גמרא כל מרא ומרא דקא מחיית קא מרפית לה לארעאי. עפרש"י. ול"נ דר"ל משום דכל חלקי עפר סומך ודוחק חלק לחלק ונעשה כולו מקשה. אבל כשעושה חלל באחת המקומות אז נדחקים חלקיו הסמוכים לו אליו וכן סמוך לסמוך עד שנעשה חלולה ומנוקבת ככברה:

רש"י ד"ה וליתני מבורו ש"ח. ואנא ידענא כו'. נ"ל פירוש לפירושו דקס"ד דהא דמשני מכותל בורו שנינו היינו מצד פנימיותו הרואה את חללו. ולכן מקשה שפיר דליתני מבורו ואנא ידענא כו' דאי מחלל כו' דהיינו מכותל הב' דלצד חבירו אין זה כו'. והתוס' לא הבינוהו כן:

**רש"י ד"ה ה"ג בא בידים. והאי דנקיט בא בידים כו'.**כצ"ל: