**תד"ה אטו. והאחין שחלקו לאו בני חזקת ג"ש נינהו.**לעיל (מ"ב ב) איכא לישנא בדנחית לפלגא לא הוי חזקה וכן דעת הרי"ף בדרבינא שם כמש"כ שם הנ"י (ולפלא בעיני שהנ"י כ' שם שכן גם דעת ר"ח ובטור ר"ס קמ"ט כתב בשמו דאף בנחית לפלגא יש לו חזקה ואולי צ"ל בא' מהם ר"ת) וצ"ל דדעת התוס' כבעה"ע שהביא הטור שם אות ב' דאחין אינן כשותפין ומחזיקין זע"ז ומשמע אפילו בדבר של שותפות או דס"ל כדעת הר"ח שהביא הטור וע' לקמן (נ"ז ב) בתד"ה בשותפין עוד י"ל דמשמע להו דאחין שחלקו ר"ל שחלקו בודאי ואח"כ החזיק אחד בחלק חבירו דומיא דלעיל (מ"ז) בן שחלק ואשה שנתגרשה:

**תד"ה אמר שמואל. אע"ג דשמואל א"ל כו'.**תימה דאדרבה גם שם אמר וכי יפה כח מתנה ממכר. רק דשם מטעמא אחרינא קאתי עלה וכמש"כ שם רש"י בד"ה יפה ויפה: