גמרא כור בשלשים סאה בסלע כו' ראשון ראשון קנה. נראה דוקא בכה"ג דהוי כמו חזרה עי' (לקמן ק"ה) אבל בא"ל אני מוכר לך כל התבואה כור בשלשים (או סאה בסלע) הלשון האחרון אינו אלא הודעת המקח ויכול לחזור בו עד מדידה האחרונה. ולפ"ז הברייתא דד' מדות דמיירי בכזה כדפי' הרשב"ם שם בד"ה כיון שקבל עליו מוכר וכן כאן בד"ה מצאתי בסופו "דהתם כשהקנה לו כה"ת איירי". המקשה דבסמוך ה"מ להקשות גם מרישא משנתמלאה מדה ללוקח. אלא דעדיפא פריך דאפי' תימא דגם בכגון זה הוי כמו חזרה מ"מ בלא נתמלאה אמאי קנה. ובתירוצו כגון דא"ל הין כו' לוג כו' מיושב הכל. אך כ"ז הוא היכא דמעשה הקנין לא הוה אלא במה שמדד דהמדה שלו קנתה לו אבל היכא דמעשה הקניה היה בכולה בכל גווני קנה והמדידה לא מעלה ולא מורדת וזהו שכוון הרשב"ם במש"כ דמסיפא דקתני ברשות לוקח כיון שקבל כו' לא פירכא היא כו'. והמהרש"א שכ"ע דלא הוה דומיא דרישא ל"ד במחכ"ת:

**ר"ש ד"ה דסרכא. מלשון שרוך נעל.**נראה דזה צ"ל אחר פי' הראשון:

ר"ש ד"ה מצאתי(בסופו). אפי' אם מדד לו הין בי"ב לוגין כו'. אולי צ"ל בי"א לוגין:

תד"ה כדאמר. תימה כו'. עמש"כ בזה בגיטין (מ"ב ב') דבר נכון בס"ד: