הן תוחלתו נכזבה, תוחלת המשים עליו כפו נכזבה כי לא ינצל לעולם:

הגם אל מראיו יוטל, יאמר הנה תוחלת הקרוב אליו נכזבה, ואיך יוטל לויתן לארץ אל המראים אותו לקוניו כאשר יעשו הדגים, והחכם רבי אברהם ז"ל פירש כי ממראהו בלבד יפול האדם ויוטל לארץ. ותמה הגם, כאומר הגם אל מראיו יוטל הרואה ויפול לארץ, וינצל בשום עליו כפו:

לא אכזר כי יעורנו, ואין אכזר שיעורנו, כי הוא אומר לכל הנבראים, מי הוא לפני יתיצב, להלחם בי:

מי הקדימני ואשלם, כדברי המנצחים שאומר מי שינצחני אתן לו כל מה שיגזור עלי, ויש יכולת בידי לעשות ככה, כי תחת כל השמים לי, כי אין גבור כמוני אשר ימלט שלו מידי:

לא אחריש מלספר בדיו וכזביו אם ינצחני, ולא אחריש דבר גבורתו וחין ערך המלחמה אשר ערך עמי, אם ינצחני. זה כתב רבי אברהם ז"ל. והמפרשים אמרו כאלו הם דברי לויתן שאין מתיצב לפניו ולא הקדימו אדם לעשות טובה ולא ישלם. והענין כי לפני לויתן לא יוכל איש לערוך מלחמה, אף שיתיצב לפני בוראו. ואיננו קשור יפה, ואף כי בתוך ספור דבר לויתן יבא זה. ועל דעתי כי הם דברי האל כי רחוק הוא שידבר לויתן עתה בשני הפסוקים האלה בלבד, אבל יאמר כי לא אכזר שיעורנו ללויתן, מי הוא לפני יתיצב לאמר אלי אני אעורר אותו אם תתן לי כזה וכזה, או מי הקדים לערוך עמו מלחמה טרם דברי זה, כי גם כן אשלם לו שכרו ואעשירנו עושר גדול, כי תחת כל השמים לי הוא ובידי להעשיר ולתת מתת כאשר ארצה, וגם אגיד תחת כל השמים בדיו וגבורתו וחין ערך מלחמתו שנצח את לויתן:

מי גלה פני לבושו, ואגיד עליו, והלבוש הוא הים המכסה עליו:

ומי יבוא, בכפל הרסן אשר ימשכו בו להוציאו ממקומו:

דלתי פניו, הם לחייו מי פתח אותם, כי סביב שיניו יש אימה ופחד לכל רואה:

גאוה אפיקי מגינים, כי יש לו גאות בחוזק מגיניו, הם קשקשותיו שהם סגורים מדובקים זה בזה, כחותם צר, שאין ביניהם רוח:

עטישותיו תהל אור, כי יתעטש יתפזרו המים, או יוציא ראשו ויהל האור, כי עיניו כעפעפי השחר, גדולים ומאירים:

נפשו גחלים תלהט, הרוח היוצא מן האף תקרא נפש:

מפלי בשרו, כפלי בשרו הנופלים זה על זה מרוב השומן, וכמוהו ומפל בר נשביר, והבשר הוא חזק עליו ולא ימוט:

יצוק, והיית מוצק, חזק, ולבו חזק כמו אבן ופלח הרחים התחתונים שהיא תקפה, או כולם לשון ויצקת.

משתו, חסר אל"ף משאתו, כאשר יתנשא בים, יגורו ויפחדו הגבורים. ומן השברים והגלים אשר הוא עושה בהנשאו יהיו חטאים, ואם

משיגהו חרב בלי תקום, עליו, כי לא יתקע בגופו, ולא חנית מסע, אשר יסע האדם מידו עליו. והתרגום אמר: מורניתא וקלעא כמטלא אבנא ושירינא. יאמר כי לא תקום בו ולא תזיקנו חנית ואבן שלימה מסע ולא שריה, והוא מין ממיני הנשק, ודעת רבים שהוא שריון. והטעם כי לבוש השריון לא יקום ולא יעמד עליו:

לא יבריחנו בן קשת, הוא בעל הקשת המורה חצים, והתרגום אמר: גירא דקשתא, הוא החץ:

תותח, פתר אותו בתרגום נרגיא, והוא המעצד:

לרעש כידון, לכידון העושה רעש בהיותו נזרק מיד אדם בעל כח:

תחתיו, יש חרשים מחודדים, והוא ירפד חרוץ, והמחתך שבהם על הטיט וירפד יצועו ומשכבו עליהם כאשר ישכב אדם על רפידתו, כי לחוזק בשרו ועורו לא ירגיש לחדודים:

חרוץ, כמו למורג חרוץ חדש:

ירתיח כסיר מצולה, מחום הלהב והלפידים אשר מפיו יצאו בכח שוטו בים:

אחריו יאיר נתיב, הוא הנותן בים נתיב נראה:

יחשב תהום לשיבה, יחשוב את התהום ויניח אותו בלבו לעת זקנה, כי יאריך בו ימים רבים מאד בתקף עצמותיו וגופו הבריא והחזק. ור' אברהם ז"ל פירש כי יחשוב התהום ויעשנו לבן כשער השיבה, והטעם כפול. ואיננו נכון:

אין על עפר משלו, יאמר כי אין ביבשה נמשל לו בחוזק ובתוקף, והוא העשו לבלי חת, מכל הנבראים ביבשה או בים. הודיעו את איוב כי הים שהוא מקום נכסה, והנבראים בו ראוים להיותם חלושים בהבראם מלחות המים, ועומדם בתוכם ולא יאכלו דברים חזקים וראוים לתת כח בתולדת, יש בו יותר מכל הנבראים ביבשה עם עצמם וכחם וגבורתם. ואשר ספר על בהמות, להודיעו כי האל עשה את הים ואת היבשה וכל אשר בם, ובמקום החלש ברא החוזק הגדול כי לא בטבע בלבד נבראו ונעשו. והתרגום אמר: לית על ארעא שולטניה. יאמר כי בים יש לו ממשלה לא ביבשה, וכן כתב ר' אברהם ז"ל, והנכון מה שפירשתי:

את כל גבוה יראה, מרוב ארכו כשיגביה ראשו על המים:

והוא מלך על כל בני שחץ, הנולדים בים, כך פי' החכם, וכן אמר התרגום: על כל בני כוורי. והנכון בעיני כי יאמר את כל גבוה, בקומו או בכח, יראה למטה ממנו כי הוא בעיניו מלך על כל גאוה וגסות הרוח, וכן לא הדריכוהו בני שחץ, בספר הזה, בעלי הגאוה והגבורה בחיות, והוא מלשון חז"ל אנשי שחץ היו:

והנה השלים האלהים מענהו כאשר רצה להודיעו את איוב מנפלאותיו בשפלים, ואז ענה איוב: