הן כל, אשר אמרתם:

ראתה עיני, ושמעה אזני מן הדורות הקודמים כאשר תאמרו אלי והבינותיו ולמה תחכמו עלי:

כדעתכם ידעתי, שהוא חכם ויכול:

אולם, ארצה לדבר עמו ולהתוכח על החפץ, כי אין ההשגחה שוה כמשפט ואתם תוסיפו שקר על הדברים, באמרכם כי ישגיח בפרטים, והנה יעשה חמס לדעת ותרפאו את שברי על נקלה:

רופאי אליל, מלשון אל, כלומר לא כלום. והנכון בעיני כמשמעו, מלשון והאלילים כליל יחלוף, אמר כי אתם כרופאי הפסילים אשר עינים להם לראות ולא יראו בכל קלוריהן, ידיהם ולא ימישון, בכל משיחותם אם זורו ואם חובשו ואם רוככו בשמן, וכן רועה האליל לעדרו, כאלילים לעם העובד אותם, והאלוה יקרא רועה לעמו, כענין רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף, כי נשבה עדר ה':

אם לאל תריבון, בעבורו תריבו עמי, כמו אמרי לי אחי הוא:

אם כהתל באנוש תהתלו בו, לומר לכבודך עשינו ולמדנו עליך זכות בשקר:

הלא שאתו, שהוא רם ונשא היה ראוי שתבעת אתכם:

ופחדו, שיפול עליכם: כי

זכרוניכם ושמכם נמשלים לאפר:

לגבי חומר ורפש נמשלים גביכם, ולמה לא תיראו מאל רם ונשא שוכן עד, ואתם עפר ואפר:

החרישו ממני, אחר שאתם יראים מהתוכח עם האל, החרישו ואל תענו אותי שקר:

ויעבור עלי מה, שיעבור, כי אינני ירא מלאמר האמת ולהתוכח עמו, ועל זה ארצה לשאת

בשרי בשיני, מרוב כאבי, ונפשי אשים להיות מסוכן בחליי, כי אינני כופר בו, שאפילו יהרגני

לו איחל, שיגמלני כצדקי בעולם הנשמות:

אך דרכי אל פניו אוכיח, למה יענישני כלל ובלא חטא. וקרוב הפסוק הזה להורות כי בהרחיקו ההשגחה מן הפרטים לא יעשה כן רק בעולם הזה, כי גוף האדם בעיניו כגוף הבהמות, רק מן הנפש המשכלת לא יסור ההשגחה ומשפט אמת:

גם הוא לי לישועה, שלא אענש על תוכחתי ודברי, אבל אם אשתוק ואסבול הרהורי לבבי תאבד נפשי מלפניו, כי אז אהיה חונף ולא יבוא חונף לפניו. או יהיה פי' גם הוא לי לישועה, בתוכחתי ולא לכם שתאמרו חנף:

כי לא לפניו חנף יבוא, ליהנות מזיו השכינה:

ואחותי, ר"ל מה שאלמד אתכם יהיה באזניכם:

הנה נא ערכתי משפט, לדון עמו:

וידעתי כי אני אצדק, כי הוא שופט צדק, ואם לא אולתי לא יאמר כי חטאתי כלל:

מי הוא יריב עמדי, כלומר מי יריב ויתוכח עמי, כלומר בעודני חי, כי עתה, בקרוב אחריש לעולם ואמות ואין לי עת תוכחתי:

אך שתים אל תעש עמדי, אבקש מאת האלהים ואתחנן לו שלא יעשה עמי שתים רעות להענישני בעולם הבא בייסורין הללו, ואז אחרי מותי לא אסתר מפניך, רק אקבל פני מלכי ואתוכח עמו:

כפך מעלי הרחק, תוקף ידך או מכתך אשר הכיתני בהם, כענין הנה יד ה' הויה:

ואימתך אל תבעתני, כי אתוכח עמך, ותהיה ראשון בריבי ואני אענה על דבריך, או אטעון אני תחלה ואתה תשיבני. והענין כי אם לא יוכל להתוכח עמו בעולם הזה יתאוה להסיר מעליו אימתו בעולם הנשמות ויתוכח עמו. ויתכן לפרש כפך מעלי הרחק עתה בעולם הזה:

למה פניך תסתיר, מצעקתי:

ותחשבני לאויב לך, כי מכת אויב הכיתני מוסר אכזרי. ורש"י ז"ל פירש למה פניך תסתיר מדרכי ותחשוב כי אני אויבך שלא תראה דרכי יושר שלי, והוא הנכון בעיני, כי הוא יתכוון לבטול ההשגחה או הידיעה, כי המסתיר פניו לא יראה ולא ידע, ואמר אותה כמתאונן, ואליהוא יתפוש אותו תחלה על זה:

העלה נדף תערוץ, אמר בו התרגום תתבר, וכן לא תיראון ולא תערצון, והוא מן מסעף פארה במערצה:

כי תכתוב עלי מרורות, מגזרת מרי, תכתוב עלי כי פעמים רבים מריתי פיך:

ותורישני עונות, שעשיתי בימי נעורי. והענין שאתה כותב עלי שמריתי וחטאתי בימי הנעורים ועליהם אתה מענישני, ואני לא חטאתי ולא פשעתי מעולם:

ותשם בסד רגלי, מלשון ושדת אותם בשיד, וכן אמר התרגום ותשוי כד בשיע רגלי. והענין תשים רגלי בסיד שיראו בו כל ארחותי ותזכור אותה:

ועל שרשי רגלי, תשים חוק ומשפט כאלו פסיעותי כולם בדרך לא טוב:

והוא כרקב יבלה, רמז לעלה הנדף ולקש היבש אשר הזכיר. והענין למה תעשה כה להעניש גופי על לא חמס כי הוא קש נדף וסופו לרקבון ואינך צריך להראות גבורתך כנגדו. ויתכן לפרש הפסוקים האלה העלה נדף תערוץ כי יתלונן לאמר אני עלה נדף וקש יבש, ולמה תכתוב עלי חטאת נעורי שעשיתי, די לי במיתתי שאני מעותד לה בקצר ימים ושביעות רוגז, וישוב לתלונתו שאמר שאפילו יחטא האדם אינו ראוי להענישו, כאשר אין צדקו מציל אותו מן המות, וזה יותר נכון בענין הפסוקים הבאים אחרי כן בכל המענה: