גמרא ה"נ אדם עשוי שלא להשביע א"ע. ר"ל שלא יהיו אומרים עליו שהיה עשיר כ"כ ולא פיזר בחייו לצדקה וכיוצא. וכעין זה פי' הנ"י. והרש"ל נדחק בזה:

**ר"ש ד"ה ופרכינן מכלל. ואי משום כו' לא ה"ל ליתן כו' עד לאחר מותו.**משמע דנותנים דקאמרי רו"ש היינו מיד א"כ מאי פריך מהא דאמרי דמלוה ע"פ אינו גובה מן היורשין וצ"ע:

תד"ה הא דלא מקוים. בהא נמי לימא שלא להשביע כו'. נ"ל דר"ל במקוים נמי כו' או אולי דכצ"ל בדבריהם דפי' המהרש"א לא מחוור בעיני:

**תד"ה חזר. והא דאמר א"נ כו' היינו דטפי מסתבר כו'.**כה"ג כתבתי במגילה (ג' ב') בד"ה ולאחותו והבאתי עוד דוגמא לזה מסנהדרין (ר"ד נ"ה) ע"ש:

**בא"ד ומ"מ יכול כו' שיהו מודים אחרי כן שטעה משום דקנין כו'.**כצ"ל:

**תד"ה המלוה. אע"פ שאין כתובים דהוה כמלוה ע"פ.**כצ"ל ומלת משום למחוק:

**בא"ד אלא טעמא כו' ומזון האשה כו'.**כצ"ל: