גמרא ויאמרו ירושת פליטה(פי' ירושה שתפול מהפליטה) לבנימין (תשאר לבנימין) דהיינו שלא תירש כו'. ולפי' הרשב"ם קשה לשון הסמיכות. ומש"כ דאם לא הניח אלא בנות כו' דלא ניחא כו'. לע"ד ה"נ הטעם עפ"י דקיי"ל כריב"ב לקמן (ק"ל) דאם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין וע"ש בפירושו ונכון בעז"ה:

שם אמר ריו"ח משום רשב"י כל שאינו מניח בן ליורשו כו'. עי' מש"כ בס"ד לקמן (קמ"א):

שם כל מי שיש לו צער או חולה בתוך ביתו כו'. כ"ה הגי' בע"י ובזה יובן פי' הרשב"ם:

**ר"ש ד"ה תאמר בבתו. ולא לקחו בני חפר כל נכסי חפר ובנות חפר לא לקחו כלום נמצאת כו'.**כ"נ דצ"ל. אבל ק"ק מנ"ל דה"ל לחפר בנות:

ר"ש ד"ה בעי רמב"ח ומשום דתרוייהו כו' מכח אבי המת קב"ל. לכאורה משמע דאבי המת ואחי המת לא קמבעיא ליה דודאי האב קודם כדלעיל (ק"ח ב') בברייתא. כי קמב"ל אבי האב כו' משום דאיפלוג דרא מהמת:

תד"ה כי. והא דכתיב ויתנו כו' לא מפני שהיה עני כו'. בלא"ה צ"ל כן שהרי כתיב קודם לזה וה' שב כו' ויוסף כו' למשנה:

**תד"ה אבי. א"ר ת"ש האב קודם לכל יוצאי יריכו כו'.**כצ"ל: