קרא נא היש עונך, בתלונתך להיות עוזר אותך בדבריו:

ואל מי מקדושים תפנה, לענות אותך, אין אחד מהם שיאמר כמוך וישוה לך בהיותך מבעט בייסורין:

כי לאויל יהרג כעש, בבוא עליו שלא ברצונו:

ופותה תמית קנאה, צער שהוא מצער עצמו כאשר לא יצליחו דרכיו בכל עת. קנאה וכעס אחד הם בכל מקום, כמו הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם:

אני ראיתי אויל משריש, כאשר גזר כי הצדיק טוב לו והרשע רע לו, שב לבאר מה שלקח אזנו במראות הנבואה, כי אם יש פעמים שרואה אוילים ורשעים עושים שורש למטה, רק יראה כי מיד הם נכרתים ואובדים:

ואקוב נוהו פתאום, כלומר ראיתי בלבי קללה באה על נוהו מיד פתאום:

ירחקו בניו מישע, הם עצמם מרחיקים את נפשם מכל התשועה:

וידכאו, כמו יתדכאו בשער, לעיני הזקנים וכל העם, ואין מציל אותם:

אשר קצירו רעב יאכל, הרשע עצמו בימיו יאכל כל רעב קצירו:

ואל מצנים יקחהו, ואם יקחהו הוא, מבין הקוצים והצנים יקחו אותו, כי תעלה ארצו שמיר ושית:

מצנים, יחסר אות הכפל, מן ולצנינים בצדיכם. או יהיה יקחהו שב אל הרעב הנזכר, כי ילקט קצירו מבין החוחים:

ושאף, כל צמא חיל הרשע וממונם:

שאף, כמו באוות נפשה שאפה רוח. והתרגום אמר ואל מצנים יקחהו: ופולמוסין במאני זייני ידברוניה, פתר צנים מן ונושא הצנה לפניו, כאילו אמר ואל אנשי המלחמה יקח ויאסוף קצירו כי הם יאכלוהו:

כי לא יצא מעפר און, יאמר על התלאות הבאות על אדם לא על חנם באות עליו ולא מן הארץ תצמחנה רק על חטאיו, ולכן הרשעים אובדים כאשר הגיד:

ובני רשף, בני העוף, וכן ולחומי רשף, שתרגומו אכילי עוף. ויש לפרש עוד בני רשף, ניצוצות הגחלים, מן רשפיה רשפי אש שלהבת יה, רצונו לומר כי אדם לעמל יולד ולהיות הגחלים מעופפים עליו תמיד, וכן אמר התרגום: ארום בר נש לליעות אתיליד וסופוהי היך גיצין דנתרין מן גומריא ומתגבהין היכדין יעוף:

כי אדם לעמל יולד וגו', אולם אני אדרוש אל אל, אלה הפסוקים קשורים, יגיד כי האדם יולד להיות לו עמל וכעס בחייו ולא יוכל להנצל ממנו, כי הוא בעצמו ית' הביאו עליו כאשר בני רשף הושם בתולדותם להתעופף, אך איננו מיחס זה רק לאל:

ואל אלהים אשים, ההנהגה הזאת, לא אל כוכב ומזל בלתי לה' לבדו, כי במשפט יעשנה על פשעיהם, כי הוא

עושה גדולות ונוראות, משפיל ומרומם ומיפר מחשבות ערומים, הם המתחכמים בענינם לעשות מעשיהם בעצה וחכמה כפי דעתם, והוא מבטל עצתם, כי הוא היודע כי הצרות הבאות עליהם וביטול העצה שלהם לטובתם, והם אינם מבינים הטובה היא אם רעה, והוא לוכד גם החכמים בעלי הכוכבים והמזלות באותה ערמה אשר חשבו, כי לו לבדו היכולת לא למזלות, והוא תקוה לדלים ולאביונים המצפים אליו, ואם כן אשרי אנוש יוכיחנו אלוה ולא ימאס מוסרו:

דברתי, הנהגתי, כמו דוברות בים, בתוך הדברו:

עושה גדולות ואין חקר, יספר כי האל ידין עמים בפרט ובכלל, כי יתן המטר וימנענו על מעשיהם לרומם ולהשפיל, ועל כן אשים אליו דברתי בהביאו צרה על היחיד, והנה בכל הדברים שבהם תשמישו של עולם אין דבר נפסק ויבא לעיתים זולתי המטר, כי השמש והירח לא ימושו, והנהגת הגלגל בכל מערכת המשרתים תמידים נצחת, והגשם ימנע, ואם יאריך מניעתו ימותו רוב השפלים, על כן יביאו ממנו ראיה בספר הזה ויזכרוהו פעמים רבות להרבות השגחת האל בשפלים:

לשום שפלים למרום, הם העניים השפלים, או כל בני העולם, כי בהעדר המטר ימותו כלם:

ולא תעשנה ידיהם תושיה, ולא יעשו דבר, רק אין ותוהו מעשיהם, כי תושיה נגזר מן יש:

ועצת נפתלים, מחשבות המתחכמים בערמתם, לוכדות בני אדם בנפתוליהם, אשר נפתלו עמהם, ועצתם נמהרה ונהרסת:

ויושע מחרב מפיהם, יחסר וי"ו כמו ראובן שמעון, ויושע אביון מחרב ידם ומשיניהם, ומיד חזק. או "מחרב מפיהם", מהרב לשונם:

ומוסר שדי אל תמאס, יודיע אליו כי אם באה עליו צרה והוא צדיק, מוסר אלהים הוא שיוכיח אותו ובסוף יוציאנו:

בשש צרות יצילך, בעבור היות שבע סוף החשבון נהגו בו הכתובים כמו ובשבעה דרכים, כי שבע יפול צדיק וקם, ורבים כן. ואחז "בשש צרות" להוסיף "ובשבע":

ולא תחטא, לא יקרך שום עונש בשום ענין ההוה, כמו אם יקרך שום עון:

תבא בכלח אלי קבר, מלה מורכבת כאומר תבא לקבר בכאלו לח, רצונו לומר תמות בזוקן כמו כמת בבחרות, מן ולא נס לחה:

הנה זאת חקרנוה כן היא, כי הצדיקים מצליחים והרשעים אובדין, ויש רשע מצליח אבל סופו אבד הוא וזרעו, ויש צדיק נוכח במוסר אלהים, וסופו שלוה ושלום: