כל מקום שזוכר בזו המסכת שם רוצה בו שם המפורש רוצה לומר יו"ד ה"א. ואין הלכה כרבי ישמעאל:

All mentions of the Name [of God] that will come in this Tractate, he wants tos ay the special Name (i.e., the Tetragrammaton), meaning Yud, Heih, etc. (see The Laws of the Principles of the Torah, Chapter 6, Halakha 2 and the Laws of Idolatry, Chapter 2, Halakha 7). But the Halakha is not according to Rabbi Yishmael.

לשון של זהורית הוא לשון של צמר צבוע אדום תרגום ותולעת שני [שמות כה] וצבע זהורי ומשקלו שני סלעים. וכבר בארנו פעמים [בפרק בתרא דפאה ובפרק א דשקלים] משקל הסלע. והש"י אומר [ויקרא טז] וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל ולפיכך אומר בודוי ראשון אני וביתי ואומר בשני ובני אהרן לפי שהוא מכפר תחילה בעד נפשו ואחר כך בעד הכהנים ואח"כ מכפר על כל ישראל. וזה שתראה כתוב בשלשה הוידויין עון פשע וחטאה הוא דעת רבי מאיר והוא סומך על מה שאומר הכתוב [שם] והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ואין הדבר כן לפי שכוונתו בזה אינו אלא שיכלול מיני העונות. כי עונות הם העונות שאדם עושה במזיד. וחטאים הם הנעשים בשוגג. ופשעים הם מיני הכפירה והמרד בהש"י בעשיית העונות הגדולות שעושיהן נקרא פורק עול כחילול שבת ועבודה זרה. והעיקר אצלנו מתודה על הקלות ואח"כ על החמורות ולפיכך יהיה סדר הוידויין כולם ליחיד כמו לצבור חטאנו עוינו פשענו. ואין הלכה כרבי מאיר:

לשון של זהורית (a crimson-colored strap)- a piece of crimson-colored wool, the Aramaic translation of:"תולעת שני" (see Exodus 25:4 “crimson yarns”) and its color is crimson, and its weight is two Selas (see Tractate Yoma 42a) for we have already explained the weight of a Sela several times (see Tractate Peah, Chapter 8, Mishnah 7 and Tractate Shekalim, Chapter 1, Mishnah 6). God said (Leviticus 16:17): “When he goes in to make expiation for himself and his household, and for for the whole congregation of Israel,” and therefore he states in the first confession, “I nd my household” and he says in that second one “and the children of Aaron”, that he confesses for himself and afterwards he will confess on the Kohanim, and after that for all of the Jewish people. And this you shall see that he arranges in the three confessions: "עון ופשע וחטא"/iniquity, transgression and sin which is the opinion of Rabbi Meir (see Tractate Yoma 36b) which is attached to his saying, may it be exalted, “and he shall confess over it all the iniquities and transgressions of the Israelites whatever their sins” (Levitius 16:21). But the matter is not like this, for it is not his intention to include different kinds of sins, for the iniquities/עונות are sins that wer performed wilfully and the חטאים/sins were those actions that were performed inadvertently, and the פשעים/trnasgressions are kinds of denial and rebellion against God like the great transgressions that those who committed them are called "פורק עול"/cast off the obligation, untie the yoke in desecrating the Sabbath and in idolatry. But it is a general principle among us that he confessies for the lighter [sins] and aftwaerds he confesses on the weightier ones, and therefore, the order of the confessions, whether for an individual or the community is: “sins, transgressions and iniquities.” But the Halakha is not according to Rabbi Meir.

ממרס ענינו שמניע את הדם כדי שלא יקרוש ויקפא.

ממרס (crush, rub, stir) – to shake so that that it will not congeal.

ורובד (terrace – coming from the hall – the paved level space between steps in the Temple hall) – "מצטבה" (compare Maimonides’ explanation in Tractate Middot, Chapter 4, Mishnah 6 , and its subject matter – that of an אצטבה /a alccony, colonnade, portico, which is made ofrom the building in order to sit upon it See The commentary of of Maimonides on Tractate Pesahim, Chapter 8, Mishnah 6).

חותה היא חתיית האש בלבד ולשון עברי הוא ולחתות אש מיקוד [ישעיה ל]. ולא היו מצריכין אותו ביום צום כיפור לערות אש ממחתה למחתה אחרת כדי שלא ייגע כהן גדול ושלא יוסיף בעמלו אלא באותה מחתה עצמה שהוא חותה האש מן המזבח. וקלה היתה כנגד המחתה של כל יום ויום. וידה ארוכה כדי שיקל משאה. וכבר ביארנו שיעור הקב והסאה וזולתם מן המדות והמשקולות בסוף מסכת פיאה:

חתיה (taking coals out in a pan/scoop up glowing cinders) – this is unique for the removal of the ashes and coals from the fire, (Isaiah 30:14): “to scoop from a brazier.” But it was not necessitated on the day of the Fast of Atonement to pour out the fire of the pan into a second pan in order that that it not tire out the High Priest nor to had to his labor (see Tractate Yoma 44b), but the pan that he sweeps away the fire from the Altar itself enters into the Sanctuary and upon it he places the incense, and for this reason alone, it is made lighter in its weight in relation to the pan of every other da. And its arm is long in order to lighten upon him its carrying. And we have already explained the measurement of the Kab and the Seah and without them from the measurement snad weights at the end of Tractate Peah.

ופרס – hone half of the one-hundred, meaning to say, the weight of fifty Denar. God said concerning the daily incense (Exodus 30:36): “Beat some of it into powder,[and put some before the Pact in the Ten of Meeting, where I will meet with you],” and it (i.e., the Torah) says on a fast day (Leviticus 16:12): “[and he shall take a panful of glowing coals scooped from the altar before the LORD], and two handfuls of finely ground aromatic incense, [and bring this behind the curain”, wanting when it says this here “finely ground” adding to it pounding, pounded spices (see Tractate Yoma 45a and also the Jerusalem Talmud).

מפני כבוד כהן גדול הטרוחו לכהנים שיהיה עלייתם וירידתם באמצע הכבש לפניו ומפני כבודו היה מקדש ג"כ ידיו ורגליו מקיתון של זהב הוא לבדו משאר כהנים. ואין הלכה כרבי יהודה:

Because of the honor/respect of the High Priest, they necessitated that the ascension of the Kohanim and their descent would be in the middle of the inclined plane leading to the altar in front of him, and also because of his honor, they would sanctify his hands and feet from a golden flask, what they don’t do for the rest of the Kohanim. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.

מערכה הוא צבור האש שנעשה מן העצים המסודרין וגודשין ומבערין האש. ורבי יהודה אומר כי במזבח החיצון היו בה שתי מערכות האחת מערכה גדולה והיא שמקריבין עליה התמיד ומערכה שניה שלוקחין ממנה האש במחתה לקטרת כמו שזכרנו. ורבי יוסי אומר כי מערכה שלישית היו עושין לקיום האש לא תסור משם אש לעולם. ור"מ אומר כי רביעית היו עושין ושורפין עליה האיברים ופדרים שנשארו מן התמיד של בין הערבים שלא שלט בהם האש כל הלילה. וכולם מודים על שתי מערכות כי באה הקבלה כי אמרו [שם ו] על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר זו מערכה גדולה ואש המזבח תוקד בו זו מערכה שניה של קטרת. ואמרו אחר כך [שם] והאש על המזבח תוקד בו א"ר יוסי זו מערכה שלישית של קיום האש. ורבי יהודה אומר שהוא חוזר על המערכה הנקדמת. ורבי מאיר אומר היה מייחד מערכה לאיברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב וזולתו אומר כי בצידי מערכה גדולה היו נשרפין והכל מודים כי על כל פנים צריך תוספת מערכה ביום צום כיפור לכבוד ולהדור בעיני העם והלכה כרבי יוסי:

מערכות (arrangements, piles of wood on the altar in the Temple) – It is the heap of fire that is made from the pile of wood on the Altar that is arranged and stacked and set on fire. And Rabbi Yehuda states that in the Outer Altar there were two piles of wood, one a large pile of wood upon which they would offer up the Daily Burnt-Offering, and the second they take from it fire in the coal pan for the incense as we have explained. And Rabbi Yossi states that there also was a third [pile of wood] that was made for the preservation of the fire that it not be extinguished ever. And Rabbi Meir states that there was also a fourth [pile of wood] that was made and upon it they would burn the limbs and fats that remained from the Daily Burnt-Offering of the eventide that the fire did not dominate all night long. But all of them agree regarding the two piles of wood on the altar, becaue it comes through the received tradition that this as it states (Leviticus 6:2): “[The burnt offering itself shall remain where it is burned upon the altar all night [until morning, while the fire on the altar is kept going on it],” this is the large pile of wood. But “the fire on the altar is kept going on it” is the second pile of wood on the altar of incense. And After it, it (i.e., the Torah) states, “the fire on the altar is kept going on it” , Rabbi Yossi says that this is the third pile of wood of the maintenance of the fire. But Rabbi Yossi states that this surrounds the first pile of wood. But Rabbi Meir attaches the pile of wood of the limbs and fats that was not consumed fro the evening. But others state that they are burned at the sides of the large pile of wood and all of them admit that regardless, we add a pile of wood on the day of the Fast of Atonement that is glorified and beautiful for the file. And the Halakha is acccording to Rabbi Yossi.