גמרא בריסקא. נראה דצ"ל בדיסקא. בדלי"ת וכן כולם ופי' כעין שק העשוי מנוצה של עזים וע' לקמן (קי"א) בתד"ה דין ולא כפרש"י בברכות (י"ח) דהוא עשוי מעור דעור שיעורו חמשה על חמשה:

שם מלח כו' כיון דקשיא לכותל שקלא. נראה דלרבה דשני לעיל בכותל חורבה אין כאן קושיא ולא פריך אלא לר"פ לעיל:

**רש"י ד"ה באפרזתא. והוא סם המות לבהמה.**ב"ק (מ"ז ב):

**תד"ה בחבית. ונראה לר"ת כו' ועוד אור"י כו'.**ע' מה שתמהתי ע"ד בפ"ג דאהלות מ"ז:

תד"ה והמלח. אבל השלג כו'. נראה דזהו דבור חדש:

**תד"ה כולן. ונימסין כמים.**כצ"ל בכ':

בא"ד אלא אפי' דמנחי בחספא כו'. ק"ל לפמש"כ לעיל בד"ה רואין דטעמא דאם א"י לעמוד בפ"ע אין חוצצין הוא משום דעומד ע"י דבר המקבל טומאה או ע"י כלי אמאי לא יחוצו בעומדין ע"י חספא. ויש לחלק:

תד"ה כיון. ולא נקיט בהמה גופיה. וצע"ק מהא דכתבו לעיל ד"ה רואין דאין לפרש דטעם משום דסופו ליטול כו' דא"כ למאי דפריך כו' תיקשי ליה כו':

תד"ה אתיא. ואמרי' דשם תהא קבורתו. תמוה לר"פ דמוקי לה בכותל יישוב הלא יטמא כל אשר בבית וע' בפ"ו דאהלות מ"ג. ומשמע קצת מדבריהם דאין מצוה לקבור את הנפלים ועמ"א סי' תקכ"ו סק"כ: