולוקט מאותו אילן כלכלה אמרו בית הלל שכיון שאותן הפירות מוכנות לשבת ושבת קובעת שנקבעו למעשר ואסור לו לאכול מהן עד שיעשר וכמו כן אמר ר' יהודה שאם לקט כלכלה לשלוח לחברו לאכול בשבת ואע"פ שלא שלחן אסור לו לאכול מהן עד שיעשר כיון שזמנן לשלחן כאילו שלחן הן חייבות במעשר ואין הלכה כרבי יהודה:

מעטן. שם המקום שמקבצים שם הזיתים עד שיתרככו ויהיו ראויות להוציא שמנן וכבר בארנו שהמלח קובע למעשר ולפיכך אם מלח ונתן לפניו חייב ורבי אליעזר חולק על סתם משנה ואמר מן המעטן הטהור חייב וכבר בארו בגמרא דברי ר"א ואמרו כי כוונתו באמרו מן המעטן הטהור חייב שיהיה האדם טמא והזיתים טהורים וכיון שלקח מהן נטמא מה שלקח בידו ואינו יכול להחזירו א"כ אין האכילה אכילת עראי והוא חייב במעשרות ומן הטמא פטור שיהיו האדם והזיתים טמאים והוא יכול להחזיר המותר אחר אכילתו והרי היא אכילת עראי ולפיכך הוא פטור והלכה כסתם משנה:

בין על חמין בין על הצונן. עניינו בין שיהיה אותו היין שבתוך הגת מבושל או בלי מבושל דינם שוה וחכמים הלכו על העיקר כי החמין נקבעו למעשר כמו שבארנו שהאור קובעת והלכה כחכמים:

מקלף. מסיר הקליפה העליונה:

מנפח. מנער מיד ליד כמו מחליף מיד ליד אותן החטים כדי שיסור מהם הפסולת ונקראים השבלין המהובהבות באש מלילות כי המלילה בלשונם היא המעיכה והעשוי בין האצבעות וכפות הידים:

מתעשרת זרע וירק. ענינו שחייב במעשר הזרע והנכרת מן העלין:

השבת ג"כ נקרא בערבי אל שבת:

זרע וירק וזירין. פי' הזרע והעלין והגבעולין וזירין הם הגבעולין הנעשין בראשי קצת הצמחים שבהם היה הזרע ואלו הגבעולין נראין מאד לעין בשבת והם כמו שקדים ארוכים:

ושחלים נקרא בערבי חבא לשאר.

וגרגיר ג"כ בערבי גרגיר ובלע"ז אירוגה ואלו השני מינין מתעשרין זרע וירק ואפי' זרע אותם סתם ולא פירש כי כוונתו על הזרע בלבד והלכה כחכמים:

תמרות של תלתן ושל חרדל.הם פרח התלתן והחרדל:

צלף הוא בערבי אל נכר יש ממנו שהוא הפרח והוא נקרא תמרות ויש ממנו פרי יבש כעץ ויש ממנו עלין והוא הנקרא קפריסין ויש ממנו פרי מבושל כל צרכו ושמו הידוע אצלנו בל' ערבי פרוס אל נכר והוא הנקרא אביונות והלכה כר"ע לבדו: