ר"ש ד"ה אלא לר"פ. כדאמרינן במתניתין ומודה ר"ע כו'. לכאורה גם התם שייר מקום דרך ותיקשי נמי לר"ז. וי"ל דהתם מ"מ הדרך שייך ללוקח לזרעו כדתנן לקמן (צ"ט ב') והחיצון זורע אה"ד. וגם ההילוך אינו אלא בתנאים המבוארים שמה וכש"כ גבי בית שודאי כולו שייך ללוקח והמוכר אין לו רק ההילוך ובתנאים דאיתא שם (בעמוד א') משא"כ הכא בהוצאת זיזין שייר מקומם בעדו שלא יוכל הלוקח לעשות באותו מקום מאומה:

**ר"ש ד"ה האי מאן. ומכר לו כו' ואת הדות צריך לו כו'.**כצ"ל:

**בא"ד אבל למיקני בו"ד לא שאין כו'.**כצ"ל:

**תד"ה שאם. ואמר בעל העליה לבעה"ב לבנות כו' אומר ר"י דוקא כו'.**כצ"ל: