גמרא והוה לזה במתנה ולזה בירושה וכל לזה בירושה כו'. הא דמעיקרא מקדים מתנה משום דבה עסיק ואתי דהיא בנן נוקבן כו' דאייתא ומסיים בהקדמת ירושה דכן הוא סדרן במתניתין דשם:

ר"ש ד"ה שהוא תנאי ב"ד(בסופו). והיה לכם לשנות משנתכם כד"ה ולא אליבא דיחידאה. ואע"ג דרבי פסק להדיא כוותיה מ"מ טוב יותר לאוקמי מתני' כד"ה כ"כ לקמן בסוף הסוגיא. וכה"ג כתבו התוס' בגיטין (י"ג) ד"ה והא ולקמן (קמ"ט ב) ד"ה דקא. אך ק"ק הא דק"ל יחידאה דהרי גם ראב"ע לקמן כוותיה אזלא כדפי' הרשב"ם שם וכן פרש"י בכתובות. וחכמים דיבנה משמע ג"כ דהסכימו עמו בזה. ובאמת אין הכרח לפרש כן בדראב"ע דאפי' אם תנן יסבון אין להם בחייו:

**ר"ש ד"ה וא"ל רבי יסבון תנן. ואם מכר לאחר מכן הוי טרפא כו'.**כצ"ל: