Ramban on Job Chapter 39

Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.

הידעת עת לדת יעלי סלע, ענין כל אלה להודיע את איוב כי הוא יתברך יודע במינים ובאישים ומשגיח עליהן ליישב עולמו בהן, להוציא מדעתו כפירת הסרת הידיעה וההשגחה כאשר כתבתי, והזכיר היעלים כי הן חיות הסלעים, אין בהן חפץ לאדם כענין בעורב. ורבותינו ז"ל דרשו גם כן שהיא שונאה את הוולד כטעמם בעורב, והוא מוזכר בבבא בתרא. ויחזור לגדול החיות, כי הוא הבורא אותם ונותן להם צרכם ועושה בהם חפצו עם תקפם וכחם הגדול היתר על האדם:

יחלמו בניהם, מן ותחלימני:

בבר, בחוץ, מן חיות ברא, אינם צריכים לגידול אב ולשדי אם. והתרגום אמר: יסגון בנוי בעיבורא:

פרא חפשי, שאין אדם מושל בו ללמדו עבודה לעבוד בו כשור וחמור, וכן

היאבה רים עבדך וגו':

אם ישדד עמקים, לחרוש אותם לעשותם שדה:

ותעזב אליו יגיעך, אשר יגעת בקציר בזרע:

כנף רננים, צפור גדול להתעלס בו, כי בעבור רננתה נראית שמחה ומתעלסת. אם נתת אברה ונוצה לחסידה לעוף ולבוא במועדיה:

הקשיח בניה, הקשיח לבה את בניה ועזב אותם לאחרים, או לריק, לא לה יהיו שמורים. ויכפול לריק יגיעה בלי פחד, שיהיה לה על האפרוחים או על הבצים. ורבי אברהם ז"ל פירש הקשיח לבה מבניה כאילו אינם שלה. ולא יכפול יפה:

כי השה אלוה חכמה זאת, ולא תדע כי רגל תזורה:

כעת במרום תמריא, תגביה, ואין לו דומה, רק תמרורים, שימי לך תמרורים, ויתמרמר אליו, כי לשון הגבהה הם. ויש מפרשים כשהיא שבעה ומפוטמת מן הנבלות שאכלה תעלה למרום ותעוף:

תשחק לסוס ולרוכבו, מרוב מרוצתה מהם, ושהיא בשמים והם בארץ, והיא מן מריאי בשן, או מן והסיר את מוראתו בנוצתה, ובלשון חכמינו ז"ל המראה:

רעמה, כמו רעם שרים ותרועה:

הוד נחרו, מן נחרת סוסיו, והוא הקול היוצא מנחירי הסוס במרוצתו:

יחפרו בעמק, כל אחד מהם, או יחסר רגליו:

תרנה אשפה, תשמיע קול, כמו ותעבור הרנה:

להב חנית, כמו ויבוא גם הנצב אחר הלהב, כי בהיות החרב מלוטש יוצא ממנו להב, כדרך למען היות לה ברק:

יגמא ארץ, פירשוהו מן הגמיאיני נא, לשון משל, כי מרוב מרוצתו כאילו ישתה הארץ. ורבי אברהם ז"ל יפסיע, מן מגמת פניהם קדימה:

ולא יאמין כי קול שופר, לא יאמין בשופר עד ראותו אותו מרוב שמחת לבו,

יאמר האח, כשיראנו:

יאבר נץ, יחזור לעופות הדורסים הנלחמים במיניהם בהשלימו ענין הסוס השמח במלחמת האדם:

וכאשר השלים האלהים המענה הזה ואיוב שתק, חזר עוד ויצא מלפניו קול דממה דקה לא בסערה וסופה, שלא יבהל איוב מתגרתו שאמר ואימתך אל תבעתני, ואמר לו המענה הבא.

Next →