**ר"ש ד"ה ועוד קשיא. חוזר וגובה אותה מהן.**כצ"ל:

ר"ש ד"ה לטעמייהו. אלא לדידהו בקרקע מודו לי כו' כדאמרי' לקמן שלחו כו'. מש"כ המהרש"א דמסתמא לא פליגי ארבנן דאית להו דאין לו פ"ש במלוה. ל"י אנה מצא לרבנן דפליגי במלוה הלא אמרי' לעיל דלשלחו מתם ס"ל דמודו במלוה דכמאן דגביא דמיא ועי' לקמן ע"ב בתד"ה ואין ובמהרש"א ואי משום דתניא לעיל רבי אומר בכור נוטל פ"ש כו' דמשמע דרבנן פליגי עליה (ולא ס"ל כמש"כ לעיל) דילמא משום דקאמר בין ברבית. ועוד לפמש"כ התוס' לדעת הרשב"ם דר"נ גופי' פסק כרבי בשבח ולא במלוה. כן י"ל לדידהו דפסקו כוותיה במלוה ולא ברבית:

תד"ה לטעמייהו. ולפירושו הא דפסיק כו' היינו דוקא בשבח כו'. וזהו דוחק דהא בברייתא דלעיל דנקיט פלוגתייהו דעלה קאי ר"נ ואמר מותר לעשות כרבי תני נמי ירשו שט"ח בכור נוטל פ"ש. ולעד"נ מלשון הרשב"ם דהא דלא ס"ל כבני מערבא היינו במאי דקאמרי דאפי' לרבנן נוטל פ"ש במלוה בגבו מעות. אבל להלכה ס"ל כרבי. והא דנדחק הרשב"ם בהא דאר"נ יתומים שגבו קרקע כו'. היינו משום דבבע"ח יודה רבי ג"כ דדוקא בבכור פליג וכן בבעל כדמוכח בב"ק (מ"ג) וכמו שהביאו התוס' לקמן (ע"ב) בד"ה אר"פ. וע"ש גם בד"ה ואין:

**בא"ד אבל בני מערבא ל"ל כדאמר מעכשיו דמי דמטעם דזבינה כו'.**כצ"ל:

בא"ד מדלא קאמרי(כצ"ל) הבכור כו' בין גבו קרקע כו'. עי' מהרש"א. ול"נ משום דשלחו דהלכה כרב ענן ויש לטעות דהוא מטעמא דרבה וא"כ גבי בכור נמי. ולכן ה"ל לפרושי בהדיא בין גבו קרקע:

**בא"ד וי"ל כו' משום רבה דלדידיה כו'.**כצ"ל:

**בא"ד האי דקתני הכה אשה כו'.**כצ"ל: