תד"ה חוץ. ובירושלמי אמר כו'. הוא בפ' חלק הלכה ה':

גמרא נשתלחה לאביו שושבינות כו'. ר"ל כשהשיא אחד מבניו וכדמוכח ממתניתין לתירוצא דריו"ח וכמש"כ התוס' וכ"כ הרמב"ם בחבורו:

שם ר' אסי אמר לא קשיא כו'. נ"ל להגיה ר' אסי דידי' אמר וראיתי ברי"ף הגי' כאן רב אסי ועמש"כ בב"מ (כ"ד ב') וגי' הרא"ש רבא וא"נ להקדימו לשמואל:

ר"ש במשנה ד"ה נגבית בב"ד. ובגמרא פריך כו'. לא נמצא שום פירכא בגמרא ע"ז. ונ"ל למחוק מתה"ד עד אביהם. ובגמ' פריך כו' שייך על סה"ד דלעיל ואח"כ מה"ד נגבית בב"ד כדין מלוה:

ר"ש ד"ה כדתניא. כלומר נתן לו אביו מעות כו'. ל"י למה דייק כאן לומר מעות. ומדוע לא כתב דהיינו שפירש שהשושבינות תחזור לאותו הבן כדכ' לעיל: