זה הסדר אינו אלא בשבע אחרונות:

This arrangement (i.e., bringing to the Ark to the open spaces of the town and placing upon it putting wood ashes upon it, etc.) is not operative other than in the seven last fasts.

ביתו ריקן רוצה לומר ריקן ממזונות וריקן מעבירות. והאיש הראוי למנותו קודם לכל אדם הוא מי שהוא רגיל בתפלה ולדבר על ראש הקהל ואח"כ שיהיה זקן ויש לו נעימות קול וזה בכל שליח צבור. ומוסף עליו זה שמדבר בו בזה המקום שיהיה מטופל כלומר בעל בנים וביתו ריקן שלא יצא עליו שם רע בילדותו כדי שיתרצו אליו לבות בני אדם ויקבלו כולם דבריו ברצון. ואלו השש ברכות הם נאמרים אחר גואל ישראל וקודם רופא חולים:

ביתו ריקן – it (i.e., the Mishnah) wants to state that it is empty of food and empty from sin (see Tractate Taanit 16b). But the first condition for a person that they appoint [to be the leader of prayer] is that he is accustomed to be the emissary of the congregation (i.e., prayer leader/Cantor) and to speak before the community, and afterwards his seniority and the pleasantness of his voice, when is this said? With regard to each emissary of the congregation; it (i.e., the Mishnah) adds upon him here that he will have children and that his house was empty [of means] (i.e., that he is poor), and certainly also that he did not have a bad reputation throughout his youth in order that the heart of the entire congregation would turn to him and that everyone will receive his words favorably. And these six blessings are recited [the blessing], “who redeems Israel” but before [the blessing] “who heals.”

הזכרונות והשופרות כמו שקדם זכרם בראש השנה (פ"ד הל' ז) ר"ל שלא יאמר זכרון של יחיד ולא זכרון של פורענות והלכה כרבי יהודה:

The prayers of Remembrance/Zikhronot and the Shofarot/Sounding of the Shofar are like that which was explained in [Tractate] Rosh Hashanah (regarding the special prayers added to the Musaf service) meaning to say, that he should not recite an individual [prayer of] Remembrance nor a Remembrance of Retribution (see Tractate Taanit, Chapter 4, Mishnah 7). But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda (see also The Laws of Fasts, Chapter 4, Halakha 5).

אמרו על השביעית רוצה לומר השביעית מן הברכות שהוסיפו עליהם לפי שכבר אמר שש ברכות בלבד הוא מוסיף. והוא כי הוא מוסיף אגואל ישראל תוספות וחותם בה מי שענה את אברהם בהר המוריה וכו' עד גואל ישראל. ולפי שמנה גואל ישראל ברכה אחת מפני התוספת שהוסיף בה וקראה ראשונה היו כולן שבע ברכות גואל ישראל שהיא מכלל שמנה עשרה והשש שהוסיפו:

It is stated [in the Mishnah]: "על השביעית" - meaning to say, the seventh of the blessings that he added to them (i.e., the blessings of the Amidah), for it said already that one adds only six blessings, but he adds an additional [blessing] at [the blessing of] “who redeems Israel, and concludes it [with the words]: “He who answered Abraham on Mount Moriah,” etc., but since he counted [the blessing] “who redeems Israel” as one on account of the additional [blessings] that he added to it, and called it the first [of them], it became seven blessings, “He who redeems Israel” which is included within the Eighteen Benedictions (though there are really nineteen blessings on weekdays) and the six that he added (see Tractate Taanit 16b).

רוצה לומר שער המזרח של הר הבית ושער המזרח של עזרה והלכה כחכמים:

Meaning to say the Eastern Gate of the Temple Mount and the Eastern Gate of the [Temple] court. And the Halakha is according to the Sages.

כבר קדם בסוף סוכה שמשמרות כהונה היו ארבעה ועשרים משמרות והיו עובדין משמר בכל שבוע על הסדר בכל משמר בתי אבות היו עובדין גם כן בתי אבות באותו משמר כל אחד ואחד יומו: ואמרו אנשי בית אב רוצה לומר כל הבית אב שהיתה עובדת אותו היום והיו מקילין עליהם בתענית מפני העבודה כדי שלא יחלשו גופם והלכה כחכמים:

It was already explained at the end of [Tractate] Sukkah that the divisions of duty of the Kohanim were twenty-four [in number], each division of duty serves a week according to the order. And in each division of duty are subsections/priest’s division that serve in the same division of duty in turn. And that which it (i.e., the Mishnah) states: "אנשי בית אב", meaning to say that family that works on that day, we are lenient with it in regard to the fast because of the Service in the Temple in order that their bodies are not weakened. And the Halakha is according to the Sages.

מה שאסרו היין על אנשי משמר ביום ההוא דבר תמידי והטעם שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב ויבואו אנשי משמר ויסייעו אותם. ועל אנשי בית אב אסור כל זמן עבודתם לפי שהן עוסקין בעבודה. וכבר ידעת איך אסר הכתוב לעשות שום דבר מעניני המקדש בשכרות והוא שנאמר יין ושכר אל תשת וגו' (ויקרא י) והמעמד הוא מישראל ועוד יתבאר ענינו בסוף זו המסכת ואסור התגלחת על אנשי משמר ואנשי מעמד כל ימי עבודתם הטעם בזה כדי שלא יכנסו כשהן מנוולים כמו שהוא אסור בחולו של מועד:

The prohibition of drinking on the "אנשי משמר"/the men of the division of duty during the day is constant and the reason is lest the Service becomes weighty on the men of the subsections/priest’s division and the men of the priest’s division will come and help them. And on men of the "אנשי בית אב" /subsection/priest’s division all the time that they are clearing the altar [of ashes], because they are busy with the Divine Service (see Tractate Taanit 17a), and you already know that the Torah forbade engaging in any matter from the matters of the Temple while drunk, as it states (Leviticus 10:9): “Drink no wine or other intoxicant, [you or you sons, when you enter the Tent of Meeting, that you may not die].” But the post (i.e., a corresponding division in the country towns, answering to the divisions of the Kohanim and Levites), which is from the Israelites, and its matter will be explained at the end of this Tractate. And the reason that cutting the hair is prohibited on the men of the Divisions of Duty and the men of the post [in the country towns] all the time of their duty in order that they would not enter to their work when they are repulsive, like the reason of its prohibition during the Intermediate Days of the Festival (see Tractate Moed Katan 14a).

היתה אצלם מגילה והיו קורים אותה מגילת תענית והיה כתוב בה ימים ידועים מחדשים ידועים שעשה עמהם השם ניסים ונתבטלו מהם הצרות והיו משבחים אותן הימים מהן ימים כמו שזוכר באותה מגילה שהיו אסורין בהספד ומהן ימים שהם אסורין בתענית וכבר בטלה אותה מגילה ואינן אסורין בהספד ובתענית אותן הימים עצמן כל שכן לפניהם ולאחריהם והוא אמרם בטלה מגילת תענית מלבד פורים וחנוכה שהם אסורים בהספד ובתענית ולפניהם ולאחריהם מותר:

They had a scroll with them, which was called, "מגלת תענית" and it was mentioned in it certain days during certain months that God did for them miracles, and cancelled from them religious persecution, and therefore, they would honor those days, from them days that were mentioned in that Scroll where it was prohibited to offer eulogies, and from them that are mentioned in it is prohibited to fast, and they already cancelled all of them, but eulogies and fasting are not prohibited on those days themselves, all the more so on the days before them and after them, and it states regarding them [in the Mishnah] that the Scroll of Fasting has been cancelled (see Tractate Rosh Hashanah 18b) except for Purim and Hanukkah in which eulogies and fasting are prohibited but before and after them, it is permitted.

להפקיע השערים ליקר שערי המזונות מפני שאומר דלת העם לולי הצורך הגדול למטר לא היו מתענין קודם השבת ואין הלכה כרבי יוסי:

להפקיע את השערים (to raise prices arbitrarily/unsettle the market) – The market will be unsettled, and the prices will rise, because the sellers (i.e., the shopkeepers that engage in business transactions) would say, were it not for the great need for rain, we would not decree a fast close to the Sabbath. But the Halakha is not according to Rabbi Yossi (see The Laws of Fasts, Chapter 3, Halakha 3)

ואם התחילו אין מפסיקין רוצה לומר אם התחילו להתענות שעה א' אין מפסיקין התענית אלא שמשלימין היום: ואמר ר' מאיר מודה היה שאין משלימין רוצה לומר שמתענין קצת היום ואוכלים קצתו. וכן תשעה באב שחל להיות ערב שבת מתענין קצת היום ואוכלין בסוף היום מפני כבוד השבת ואין הלכה כרבי מאיר אלא אם התחילו מתענין ומשלימין. אבל תשעה באב שחל להיות ערב שבת מתענין לכתחלה ומשלימין. ותשעה באב לא יחול בערב שבת אלא כשהיו עושין על פי הראיה אבל לא בחשבון העבור שהוא בידינו היום:

אם התחילו אין מפסיקים – It (Rabban Gamaliel) wishes to state that if they began observe one fast, they don’t stop the fasting but rather they fast on that Rosh Hodesh or except for it (see The Laws of Fasting, Chapter 1, Halakha 7). And what Rabbi Meir stated: "מודה היה שאין משלימין", he means to say that they fast part of the day and eat at its conclusion, and similarly, the Ninth of Av that occurs on Friday, they fast part of the day and eat at is end because of the honor of the Sabbath (note: This cannot happen today, given the way the Jewish calendar has been fixed since the days of Hillel II in the fourth century CE). But the Halakha is not according to Rabbi Meir, but if they began to fast, they complete the fast. But the Ninth of Av that occurs on Friday, they fast ab initio and complete it, but Tisha B’Av does not occur on Friday unless they made it based upon the sighting [of the New Moon] and not according to the calculations of the intercalation that we have in our hands today.