גמרא מ"ט אין אדם כו' כשנים ושלשה מקומות. לכאורה הוא כשמואל ולא כרב בב"מ (קי"ח) ויש לחלק:

**ר"ש ד"ה פחות מיכן. ונפקא לן בת"כ כו' ת"ל שדהו.**פי' הק"א דמשמע כל הנקרא ע"ש שדהו. ואולי יל"פ משום דהוה מיעוט אחר מיעוט ואינו אלא לרבות:

**ר"ש ד"ה כשני מקומות. כשתי שדות.**כצ"ל:

**ר"ש ד"ה טרשין שאמרו. וה"ה לנקעים מלאים מים דל"ח לזריעה כו'.**משמע דבראויין לזריעה אפילו ביותר מד' קבין נמדדין ולא כן כ' הטור בסי' רי"ח ובשו"ע שם מיסתם לה סתומי וגם האחרונים שתקו בזה. גם מש"כ בהגהת רמ"א והם גבוהים ג' ומשמע דקאי על שא"ר לזריעה תמוה דז"א כמבואר להדיא בטור:

**ר"ש ד"ה בעי רחב"א. אם רובן של ד' קבין דהיינו ט' כו'.**כאן שייכא ההגה' שבגליון בשם רש"ל:

**בא"ד ולפ"ח של ריו"ח רובע לכ"ס בעינן כמו שכל כו'.**כצ"ל:

**תד"ה ואמאי. דלכ"ע לווה ופודה וגואל לחצאין.**כצ"ל: