שיעור זו המשנה כך בשלשה פרקים הכהנים נושאים את כפיהם בכל תפלה ויש מהם ארבעה פעמים ביום והוא יום הכיפורים ומקצת המעמדות כמו שיתבאר כי בתענית אין בהם תפלת מוסף אבל במעמדות היו מתפללין תפלה יתירה בכל יום והיא נקראת מוסף וזכור תמיד זה העיקר [ועי' ברע"ב בפרקין מ"ד ד"ה חזר רע"ק וכו']. וכל זה דעת ר' מאיר אבל רבי יוסי אומר נשיאות כפים בשחרית ובמוסף ובנעילה אבל במנחה אין הכהנים נושאים כפיהם. וטעם מחלוקתם כי העיקר אצלנו שכהן שכור לא ישא את ידיו ויברך שנא' (דברים י׳:ח׳) לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו וכאשר היתה אסורה העבודה בשכור כמו שנתבאר בתורה (ויקרא י) כמו כן אסור לשכור לברך. והכל מודים כי בכל הימים מלבד אלו שלשה פרקים אין נשיאות כפים במנחה לפי שהוא עת ידוע לשכרות ורוב בני אדם שכורים ונחוש שמא ישא ידיו והוא שכור. ועוד יתבאר לך כי אנשי מעמד אסור להם לאכול ביום ארבעה ימים בשבוע. ור' מאיר אומר כי אלו שלשה פרקים שנסתלק' מהם חשש השכרות ישאו הכהנים ידיהם בכל תפלה. ור' יוסי אומר תפלת מנחה שמתפללין בכל יום גזרינן שמא אם נתיר להם נשיאות כפים במנחה באלו השלשה פרקים יעשו גם הם כן בשאר ימים שאפשר בהם השכרות ותפלת נעילה שאינה אלא ביום שהשכרות בו אסור נושאין כפיהן ולא גזרינן והלכה כרבי יוסי. ונתיר היום לכהנים ביום תענית נשיאות כפים במנחה מפני שהן מאחרין תפלת המנחה וכאילו היא תפלת נעילה:

The subject of this Mishnah is regarding the three periods [in the year] that Kohanim lift up their hands [in blessing the people] in each service, and there of those four times during the day (see Tractate Taanit 26b), and it is on Yom Kippur and some of the lay posts, as will be explained. Because there are isn’t the Musaf prayer on fast days, but in the lay posts they would recite an additional prayer on each day, and it also was called Musaf, and this general rule was remembered . And all of this is the opinion of Rabbi Meir. But Rabbi Yossi states that there is the raising of palms [of the priests] at Shaharit/the Morning Service, at Musaf/the Additional Service, and at Neilah/the Concluding Service. But the Kohanim do not raise their hands at Minha/the Afternoon Service, and the reason for their dispute is because with us is the general rule that an inebriated Kohen should not raise his palms and bless [the people], for [God] surely states, may His name be exalted, (Deuteronomy 10:8): “to stand in attendance upon the LORD, and to bless His name,” in the same manner that Divine Service is prohibited to someone who is drunk, as will be explained in Scripture (see Leviticus 10:9), so also, he should not bless when he is drunk. And everyone agrees that on the other days except from these three periods, they do not raise their hands at Minha/the Afternoon Service, because it is a time that is known for drunkenness/inebriation, and most people then are drunk and we are concerned lest he raise his hands [in blessing the people] when he is drunk. And it will be explained to you that it is forbidden for the men of the post (i.e., division of popular representatives deputed to accompany the daily services in the Temple with prayers; also, a corresponding division in the country towns, answering to the divisions of priests and Levites) to eat on during the day on four days of the week. Rabbi Meir states that on these three periods when the fear/suspicion of drunkenness is removed from them, the Kohanim would raise their hands [to bless the people] at each service. But Rabbi Yossi says that the Minha/Afternoon Service that we recite every day, we make a decree, lest if we permit them the raising of the palms [in blessing the people] at the Minha/Afternoon Service during these periods, they will act likely in the rest of the days [of the year] when there is the suspicion/fear of drunkenness. But the Concluding Prayer/Neilah which is not [recited] other than on the days when they don’t have inebriation, they raise their palms and we don’t make a decree. And the Halakha is according to Rabbi Yossi. And that which we permit today for Kohanim to raise their hands [in blessing the people] at the Minha/Afternoon Service because we recite the Minha/Afternoon Service late, it is really like the Neilah/Concluding Prayer (see Tractate Taanit 26b and also the Laws of Raising the Palms, Chapter 14, Halakha 32).

כבר נתבאר לך מזה הלשון כי מלת מעמד כוללת משמרת כהונה ולויה ואנשי אותו מעמד והיו אנשי מעמד ההם שלוחי ישראל כולם והיה דעתם וכוונתם כולם להתעסק בעבודה ובתפלה ולא היו מתעסקין בעסקיהם והיה לבם ומחשבתם בקרבנות וכשהיה מגיע זמן המעמד כל מי שהיה מהם מאנשי אותו מעמד קרוב מירושלים היה נמצא במקדש בשעת הקרבת הקרבן עם הכהנים והלוים שבאותו משמר ומי שהיה רחוק מירושלים היו מתכנסים בבתי כנסיות שלהם ומתפללין וקוראין כמו שנזכר והיו מתעסקין בעבודת השם כל אותו השבוע שהיה המשמר שלהן בתפלה ובקריאה ותענית כמו שיתבאר והיו קורין מעשה בראשית לפי ששלימות המציאות בעבודה ואין אצלנו עבודה אלא עם הקרבנות וכן אמרו אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ:

And here will be explained to you from this language that the word "משמר" includes the priests of the division of duty of priests and Levites and the [Israelite] men of that post (i.e., corresponding to every guard was a post of priests, Levities and Israelites stationed in Jerusalem), and these men of the post are the representatives of all of Israel and it was their intention and their purpose was the engagement in the Divine Service and prayer and they are not engaged in their own matters, and that their minds and their thoughts are on the sacrifices, and when the time arrives for the post, everyone who was part of them from the men of that post who are close to Jerusalem will go up to Jerusalem and he will be found in the Temple at the time of the offering of the sacrifice with the Kohanim and Levities that are in that division of duty, but whomever was distant from Jerusalem gather in the synagogues in their cities and pray and read [from the Torah] like it says [in the Mishnah], and they will be engaged om the Divine Service that entire week which is their division of duty in prayer and fasting as will be explained. And they read the Creation story, for the fulfillment/completion of the reality is the Divine Service, but the Divine Service among us is nothing other than the sacrifices (see Maimonides’ commentary on Tractate Avot, Chapter 1, Mishnah 2 and Tractate Yoma, Chapter 5, Mishnah 1), and such it is said (see Tractate Taanit 27b and Tractate Megillah 31b) that were it not for the sacrifices, the heaven and dearth would not have been established. And the men of the non-priestly watch/ post/מעמד would fast four days during the week from Monday until Thursday, but they do not fast on Fridays (i.e., the eve of the Sabbath) because of the honor of the Sabbath. And also not on Sundays in order that they don’t depart from the rest of the Sabbath and its joy to engage in fasting and become weakened.

היו קוראין בספר תורה בשחרית ובמוסף רוצה לומר בתפלתם היתירה שהיא מוסף שלהם אבל במנחה היו קורין על פיהם:

They would read from the Torah scroll at Shaharit/the Morning Service and at the Musaf/Additional Service, meaning to say, at their additional services which is their Musaf, but at Minha/the Afternoon Service, they would read by heart.

And it is stated in the Mishnah: "נכנסין"/they assembled – meaning to say, to the synagogue. And the knowledge of which portion they would read, whether by one person and which [portion’ would be read by two people and how the order of the Reading is done will be explained in Tractate Megillah (Chapter 4, Mishnah 1).

יום שיש בו הלל בלי מוסף הם ימים של חנוכה ולפי שהם מדברי סופרים עשו להם חיזוק ודחו המעמד מתחילת היום. ויום שיהיה בו קרבן מוסף ידחה מעמד ממוסף פירוש מתחלת מוסף שלהם ומתפלה שניה חוץ מתפלת מוסף. ואמרו במה שקדם שאנשי מעמד קורין במוסף מורה שיש מעמד במוסף וכבר בארנו כי ענין תפלתם היא הנוספת המיוחד' באנשי מעמד ושאנשי מעמד היו מתפללין תפלה יתירה בכל יום והיא נקראת מוסף. וביום שיש בו תפלת מוסף לכל העם בכלל תדחה הקריאה באותה תפלה היתירה ובתפלת מנחה ואין קורין אלא בשחרית ובנעילה. ומזו ההלכה יתבאר לך כי אנשי מעמד היו מתפללין תפלת נעילה בכל יום והלכה כבן עזאי:

יום שיש בו הלל – without [the recitation of Musaf], are the days of Hanukkah, because they (i.e., the celebration of Hanukkah) were from the words of the Soferim who made them as stringent measures for the protection of the Law and they nullified the non-priestly watch of the Morning Service (see Tractate Taanit 28a). ויום שיש בו קרבן מוסף /on a day when there is a Musaf sacrifice, they would suspend/make inoperable the non-priestly watch from the Musaf service, meaning from their Musaf prayer, and from other prayer other than/besides the Musaf prayer, and what was stated above that the men of the non-priestly watch/post recite the [Torah readings] for the Musaf [sacrifice] , that implies that there is a non-priestly watch for Musaf, we have already explained that this matter is the additional and special prayers for the non-priestly watch, because the men of the non-priestly watch would recite an additional prayer on every day and it is called Musaf, but on a day when there is the obligation of the Musaf prayer for the entire world, they don’t recite an additional prayer nor at the Afternoon Prayer, and they don’t read [from the Torah] other than in the Morning Service and at the Concluding Service/Neilah. And from this Halakha, it will be explained to you that the men of the non-priestly watch would recite the Neilah/Concluding Service prayer on each day. And the Halakha is according to Ben Azzai.

תדע כי אחד בטבת מכלל ימי חנוכה ולפיכך הוא יום הלל לא מפני שהוא ר"ח דהלל בראש חדש אינו חיוב לא ליחיד ולא לצבור לפי שהוא מנהג ועל הצבור לקרותו בדילוג ויחיד לא יתחיל ואם התחיל גומרו ואם היה יום ר"ח יום הלל לא היה באחד בניסן מעמד ועיקר קרבן העצים הזה כי המשפחות המנויות היו קובעות להם לכל משפחה ומשפחה יום ידוע להביא להם עצים לאש המערכה באלו הזמנים הידועים וביום שהיה יומם הידוע היו מקריבין קרבנות נדבה וזהו קרבן העצים והעתים המזומנים הכתובים בעזרא (נחמיה י, לה):

You already knew that the first of Tevet is within the [eight] days of Hanukkah and therefore, it ibecomes a day [for the recitation] of Hallel, not because it is Rosh Hodesh/the New Moon, because the Hallel of Rosh Hodesh is not obligatory, neither for an individual nor for the community, but rather it is a custom for the community to recite it with omissions (i.e., without reciting Psalms 115:1-11 and 116:1-11), and an individual should not begin [to recite it] but if he began, he should complete it (see Tractate Taanit 28b and the Mishneh Torah, Laws of Megillah and Hanukkah, Chapter 3, Halakha 7), for if Rosh Hodesh were a day [for the recitation] of Hallel, there would be no non-priestly watch on the first of Nisan. And this basis is the sacrifice of the wood that these families who are appointed, they arranged among themselves according to turn for the bringing of wood to the fire of the pile of wood on the altar in the Temple on these known times. And on the day that their turn occurred, they make freewill sacrifices, and this is the sacrifice of wood which is mentioned in Ezra (actually, Nehemiah 10:35 – as Ezra is known as “Second Ezra – which is implied in Tractate Bava Batra 14b and see also Tractate Megillah, Chapter 2, Mishnah 4).

זה הדין הוא בשני תנאים האחד שתהיה סעודה המפסיק בה והשני שתהיה אותה האכילה אחר חצי היום אבל אם אכל קודם חצות סעודה המפסקת או אחר חצות ודעתו לאכול פעם אחרת מותר לו לאכול בשר ולשתות יין ומאמר רבן שמעון בן גמליאל שאמר ישנה רוצה לומר שישנה מנהגו לגרוע כלומר שיגרע מרבוי המאכל והמשקין ואין הלכה כר' יהודה.

This law has two conditions. The first is that the meal that he stops eating with, the second is that this meal shold be after midday, but if he at prior to noon, even if it was his intention to conclude eating with it, or after noon, and his intention is to eat more a second time, it is permitted for him to eat meat and to drink wine (see Tractate Taanit 30a), and that which Rabban Shimon ben Gamaliel said [in the Mishnah]: "ישנה" /that he should make some variation, meaning to say, he should vary his routine/custom to exclude [eating],meaning, that he should lessen the overeating and drinking. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.

And it is stated [in the Mishnah]: "בחמישי מותרין" , which are the words of Rabban Shimon ben Gamaliel who states that all that week it is prohibited and even after the fast [of Tisha B’Av], but it is not the Halakha. But from what you need to know that all of the commandments that are practiced in mourning are practiced on Tisha B’Av, and it will be explained to you in the laws of Mourning in their place (see Tractate Moed Katan, Chapter 3). And the law of its fast is like the law of the fast of Yom Kippur, meaning to say, that one is prohibited in washing and in anointing and in sexual intercourse and in the wearing of leather shoes and we add from the weekday upon the holy (see Tractate Pesahim 54b and the Laws of Fasts, Chapter 5, Halakha 7 where he rules that at its twilight, it is forbidden, but he doesn’t mentioned any addition). And the performance of work on it is very reprehensible (see Tractate Taanit 30b).

מה שחייב להטביל הכלים כולם מפני שהיו מתערבות זו בזו ובלי ספק היה בכל ההמון נשים בלי טהורות וכמו כן באנשים בלי טהורים: והנשים הנאות והיפות שבהם היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך שאין אשה אלא ליופי. והמיוחסות כשלא היו נושאות חן בעיני רואיהן היו אומרות אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה שאין אשה אלא לבנים: ובחרו יום חמשה עשר באב לפי שבו נסתלקה המגפה ממתי מדבר בשנת הארבעים כי המות היתה הרבה בכל ט' באב ובשנה האחרונה נסתלקה והמתינו עד חצי החדש ואז בטחו בנפשם והאמינו בעצמם והרגישו בו רצון הבורא והשבת אפו וסילוק חמתו מהם ולפיכך עשו אותו משם והלאה יום משתה וששון:

All of the garments require ritual immersion because of the mixtures/combinations, for there is no doubt that there are among them that are not ritually pure, and so also with men that are not ritually pure. And the beauties among them would say: “Lift up your eyes and see what you are choosing for yourself,” for a wife is not for anything but beauty. But those who are of distinguished birth among them, if they lack repulsiveness, they say: “Do not set your eyes on beauty, but rather set your eye on family for a woman is not for anything other than children (see Tractate Taanit 31a). And they (i.e., the Sages of the Mishnah) chose the fifteen day of Av because on it the plague stopped from those who died in the wilderness in the last of the forty, years, because the death increased among them all of nine [days] of [the month of] Av but in the last year it stopped, and there remained those who look forward until the middle of the month and then their hearts are confident and they understood that already, came the will and the anger was completed and removed from them. Therefore, they made this [day] from then on as a day of happiness/joy (see the Petitkhta of Eikha Rabbati 33).