**ר"ש ד"ה ספק ה' זיבות. וראתה ה' חדשים ג"י רצופים כו'.**אינו ר"ל דבינתיים ודאי לא ראתה דא"כ מפעם ראשון ואילך הי' ודאי תחלת נדה כמו שנתבאר בערכין (ח') בסוגיא דטועה. אלא שבאותן הימים ספק לה:

ר"ש ד"ה ואין השארשבסה"ע. ור"ע דאמר התם כו'. כצ"ל וע"ש:

תד"ה א"ה והגמרא היה יודע שכ"ה מברייתא אחת כו'. עי' נדרים (ד' ב') ובר"ן ורא"ש שם ד"ה א"ה היינו רישא. ונראה דכ"ה ג"כ כוונת הר"ח כאן:

**תד"ה אר"א. דלא קאתי לדחויי דאביי.**כצ"ל:

**בסה"ד כי ההוא דרב אסי כו'.**כצ"ל:

**תד"ה לפי. ול"ג בדינרין של כסף לא ידענא כו'.**כצ"ל:

**בא"ד אם נפשך לומר כיון שיאמר זוזי כו'.**כצ"ל:

תד"ה נכנס(בע"ב) כי מוקי טעמא דר"ע דלא חייש לפשיעה. כצ"ל: