הוא יבאר אלו המאמרים כולם אחד אחד:

It (i.e., the Mishnah) will explain all these segments one at a time.

הלולב נטילתו חובה מה"ת ביום הראשון בכל העולם ונטילתו חובה כל שבעת הימים במקדש בלבד וכן הוא לשון התורה ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים ואמר השם ולקחתם לכם ביום הראשון ואפי' בגבולין ומה שחייב שלא ליטול הלולב בזמן הזה בשבת ביו"ט הראשון כדי שלא נחדש דבר והוא כי אנו לא היינו נוטלין אותו בחו"ל ביום הראשון שחל להיות בשבת בזמן שבהמ"ק קיים לפי שלא היינו יודעים באמת ר"ח המכוון לקביעות ב"ד של א"י והדבר על הענין הראיה והעיבור שהוא בידינו אולי נחבר בו חיבור מיוחד לבאר בו מה שנסתר על רוב בני אדם ומה שחייב לאסור נטילת הלולב בשבת שבתוך החג אפי' במקדש גזירה שמא יטלנו בידו ויעבירנו ד' אמות ברה"ר ולא עשינו הגזירה ביו"ט הראשון כי מצותו כל כך חזקה עד שהיא חובה ואפי' בגבולין כמו שנתננו העיקר:

The taking up of the Lulav is an obligation from the Torah (Leviticus 23:40): “on the first day” throughout the world. But its taking up all seven days is an obligation only in the Temple. Because this is the intention of the Biblical verse (Leviticus 23:40): “and you shall rejoice before the LORD your God seven days,” and God stated (ibid.,): “On the first day you shall take [the product of hadar trees, etc.],” annd it comes as the received tradtion (see Tractate Sukkah 43a) that the first day and even in the provinces/בגבולין. And what they (i.e., the Rabbis) forced us that it(i.e., the Lulav/Etrog) is not taken up in this time on the first day of Sukkot when it falls on Shabbbat in order that we don’t make something new, because we would not take it up outside of the Land of Israel on the first day when it fell on Shabbat in the past because, we were not able to know exactly when the appropriate Rosh Hodesh fell for the establishement [of the New Moon] by the Bet Din of the Land of Israel. And the talk about the subject of the viewing [of the New Moon] and the leap year that is in our hands, it is possible that we would attach to it something special, we will explain what disappeared for most people. And what we were forced to prohibit the taking oup of the Lulav/Etrog on Shabbat within the Festival and even in the Temple, as a decree lest he carry it in his hands and cause it to pass through four cubits in the public domain (see Tractate Sukkah 42b). But we did not make this decree on the first day of the Festival because its commandment is stringent for it is an obligation, even in the provinces as we have explained (compare what Maimonides wrote regarding this in The Laws of Lulav, Chapter 7, Halakhot 13-18).

זו הערבה היא הלכה למשה מסיני ליטול ערבה מלבד הערבה שבלולב והיא מנהג הנביאים שהיו נוטלין אותה בלא ברכה ולא שמנו אותה שתדחה שבת ביו"ט ראשון מפני שלא יתפרסם עניניה אבל יאמרו מחמת הלולב שנטלו היום נטלו הערבה וג"כ לא שמנו אותה שתדחה שבת שבתוך החג שמא יאמרו כמו שערבה דוחה שבת כך ידחה הלולב וכבר ביארנו כי לולב אינו ניטל בשבת שבתוך החג אבל שמנו אותה שתדחה שבת כשתחול ביום השביעי כדי שיתפרסם זכרה ויודע שהיא חובה וכן אמרו כדי לפרסמה שהיא מה"ת ובכאן לא נחוש שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר לפי שענינה מסור לב"ד ושלוחי ב"ד בקיאין הם:

This willow is a usage dating from Moses as delivered from Sinai/traditional interpretation of a written law, in that the will is taken outside from the willow that is in the Lulav. And it was the custom of the prophets to take it up without a blessing. But they did not say that it supercedes the Sabbath on the First Day of the Festial because the matter is not recognized/known other that they would say that on account of the Lulav was taken today, it is taken. And also, they (i.e., the Rabbis) did not say that it would supercede the Sabbath that is within the festival (i.e., during the Intermediate Days) lest that would say that just as the willow supercedes Shabbat, so also it would supercede the Lulav. And we have already explained tha thte Lulav is not taken up on the Sabbath that is within the Festival and therefore they (i.e., the Sages) stated that Shabbat should supercede if it (i.e., the holiday) fell on the seventh day in order to publicize it and they knew tha tit is an obligation and as usch stated that in order to publicize it that it is from the Torah (see Tractate Sukkah 43b). And they did not teach it/ולא חשנו here lest he carry it four cubits in the public domain because it is was transmitted to the Bet Din and to the agents of the Bet Din that they fulfil.

אני משמות הש"י וכמו כן בדפו"י הגי' הוא והו. כך אמרו המפרשים לגמ' ואני אומר שהוא קורא ורומז למה שאומר ראו עתה כי אני אני הוא שזה הפסוק בא בשמירת ישראל וישועתם וכאילו אמר אתה שאמרת ראו עתה כי אני אני הוא הושיעה נא כמו שהבטחתנו ומקצת הגאונים אמרו שהוא רוצה בו מי שאני והוא בצרה הושיעה נא וזה על דרך הפשט והוא אמר יתעלה עמו אנכי בצרה:

אני – is from the names of the Holy One, Blessed be He. And similarly, "הוא" , this is what the expounders of eh Talmud (compare Rashi, Tractate Sukkah 45a). But I state that he reads and intends to whom he stated: “I, I am he,” for that which is written is stated in the victory of Israel and their salvation, like those, he will say, you who states (Deuteronomy 32:39): “See, then, that I, I am He, [There is no God besides Me].” Save us as you you have promised us. And there are those from the Geonim that stated that our subject is that whenever that I and He are in trouble, save us (compare the Tosafot, s.v. אני והוא). And this is via metaphor and it is what is said, may He be exalted and beautified (Psalms 91:15): “I will be with him in distress.”

ר' יוחנן אומר כפות תמרים אחת ללולב ואחת למזבח ואסור לאכול האתרוג בשביעי כי העיקר אצלנו כיון שנאסר מקצת היום נאסר כולו ולפיכך אמר התינוקות כי אינם מדקדקים באיסור והיתר. ואין הלכה כר' יוחנן בן ברוקא:

Rabbi Yohanan ben Beroka says; "כפות תמרים"/the branches of palm trees (Leviticus 23:40), one for the Lulav and one for the altar (see Tractate Sukkah 45b – for he holds the concept of אם למקרא/the traditional reading – vowels – must guide us, whereas the Sages hold that the word is written defectively, i.e., כפת תמרים). And it is forbidden to eat the Etrog on the Seventh Day [of Sukkot] because the general principle among us is that since it is forbidden for part of the day, it is forbidden for the entire day. And therefore, it (i.e., the Mishnah) states: "התינוקות" who are not exacting in what is permitten and what is forbidden (see Tractate Sukkah 46b). But the Halakha is not according to Rabbi Yohanan ben Beroka.

אמר הש"י והיית אך שמח אמרי' לרבות יו"ט האחרון לשמחה:

God said (Deuteronomy 16:15): “And you shall have nothing but joy.” And they (i.e., the Sages) said that to include the last day of the Festival for joy (Tractate Sukkah 48a).

החוטם שהיה בספל המים היה דק יותר מאותו שהיה בספל היין כי יינם היה עב יותר מן המים ור' יהודה אומר לוג של מים בלבד היה מנסך כל שמנת ימי החג וניסוך המים בחג הלכה למשה מסיני ויש לו רמזים נסתרים בתורה ואותן שאינן מאמינין בתורה שבעל פה אינן מאמינים בניסוך המים ולפיכך כשניסך זה המים על רגליו רגמוהו כל העם באתרוגיהם לפי שהיה צדוקי שאינו מאמין בניסוך המים:

The nipple of the bowl of water was narrower than that of the bowl of wine, because their wine was thicker than the water (see Tractate Sukkah 48b). Burt Rabbi Yehuda states that only a LOG of water should be poured as a libation all eight days of theFestival. And the water libation on the Festival [of Sukkotr] is a usage dating from Moses at Sinai/traditional interpretation of a written law (see Tractate Sukkah 44a)’ and there are secrets hints of this in Scripture (see Tractate Shabbat 103b and Tractate Taanit 2b) and those who don’t believe in the received tradition do not admit to this. And therefore, when :"מסך מים על רגליו רגמוהו כל האם באתרוגיהם" - because he was a Sadducee who didn’t hold by the water libation ceremony.

Just as one requires that it (i.e., the golden jar) was not sanctified [for Altar Service], for it had been sanctified, meaning to say, from the service vessels [of the Temple] and they thought that it was for the sanctification of the hands and feet, they filled it and sanctified their ahnds and feet from it (this is not according to the commentary of Rashi on Tractae Sukkah 50a, s.v., חזקיה), and there for, this specific arched, pouched vessel/wine jug is for weekdays.